Folgen
-
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
משהו מתחיל לזוז בתשתיות הלאומיות שלנו, אבל יש עוד הרבה עבודה. בני אלישע מקרן הריט אלומה מציע אפיק מעניין להשקעות בתחום. ויש לנו גם טיפ להוזלת החשמל הביתי בטלפון אחד.
תחום התשתיות בישראל – שנמצא בפיגור משמעותי אחרי אירופה, ושצרכיו, בדגש על הדמוגרפיה הצומחת, הולכים ומצטברים – צועד בכיוון מעניין למדי. ולצד פיתוח התשתיות כאן, חברות ישראליות משחקות תפקיד משמעותי במספר תתי סקטורים חיוניים וייחודיים.
את הוובינר השבועי שלנו הקדשנו להשקעות בתשתיות, ובפרט למוצר פיננסי שמאפשר גם למשקיעים פרטיים לקחת בזה חלק – ולא רק דרך קרנות הפנסיה. על האופציה הזאת, ועל עולם התשתיות בכלל, הרחיבו בני אלישע, סמנכ”ל הכספים של קרן הריט (REIT) אלומה; ואמיר אלשיך, עורך דין ורואה חשבון שנמצא כבר שנים בצומת שבין שוק ההון לאנרגיה המתחדשת (ובכובע אחר, מנחה כעת את הוובינר שלנו לצד עומר רבינוביץ’). אחד הנושאים החדשניים בתחום נוגע לאנרגיה סולארית. כיום, זו לא רק הדרך הנקייה ביותר שיש לנו להפקת חשמל, אלא גם הזולה ביותר (16-15 אגורות בממוצע לייצור קוט”ש חשמל בישראל, לעומת 36-35 אגורות לייצור בגז טבעי). למה בכל זאת העסק מתקדם אצלנו בעצלתיים, כשרק 11.5% ממשק החשמל מופק כך? סיבה אחת היא הביורוקרטיה והסיכון הרגולטורי, שמציב סימני שאלה על הכדאיות של פרויקטים מן הסוג. הקצאת שטח והסבה של שטחים חקלאיים לשדות סולאריים הן אתגר משמעותי ליזמים, וקשה מאוד להשיג את ההיתרים הנדרשים. בינתיים, בזמן הארוך שחולף, השוק משתנה, סביבת הריבית משתנה וטכנולוגיות חדשות נכנסות. והנה – שחרור קרקעות נוספות לטובת העניין ביישובי עוטף עזה, בניסיון להקל על שיקומם, נתן דחיפה לענף. סיבה שנייה היא טכנית – העובדה שהקרינה החזקה מגיעה בשעות הצהריים, בעוד ששיאי הצריכה הם בערב (ותוסיפו לכל מה שהכרנו את טעינת כלי הרכב החשמליים). הפתרון טמון באגירה. רגולציה ישראלית טרייה מ-2024 נותנת תמריץ למכור בשעות השיא – כשלעצמו, תמריץ לעידוד פתרונות אגירה. במקביל, מחירי הסוללות (הליתיום) ירדו במידה ניכרת, והם מאפשרים תפוצה נרחבת של פתרונות אגירה כדי לתת מענה לאותן 5 שעות של ביקושי שיא וייצור שהולך ופוחת. אבל אגירה היא רק חלק מהסיפור הטכני-תפעולי. כי לצד אתגר שעות האור והחושך, עיקר הייצור יכול להגיע מדרום הארץ בעוד שעיקר הצריכה במרכז. לכן, נדרשים כל העת שדרוגים והרחבות של רשת ההולכה – והמורכבות כאן אדירה. האחריות להולכה תוסיף להיות באחריות חברת חשמל, בשונה מהפרטת הייצור (למשל רמת חובב המוחזקת בידי שיכון ובינוי, אלון תבור בידי מבטח שמיר) והאספקה לצרכני הקצה (בין היתר על ידי ספקים וירטואליים במחירים מופחתים – אפשר לעבור אליהם בשיחת טלפון ולחסוך מאות שקלים בשנה). 100% הצלחהעם השחקניות המשמעותיות בתחום האגירה אפשר למנות את ג’נרל אלקטריק, חטיבה ייעודית בטסלה ועוד. סולאראדג’ הייתה הבטחה גדולה בתחום, כשהפתרון האפליקטיבי שלה מאפשר ניטור ושליטה נוחה עד רמת הפאנל הבודד. למה בכל זאת קרסה המניה? בעיקר בגלל העלאות הריבית החדות (כך שאולי יש תקווה בירידות). צריך להבין: בעולם התשתיות מדברים על פרויקטים ל-25 שנה, כשבתשתיות לאומיות היציבות והצלחה מובטחות על ידי המדינה (אפס אחוז כשל בפרויקטי BOT ו-PPP; אפילו הכלא הפרטי שנפסל בבג”ץ לא נחשב לפרויקט כושל מבחינת היזם, שקיבל פיצוי הגון). בפרויקטי ענק דוגמת עיר הבה”דים וכביש 6, ההוצאה נפרסת על פני תקופה, והיא נוחה מאוד למימון של בנקים ומוסדיים בשל פריחת קרנות הפנסיה והחסכונות ארוכי הטווח. אבל עבור גופים פרטיים, שנזקקים למימון מסיבי כל כך, החשיפה לריבית עלולה להיות מכה קשה. הבטחנו הנגשה של עולם התשתיות למשקיעים הפרטיים – במטרה להזרים עוד הון לתחום הזה, עם פטור ממס חברות – וכאן אנחנו מגיעים לקרן אלומה. המודל המיוחד של הקרן, שהונפקה לפני כשלוש שנים והפכה לציבורית, הוא השקעה בחברות פורטפוליו ולא בפרויקטים עצמם. קונקרטית, מדובר כעת בארבע חברות: טמרס טלקום, שמחברת את ישראל לאירופה בכבל תת ימי ואמורה לסגור את הפינה בין אירופה למזרח דרך המפרץ הפרסי (כלומר לחסוך את העיקוף של תעלת סואץ); תיבר – מגדלי תקשורת; אסקו ישראל, עם פתרונות פורצי דרך באנרגיה ירוקה והתייעלות אנרגטית; וחן המקום העוסקת באיכות סביבה ובטיפול בפסולת. אלומה מחזיקה באחוזים ניכרים בחברות ומשקיעה בהשבחה שלהן. היא לא מחלקת דיבידנד – ההכנסות חוזרות כ-CapEx – אך מרבעון לרבעון שווי החברות עולה והערך מצטבר (מה שהופך, לטענת הקרן, את דמי הניהול שהיא גובה מהמשקיעים ומהחברות למשתלמים מאוד). שווי הנכסים של קרן אלומה הוא סביב 550 מיליון שקל, ושווי השוק שלה הוא 100 מיליון. המינוף הוא ברמת החברות, ולא הקרן. קצב הילודה בישראל והתשתיות המזדקנות – ע”ע הקטסטרופה בכבישים והטיפול הקלוקל בפסולת – הופכים את התחום לעתיר פעילות, עם עיסוק נרחב מצד הגופים הממשלתיים, הרגולטורים והמערכת הבנקאית. למי שמסוגל לעמוד בטווח ההשקעה הארוך, מדובר במוצרים פנטסטיים, ובמקרים רבים עם מאה אחוזי הצלחה. במודל הריט הייחודי של השקעה בחברות ערך, קשה אומנם לשערך את הנכסים, אין FFO לעקוב אחריו ואין אפילו תזרים קבוע – אבל בהחלט יש כאן שווי שעולה באופן עקבי עם פוטנציאל להניב רווחים. -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
עומר דגני ויונתן נשיא מבית ההשקעות ילין לפידות מתארים את השינויים הדרמטיים שעבר תחום ההשקעות בישראל בשנים האחרונות, ונותנים כמה טיפים חשובים לעת חסרת הוודאות הזאת.
המשקיע הישראלי עבר בשנים האחרונות תהפוכות משמעותיות. הוא בוגר יותר, מתוחכם יותר, יודע שיש לו יותר ויותר אפשרויות ומכשירים, חשוף הרבה יותר למניות, והחשוב מכול – הוא פיתח אורך רוח, בשונה מהתזזית שאפיינה אותו בעבר. ועדיין, הפרדוקס האנושי ניכר היטב בעליות ובירידות בשוק ההון – כאשר הרגש מוביל רבים למכור בזול ולקנות ביוקר.
אירחנו בוובינר השבועי שלנו שניים מבכירי בית ההשקעות ילין לפידות – הסמנכ”ל עומר דגני ומנהל תחום השקעות חו”ל, יונתן נשיא. מפרספקטיבה של 18 שנה בילין לפידות, ויותר מכך בתעשייה, דגני נזכר כי בתחילת הדרך, בעקבות רפורמת בכר, ניהל בית ההשקעות סביב מיליארד שקלים. כיום אנחנו מדברים על 125 מיליארד – צמיחה שללא ספק מדברת בעד עצמה, עם דחיפה משמעותית של הורדות הריבית בשעתן. עם השנים פחת מספר הגופים, כאשר לגוף פיננסי קטן כמעט בלתי אפשרי להתחרות במחלקות האנליזה, השיווק והשירות של הגדולים. ביקשנו מדגני מספר טיפים. לאור ניסיונו עם משקיעים רבים, שבוחרים במסלולים שלא מתאימים להם ופשוט לא עומדים בעומס, הוא הזכיר בראש ובראשונה את חשיבות ההתאמה האישית של המסלול והבית. מוסד פיננסי טוב הוא כזה שמתנהל בשקיפות וללא ניגודי עניינים, שניתן לראות כיצד תפקד בעליות ובירידות, ושמציג תשואות יפות בשנים האחרונות. ילין לפידות, הדגיש דגני, הוביל ב-23′ את התשואות עם 12%, 2.5% מעל הממוצע, וממוקם גבוה אף ב-24′. טיפ קונקרטי יותר הוא משמעת הן בירידות, שנוהגות להזין את עצמן, והן בעליות שמפתות אותנו להגדיל דווקא כשיקר. כלל אצבע שמזכיר דגני: להגדיל בהדרגה את הרכיב המנייתי ככל שהשוק יורד (מובן שזה רק כלל אצבע – אין לראות בכך תחליף לייעוץ פרטני, וגם לא כל משקיע יוכל לעמוד בכל ירידה ברגע נתון). טיפ חשוב נוסף נוגע לניצול יתרונות המס. כך לדוגמה, בתיק השקעות, אם עשינו 10% תשואה, נשלם 2.5% למס הכנסה (ואולי גם מס יסף), 0.5% בגין קנייה/מכירה/דמי משמרת לבנק ועוד 1% לבית ההשקעות – כלומר, נישאר עם תשואה נטו של 6%. לעומת זאת, בקרן השתלמות אין מס הכנסה ועלויות לבנק, ונישאר עם 9% נטו – 50% יותר מאשר בתרחיש הקודם. לעצמאיים כדאי גם להכיר את האופציה של קרן השתלמות מעל התקרה, שאומנם חייבת במס (על החלק שמעל) אך הוא נדחה למועד המשיכה, ללא עלויות בנקאיות, ועם אפשרות להחליף מסלולים ומנהלים ללא עלות. רפורמת האשכולות וסקטורים מענייניםהאורחים הציגו בפנינו את הרפורמה הנוכחית, החותרת לשקיפות רבה יותר וליכולת השפעה גדולה יותר מצד המתכננים הפיננסיים. מלבד קרן השתלמות במסלול הכללי וקופות גמל במסלולים תלויי גיל, שנותרו בעינם, הרפורמה מחלקת את מסלולי ההשקעה לאשכולות: האשכול המוכר לנו כיום; אשכול המשלב דמי הצלחה וניהול בדומה לקרן גידור; אשכול ללא השקעות לא-סחירות, המאפשר הפחתה בהוצאות הניהול; ואשכול מדדים שמאפשר רכישה של S&P 500 או שילוב מדדים. בילין לפידות יצרו מסלול שדומה לכללי וכמעט כולו מט”חי וללא זיקה לישראל: 45% מניות חו”ל דרך מדדים (57% S&P 500, 17% נאסד”ק, 17% אירופה והיתר שווקים מתעוררים) ו-55% אג”ח חו”ל דרך מדדים. למי שמעוניין להסיט כספים לחו”ל, קופת גמל מהסוג הזה היא דרך יעילה ובמינימום עלויות. למה בכל זאת מבקשים יותר ויותר ישראלים להעביר כספים לבנקים זרים? יונתן נשיא הסביר שרבים רואים בכך פוליסת ביטוח נוספת, עם טריגר משמעותי של המלחמה ועוד קודם לכן הרפורמה המשפטית. בית ההשקעות לא מעודד את המעבר, וישמח לנהל את ההשקעות הדולריות בחו”ל דרך בנקים ישראליים, אך הדבר בהחלט אפשרי. במסגרת פעילות החו”ל של ילין לפידות מנוהלים כמיליארד וחצי דולר, ומחצית הסכום מוחזקת במוסדות פיננסיים זרים – לעומת פחות מרבע לפני שנתיים. סקטורים מעניינים שנשיא מצביע עליהם בעת הזאת בשוק המניות האמריקאי: פיננסים, נדל”ן (חברות ה-REIT שקפצו) ושירותי הבריאות שהיו בהאטה – בדגש על חברות Small-cap (מדד ראסל), עם פטנטים רבים שעומדים לפוג, או לפחות Mid-cap (S&P 400 – אלו שלאחר מאה הראשונות בתוך המדד השלם) שעדיין מאפשרות ליהנות ממכפילים נמוכים יחסית. אשר לאג”ח, אומנם, תשואות ה-5% שהיו באוקטובר כבר מאחורינו, והספּרדים אינם גדולים במיוחד, אך עדיין – 3.65% זה לא מעט בפרספקטיבה ארוכה יותר של 15-10 שנים לאחור (ב-2020 האג”ח נסחר בתשואה שלילית, כך שלא הייתה אפשרות אפילו לשמור על ערך הכסף מפני האינפלציה). לא רע לקבע תשואה של 5.5-5% ל-5-4 שנים קדימה, וכך, במקרה הגרוע, להבטיח תשואה ריאלית של 1.8-1.5%. בסוף, הריבית מתקתקת ומצטברת, ואג”ח כזה מקנה יציבות לתיק (ניתן גם ללכת על אג”ח מובטח, עם שעבוד נכסי החברה, או על אג”ח בכיר, Senior, שאין בו שעבוד אך הוא הראשון בתור). ניצלנו את השיחה לדיון על הכלכלה הישראלית בראי המשקיעים, כשיש המאמינים שהשוק המקומי הוא זול מאוד כעת ולכן מהווה הזדמנות, ולעומתם – מי שסבורים כי לא בכדי הוא זול, והסיכונים כאן רבים מדי. כך או כך, המכפילים בישראל הם מהנמוכים בכלכלה המערבית. בית ההשקעות ילין לפידות נמצא במניות בעיקר בחשיפה לחו”ל, אך באג”ח בעיקר בישראל (35-25% בחו”ל, שזה עדיין גבוה היסטורית ועמד בעבר על 10% בלבד). באי ודאות האופיינית למלחמה, שכרגע עלויותיה מוערכות ב-250 מיליארד שקל ואין לדעת כיצד ומתי תסתיים, בכירי בית ההשקעות מציינים כי הדבר החשוב הוא ניהול סיכונים, פיזור נכון ואנשי מקצוע טובים. -
Fehlende Folgen?
-
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
עוד ועוד אינדיקטורים מעלים חשש למיתון בארה"ב ובכלכלה בעולמית, וזה גם הסנטימנט של השוק. במצב כזה, קל לעשות טעויות מסוג all in / all out. ריכזנו עבורכם כמה אסטרטגיות עדיפות.
משהו קורה בכלכלה העולמית. יותר ויותר אינדיקטורים מצביעים על אפשרות של מיתון קרוב. הורדות הריבית במרבית הבנקים המרכזיים (למעט ארה”ב ואוסטרליה) טובות אומנם למניות ולאג”ח, אך מעידות כשלעצמן על סוג של האטה – אולי בדרך למיתון. נכון להיערך לכך – לא בהיסטריה, אלא בעזרת כלים אפקטיביים ואסטרטגיות מדורגות ומוכחות.
ארה"בהריבית עדיין גבוהה ריאלית ביחס לאינפלציה, אבל יעד ה-2% טרם הושג, ולכן הפד לא ממהר להוריד (ריבית ה-PCI עומדת כעת על 2.5%, ה-Core PCI על 2.6%). מדד מנהלי הרכש (PMI) במגזרי השירותים נמצא בהתאוששות ומצביע על התרחבות (מעל 50) מאז אוגוסט. בתעשייה יש מגמה מתמשכת של התכווצות, אבל ממילא לא זה החלק החזק בכלכלה האמריקאית. מדד האינדיקטורים המובילים (שילוב של מספר מדדים החוזים קדימה) מצביע על downside זה תקופה, אך עדיין ללא ירידה של ממש במדדים המאחרים – אנומליה שקצת קשה להסביר (וקשורה כנראה לספיחי משבר הקורונה). בינתיים, אנחנו רואים עלייה הדרגתית ומתמשכת במספר פשיטות הרגל, כפי שאופייני לעתות של ריביות עולות. בשוק העבודה רואים מגמה כללית של ירידת שכר, למרות קפיצה נקודתית באוגוסט, וכך גם במשרות החדשות. מנגד, האבטלה דווקא ירדה לאחר תקופה ארוכה של התרחבות. מגמה של היחלשות ניכרת גם בשוק הקמעונאות, ושוק הדיור די רדום (נדל”ן המשרדים בכלל בקטסטרופה) עם פער הולך וגדל בין גובה השכר הממוצע למחירי הדירות. מחירי הנפט נמצאים בירידה כבר תקופה, וכשזה קורה למרות כל מה שמתרחש במזה”ת ובין רוסיה לאוקראינה, זה בהכרח קשור להאטה בכלכלה העולמית. זו ניכרת גם במדד השבבים בארה”ב, כנראה גם כסוג של התפכחות לאחר ההתנפלות של 2023 סביב ה-AI. כשהציפיות בשמיים, האכזבות בהתאם, כפי שהעידה תגובת העדר הקיצונית לדוח האחרון של אנבידיה (שהיה דווקא מצוין, אך נזכר בו צורך להשקיע יותר במרכיב מסוים הקשור בייצור – וזה הספיק כדי להצניח את המניה). גם הפקטור הפוליטי משפיע, כשהאריס מתכננת להעלות את מס החברות ל-28%, ואילו טראמפ מצהיר שיוריד אותו ל-15%. הסקרים תנודתיים, והשוק בהמתנה דרוכה. בסיכום הנתונים האמיתיים, אין כרגע סימנים להרמת ראש מחודשת של האינפלציה, אך גם לא לצמיחה משמעותית – מה שמוביל ל-41% סיכון למיתון בסקר גולדמן זקס ו-35% אצל ג’יי פי מורגן. הסנטימנט של השוק הוא כבר לגמרי צופה פני מיתון, והוא פסימי בהרבה מהערכות הפד. זה משתקף היטב בצפי להורדות הריבית, בעקום תשואות האג”ח ההולך ומתיישר, בתגובות הקיצוניות לחדשות ועוד. צריך לזכור שספטמבר הוא כמעט תמיד חודש חלש. ועדיין – וגם אם הירידות הנוכחיות של S&P 500 הן רק תיקון לאחר שנגע בשיא – סביר שהעליות הגדולות מאחורינו. לא מן הנמנע שבזמן הקרוב נראה את המדד “מטייל” סביב אותה הרמה, פחות או יותר, בהמתנה לבאות. מה אפשר לעשות?מיתון, צריך לזכור, הוא גם הזדמנות. הוא “מנקה” חברות חלשות מהשוק ומביא חדשות. צריך גם לקחת בחשבון שכל האמור לעיל הוא בגדר “התרעות מודיעיניות” – סימנים מעידים שאין ודאות כי יתממשו, אך גם לא נכון להתעלם מהם. כך או כך, אנחנו לא ב-2008, ובהחלט יש גם אינדיקטורים טובים. חשוב גם לשמור על פרופורציות. אפשר לעשות זאת דרך התחזיות קדימה – עדיין קיים צפי לעליות יפות של המדד בשנה הקרובה, או במבט לאחור – אחרי שנים מאוד “שוריות”, הגיוני שיגיע תיקון. כמו כן, הסטטיסטיקה מראה שלמי שנמצא ב-S&P 500 במשך יותר משנתיים יש סיכוי של מעל 80% להרוויח. אסטרטגיה אפשרית, שנחשבת בטוחה ופשוטה לביצוע, היא להחליט שבכל פעם שהמניות יורדות ב-10% נוספים, מעבירים לאג”ח סכום קבוע. ואז, כשהשוק מתחיל לעלות, הרווחים יכולים להיות גבוהים ואפשר לאסוף סחורה. אפשר גם לשקול להסיט כספים לסקטורים שמפגינים חוזק בניגוד למגמה הכללית של המדד (בריאות, מוצרי צריכה, נדל”ן). כמו כן, בזמנים של ריביות יורדות – ו-2025 אמורה להיות כזאת – טוב להימצא במניות קטנות (Small cap). גם אג”ח Treasury עולה כשהריביות יורדות. עוד אופציה מעניינת היא להיצמד להחלטות של וורן באפט, או לרכוש מניות של ברקשייר האת’ווי שלו שזה עתה חצתה לזמן מה שווי שוק של טריליון דולר (רק “שבע המופלאות” עשו זאת לפניה). התמחור של החברה נמוך, באפט ידוע כשמרן, והאסטרטגיות שלו מוכיחות את עצמן כבר עשורים רבים – כך שדרכו ניתן למעשה להיחשף לשוק באופן כללי (אם כי צריך להודות שסיכון מסוים קשור בגילו המתקדם ובשאלה מה יקרה בחברה אחריו). אירופההאינפלציה ממשיכה לרדת וכבר עומדת על 2.2%, שזה קרוב מאוד ליעד. הריבית, שעומדת כעת על 4.25%, צפויה לרדת שוב השבוע בניסיון להחיות את הכלכלה המקרטעת. בינתיים התוצר מדשדש (0.6% צמיחה) וגם האבטלה דורכת במקום (6.4%). מדד מנהלי הרכש המשולב (שירותים וייצור) נמצא “על הקשקש”, 51% – התרחבות קלה מאוד. המכפילים נמוכים בהתאם. המזרח
סין לא ממריאה, והתחזית היא שלא תעמוד ביעד הצמיחה ל-2024 (5%). ניכרת התכווצות בייצור ודעיכה בשירותים. חברות הטכנולוגיה נראות מעט טוב יותר, אבל הן פחות משמעותיות לכלכלת המדינה. יפן מתכווצת יחד עם הדמוגרפיה. פרדוקסלית, היעדר כוח עבודה פנוי הוא דווקא תמריץ להשקעות בהגדלת היעילות והפריון. אך בעטיין, ונוכח השכר המועלה בלית ברירה, לפי החוק הדרוויניסטי – יש יותר ויותר פשיטות רגל. העלאות השכר גם מגבירות אינפלציה, במדינה שלא רגילה לכך ושתושביה מחזיקים כמויות גדולות של כסף מזומן. לא רק התושבים: ההערכות מדברות על 2.4 טריליון דולר שמוחזקים כמזומנים בחברות. כעת, לאור שחיקת הכסף, חלק משמעותי מזה צפוי להיכנס לשוק המניות. ישראל
הריבית אצלנו עומדת על 4.5%, ואין צפי להורדות כלשהן. האינפלציה עלתה מעט ל-3.2%, ופרמיות הסיכון בשיא – אומנם, הכלכלה מדורגת A+, אך בפועל, חוב מגויס בחו”ל ברמה של BB (יקר יותר ממקסיקו). כך שגם אם נראה עוד הורדות דירוג, צריך לזכור שהשוק כבר ממילא מתמחר אותנו גרוע מכך. הצמיחה, בהשפעת המלחמה, חלשה מאוד, גם התמ”ג העסקי ירד, ובנק ישראל מעריך שנסיים את השנה עם צמיחה של 1.1%. אשר ליחס שקל-דולר, שנע בתוך תעלה רחבה של 3.5-3.75, לבנק ישראל יש די והותר רזרבות מט”ח כדי להתערב ולייצב את המטבע במידת הצורך. בבורסה, מדד ת”א 35 דווקא נגע לאחרונה בשיא, למרות המלחמה, ועכשיו נמצא בתיקון מסוים מטה. בשל המצב ובהשפעת השוק האמריקאי, אין לצפות לפריצה קדימה. אבל בהחלט ניתן לשאוב עידוד מנתוני הבסיס, למשל – ההשקעה הישראלית במו”פ ושיעור העוסקים בכך, ביחס לשאר מדינות ה-OECD. יש בישראל מנועי צמיחה איתנים, ועם פיזור חכם, אין סיבה להפסיק להאמין בכלכלה המקומית. -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
שנת 2024 מסתמנת כשנת מפנה עבור שוק הקריפטו שממשיך לגדול ולהתייצב, כאשר השווי הכולל שלו נע בסביבות 2.5 טריליון דולר. זהו קפיצה משמעותית ביחס לשנים קודמות, והביקוש למטבעות הדיגיטליים הולך וגובר וצובר עניין בקרב משקיעים רבים בארץ ובחו"ל, גם בבחירות הקרובות בארצות הברית נוצר עניין רב בתחום הקריפטו, כאשר דונאלד טראמפ מתחייב להיות "נשיא הקריפטו", לקדם את מעמד המטבעות הדיגיטליים ולהפוך את ארצות הברית לבירת הקריפטו העולמית. מנגד, קמלה האריס, נציגת המפלגה הדמוקרטית לא ממהרת לתפוס צד בנושא אבל נראה כי היא נוקטת בשמרנות וזהירות בנוגע לפיתוח שוק הקריפטו. גם בתחום קרנות הסל, עם תחילת 2024 ואישור רשות ניירות ערך האמריקאית להנפקת קרנות סל של ביטקוין, השנה נרשמו הישגים משמעותיים עם השקתה של קרן סל החדשה המאגדת בתוכה לא רק את ביטקויין ואית'ריום, אלא גם מטבעות קריפטו נוספים כמו קרדאנו וסולי. קרנות אלו מציעות למשקיעים גיוון רחב ותשואה פוטנציאלית גבוהה, והן הופכות לכלי השקעה פופולרי. הביקוש למסחר במטבעות דיגיטליים הולך וגובר וצובר תאוצה, האם אנחנו בדרך להסדרה של שוק הקריפטו ותחילתו של תור הזהב של השוק? הערב באינווסטור לייב נארח את בן סמוחה, שותף מייסד Cryptojungle וקהילת מדברים קריפטו. ננסה להבין מה צופן לעתיד של שוק הקרפטו ומה חשוב לנו המשקיעים לקחת בחשבון לפני השקעה.
-
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
למדנו איך להשתמש במכפיל שילר ובחנו את הרלוונטיות שלו לשוק של היום עם שלמה מרציאנו, מנהל ההשקעות הראשי באינווסטור שאחראי על תחום ניהול התיקים בחברה.
-
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועודאיך בוחנים את איכות ההנהלה כמשקיעים פרטיים?הנהלה טובה היא עמוד השדרה של כל חברה מצליחה ויש לה השפעה על כל היבטי הפעילות העסקית, החל מניהול משאבים ותכנון אסטרטגי ועד ליצירת תרבות ארגונית חיובית בתקופת ההתפוצצות הטכנולוגית הסביבה העסקית משתנה בקצב מסחרר ובחירה בהנהלה טובה לפעמים חשובה לא פחות מבחירה במוצר טוב.
תחשבו על השינויים שמרבית העסקים היו צריכים לעבור בעשרים השנים האחרונות – דיגיטציה, שיווק אונליין, מעבר לענן, עיבוי מערכי סייבר, רגולציית פרטיות, איסוף וניתוח דאטא, הטמעת בינה מלאכותית ועוד. בעת קבלת ההחלטה האם ההשקעה בחברה מסוימת כדאית, ניקח בחשבון גם את החשיבות של גרעין שליטה, בעל מניות או קבוצת בעלי מניות שלהם השפעה מכרעת על קבלת ההחלטות בחברה גרעין שליטה יציב יכול לספק ניהול עקבי ואסטרטגי לחברה, להפחית את החשש משינויים ניהוליים חדים ולהבטיח מיקוד ארוך טווח בפיתוח העסקי.
עם זאת, חשוב שגרעין שליטה יהיה שקוף ופועל לטובת כל בעלי המניות ולא רק לטובת האינטרסים האישיים שלו.
ארחנו את ראובן קפלן, מנכ”ל עמידר ופסגות לשעבר, וניסינו להבין יותר לעומק איך ניתן ללמוד על איכות ההנהלה והדירקטוריון, מהם השיקולים הנוספים שצריך לקחת לגביהן ומה ההשפעה של גרעין שליטה על כדאיות ההשקעה.ן -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
ההתפתחויות האחרונות בשוק האמריקאי. האם אירופה יוצאת מהמיתון. יפן מעלה ריבית לראשונה מזה שנים, המלחמה במזה"ת מתעצמת, ומה חדש בכלכלת ישראל?איך מתקדמת מגמת הורדות הריבית בעולם? מה הקשר בין מערכת הבחירות בארה”ב לאינפלציה ולריבית? ההתפתחויות האחרונות בשוק האמריקאי, מחליפים שחקנים? איך מתקדמת עונת הדוחות ואלו סקטורים צפויים להוביל?
האם אירופה יוצאת מהמיתון, מה קורה בבריטניה? יפן מעלה ריבית לראשונה מזה שנים, למה מה קרה…? המלחמה במזה”ת מתעצמת, ומה חדש בכלכלת ישראל? -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
הפעם ניסינו לענות על השאלה – מה קורה בסין בימים אלו והאם למשקיעים יש מה לחפש שם?
לטובת הנושא ארחנו את יובל וינרב מייסד שותף, Krystal Eight ומנחה הפודקאסט ״להבין את סין״.
המשקיעים הקצת יותר ותיקים זוכרים בודאי שלפני עשר שנים סין הייתה אחד מהשווקים הכי חמים להשקעה, משקיעי וול סטריט נהרו למניות הסיניות, וכמעט כל מה שהריח מטכנולוגיה סינית הפך להיות סחורה מבוקשת. לפני כחמש שנים כל זה החל להשתנות כאשר אמון המשקיעים נסדק ולאחר נשבר בסיפור אליבאבא ועצירת ההנפקה של חברת הבת אנט- ומאז הממשל הטיל שלל סנקציות שהגבילו מאוד את תאבון הסיכון של משקיעים להשקעה בחברות סיניות גלובליות ומובילות, אשר ברור לכולם שאם היו מהמערב היו נסחרות במכפילים אחרים לגמרי, אך ״הפרמייה הסינית״ לוחצת אותן למטה. ומידה רבה של צדק יש לומר.
אז מה קורה היום?
האם סין עדיין מקום בו משקיע יכול למצוא הזדמנויות? האם כדאי בכלל להשקיע בסין לאור ההתרחשויות בחמש הנשים האחרונות? ואם כן, מה צריך להבין ולהכיר על סין ועל הממשל כדי בכל זאת למצוא את המקומות שמקבלים תמיכה להשקעות – לעומת אזורים וסקטורים שלא כדאי לשים בהם כסף? שאלה לא פשוטה שמצריכה דיון מעמיק אותו עשינו יחד עם המומחה שלנו לסין – יובל וינרב. -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
למה, אם וכאשר ענני המלחמה יתפזרו, אפשר לצפות כאן לעליית ערך שלא נראה בשום מקום אחר? רו"ח אמיר איל, בעלים ויו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי-אילים, בניתוח מרתק על השווקים
הוא מלווה מקרוב את שוק ההון והכלכלה הישראלית כבר כמה עשורים טובים. הוא מעיד על עצמו שחווה כבר כמה וכמה “סופי עולם”, החל ממפולת הבנקים של 1983. הוא גם אורח קבוע בסלון של כולנו, מ”לילה כלכלי” הוותיקה של ערוץ 10 ועד “הכרישים” של קשת. עם פרספקטיבה כל כך מכובדת, וניהול של 20 מיליארד שקל מכספי הציבור, בהחלט כדאי להקשיב לניתוח שלו – הן במאקרו והן במה שנוגע לשווקים וסגמנטים ספציפיים. ובניתוח של רו”ח אמיר איל, בעלים ויו”ר קבוצת אינפיניטי (בית השקעות וחברת גמל, גם בית ההשקעות הנפרד אילים) – ישראל היא מקום מצוין להיות בו.
כן, גם עמוק בתוך החודש התשיעי למלחמה שעוד לא רואים את סופה, גם מול מערכה דיפלומטית קשה, אנטישמיות מבעבעת ומה שנראה כאמברגו נשק הולך ומתהדק, ולמחרת תקיפה ישראלית בזירה רחוקה ולא מוכרת, עיר הנמל חודיידה שבתימן – איל אופטימי למדי. הוא מזכיר את אירופה המתחמשת לראשונה זה 80 שנה מאימת הרוסים, ופוסק: מי שרוצה להגן על השמיים שלו ורואה יירוטים כל כך מרשימים, את חץ 3 שעושה את העבודה, פחות מתרשם מאיסור כניסה לסלון אווירי כזה או אחר. על הרקע הזה, כשסביב 130-120 חברות – לרבות חברות “ברזלים” ותיקות – הן כיום חלק משרשרת האספקה החיונית של תעשיות הנשק המתוחכמות של ישראל, איל מדבר על עשור זהב שמצפה לכלכלה המקומית, לא פחות. הוא מונה חמישה מנועי צמיחה אימננטיים:1. הדמוגרפיה, החריגה בכל קנה מידה ביחס ל-OECD (גידול של 2.2% באוכלוסייה מדי שנה), ופירושה ביקוש תמידי למגורים, לתשתיות, לעבודה ולכסף נוסף, כדרייב קבוע שמזין את הכלכלה מלמטה.2. הביטחון, בעולם דו-קוטבי וכאוטי שחייב להתמגן ולהיערך לבאות.3. הגז הטבעי וספיחיו (כולל מאגרים שמייצאים נפט וחומרי גלם חיוניים נוספים), על כל העוצמה שעצמאות אנרגטית מביאה איתה. למשל, העובדה שעליית מחירי האנרגיה בעולם הופכת בהדרגה לבשורה טובה עבורנו, כיוון שהפכנו מקונים למוכרים. או העובדה שהעיר הראשונה שתוחשך בעימות נרחב עם חיזבאללה היא בכלל קהיר, התלויה בגז הישראלי. או זה שתקיפת האסדות תהווה למעשה פגיעה ישירה באינטרסים בריטיים ואמריקאיים, בגלל מבנה השותפות העסקית. או האפשרות שהפרוזדור הימי והיבשתי לסין, גם כמחזיקת הנמל החדש בחיפה וכמי ש”קנתה” את איראן לעשרות שנים, יהווה אולי גורם מרסן מול האיראנים.4.הטכנולוגיה, שגם אם היא חווה האטה (שאותה אגב איל מייחס יותר מהכול לריבית האטרקטיבית אשר מרחיקה משקיעים מה-VC), וגם אם אנחנו קצת מאחור בנושא ה-AI, אין תאגיד ענק שלא מחזיק כאן מרכז פיתוח ונשען יותר ויותר על האקוסיסטם הישראלי. 5. הדנ”א החדשני והשוקק שמאפיין אותנו. המנטליות שזורמת לנו בעורקים. לצד כל זאת, צריך גם לזכור את הסכמי אברהם, את הקרע המחריף בין סונים לשיעים ואת התזזית הכללית במזרח התיכון, שיחד עם חמשת מנועי הצמיחה, יוצרים עולם שלם של הזדמנויות לבריתות אסטרטגיות רוויות אינטרסים משלל סוגים. ה"סיפור" הוא לא הסיפורהגישה שלו להשקעות היא זהירה, אפילו שמרנית. הוא למשל לא נוטל חוב, אלא נשען אך ורק על צמיחה גנרית, ומעולם לא שם את כספם של המשקיעים דרכו היכן שאין ודאות שהדאטה אמין (ע”ע סין). להשקעות הוא ניגש תוך ניהול סיכונים הדוק, ללא חשש אך עם תשומת לב יתרה לפרופורציה. והסיפור הגדול מבחינתו הוא לא ה”סיפור” (למשל, מניית זום בתחילת הקורונה) אלא המחיר באותה נקודת זמן. מתוך הגישה הזאת, נכון לעכשיו ובשים לב למחיר, הוא מזהה כסגמנטים מעניינים את תחום התשתיות (חברות בנייה, אגב פינוי-בינוי יותר מיזמות, צורך במגורים לאוכלוסייה הצומחת והשיקום שאחרי המלחמה), הבנקאות והקמעונאות. איל מזכיר שהצטברו כאן סכומי עתק בחסכונות הפנסיוניים שכעת מנהליהם חופשיים יותר להשקיע, ללא הקצאה לאג”ח מיועדות. לכאורה, רק מהסכום שהשתחרר ניתן לפתור את בעיית הבנייה. אבל בסוף, הכול עניין של ניהול והסרת חסמים ביורוקרטיים. מישהו צריך לקבל את ההחלטה, ובהקשר הזה, עם אין סוף ערעורים – חלקם מוצדקים וחלקם פחות – התהליכים מתעכבים לנצח, כמעין פגם קבוע בדמוקרטיה. אבל לא תהיה ברירה: ישראל חייבת לסגור את פערי התשתיות ביחס לאירופה, בדגש על תחבורה ציבורית, ונדרש אקלים מסוים של הנהגה כדי שזה יקרה. כך או כך, ביום שאחרי המלחמה וחוסר הוודאות שמאפיין אותה, איל מניח – וגם מאמין (ובאותה הזדמנות מזכיר שהשקעות זה לא רק אנליטיקה, צריך גם להאמין במשהו) – שהשוק הישראלי “יעוף”. אם ישתחרר מה שצריך להשתחרר כאן, אנחנו צפויים לעליית ערך דרמטית שקשה יהיה למצוא במקומות אחרים. בהשקעות חו”ל, אינפיניטי היא בחשיפה משמעותית לארה”ב, עם השקעות גם באירופה. למי שרוצה לפזר גם מעבר, איל ממליץ על סל מדדים, אולי MSCI שידגום את יפן וה-BRIX, אך ללא חשיפה רחבה לסין מהסיבות שצוינו קודם. גם אירופה, למרות חברות לגסי מצוינות, היא בעייתית בעיניו לטווח הארוך, עם אי שקט פנימי ותהליכים דמוגרפיים שצריך לשים אליהם לב. ניתחנו יחד את שוק האמריקאי, על השסעים, הגירעון והחוב הענק שמאפיין אותו כעת, ואת מלכודת החוב והייצור שהסינים טמנו בהצלחה רבה. ניתחנו את מגמות הדה-גלובליזציה והגלישה בחזרה לעולם מקוטב, על כלל המשמעותיות הכלכליות הנובעות מכך. ולבסוף, גם את הפוליטיקה בוושינגטון, כאשר תוך כדי השיחה שלנו התחוללה שם דרמת ענק עם גלי הדף בעולם כולו – ג’ו ביידן הודיע על פרישה מהמרוץ. את ההשפעות המיידיות על הבורסה נגלה רק למחרת, עם חידוש המסחר. -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
איך נוצר פער של 80 אלף יחידות בשנה, והאם יש בכלל סיכוי לסגור אותו? ארז רוזנבוך, יו"ר קרן ה-REIT מגוריט, מביא את הנתונים הבלתי נתפסים על הנדל"ן למגורים בישראל.
במוקד הוובינר שלנו הפעם עומד פרדוקס גדול: מצד אחד, במשך 40 הדקות הראשונות של השיחה, תיאר לנו עו”ד ארז רוזנבוך – יו”ר קרן מגוריט – את הקטסטרופה של שוק הנדל”ן המקומי, כאשר מחסור קיצוני בדירות מוביל לעלייה עקבית במחירים. עלייה שאפילו מגפה, מלחמה, רפורמה משטרית שנויה במחלוקת וזינוק בשיעורי הריבית לא הצליחו לצנן. מצד שני, קיימת יכולת לעמוד במחיר המאמיר הזה. איך זה יכול להיות? מאיפה הכסף? אז הנה הספוילר: הכסף כאן, הוא פשוט מוחזק אצל חלק קטן יחסית באוכלוסייה. החזקים מצליחים לעמוד בדירות של 8-7 מיליון שקל בשדה דב או 5-4 מיליון ברמה”ש ובהרצליה, כאשר המינוף של הכסף שלא חסר בבנקים ודאי מקל עליהם. לעומתם, החלשים יכולים רק לחלום על זה. והפער רק הולך ומחריף, בפרט מאז פרוץ המלחמה. לדעת האורח שלנו, זהו קו השבר החברתי הגדול ביותר שניתקל בו בשנים הקרובות. כל יתר השסעים יתגמדו בהשוואה אליו.
מגוריט היא אחת מחמש קרנות ריט (REIT) הפועלות בישראל בתחום ההשקעות בנדל”ן מניב. ככזאת, בנדל”ן למגורים היא נהנית מפטור מלא ממס הכנסה ומשלמת רק חצי אחוז מס רכישה. יש לה גם פטור ממס שבח במכירת נכסים לאחר 20 שנה ויותר, והמשקיעים בה משלמים מס דיבידנד מופחת של 20%. למגוריט יש פוזיציה של 2,050 דירות שרכשה עד היום, עם פריסה באזורי ביקוש לשכירות בלבד. המודל שלה כולל על פי רוב השבחת ערך משמעותית. מהפרספקטיבה של עו”ד רוזנבוך, כאחד המשכירים הגדולים במשק – וגם אחד השחקנים הרוכשים הכי הרבה נדל”ן למגורים – אפשר ללמוד לא מעט על שוק הדיור המקומי. או כפי שהוא מגדיר אותו: קטסטרופה.זה מתחיל בפירמידה דמוגרפית קלאסית, כזו שמאפיינת בדרך כלל מדינות מתפתחות – ולחלוטין לא מוכרת בשאר מדינות ה-OECD: תוחלת חיים שעולה ועולה, שיעור ילודה גבוה, השקעה ירודה בתשתיות (בדגש על תחבורה ציבורית) ופריסה לא שוויונית של משאבים שדוחקת את הרוב לרצות לגור במרכז. בחגיגות המאה למדינה – וזה כבר בפתח – נצמח מ-10 מיליון נפש למעל 15 מיליון. זה אומר, בגדול, שמדי שנתיים מתווספת כאן עוד תל-אביב שלמה.רוזנבוך הציג לנו מספר נתונים מתוך מסמך המועצה הלאומית לכלכלה – תוכנית אסטרטגית לדיור לשנים 2040-2017. סביב 2040-2035, לפי המסמך, יאזלו עתודות הקרקע לבנייה במרכז הארץ. קצב גידול האוכלוסייה, נכתב שם, מחייב תוספת של כ-66 אלף דירות בשנה החל ב-2026. ואם נוסיף לזה את העלייה ארצה, שהיכתה את התחזיות מאז פרוץ המלחמה באוקראינה (לאחר כתיבת המסמך), מדובר כנראה באזור 80 אלף. בינתיים, שיווק הקרקעות לא מאיר פנים, וגם מאלה שכבר משווקות יש לא מעט לא-מתוכננות (מקב”ת) ובלתי בשלות. לא מן הנמנע שבאותה שנת 2026, יגיעו לשוק רק 35-30 אלף דירות. כלומר, מחסור של 30 אלף שיצטבר מדי שנה – נתון שהיה נכון להצטברות של 8 שנים גם יחד במסמך המועצה. ואם המצב לא היה קשה דיו, באה מלחמת “חרבות ברזל” וטרפה את הקלפים, עם השבתה של אתרי הבנייה ומחסור כבד בפועלים, ודאי במיומנים.ישראל הולכת ומתקרבת לנתון של 100 אלף איש שאין להם איפה לגור. היינו שם בשנות ה-50 ושוב בשנות ה-90, אלא שאז המדינה כולה נרתמה למשימה הלאומית הזו. כעת, זה בקושי עולה על סדר היום הציבורי. ולכל זה מצטרפת העלייה הדרמטית של הריבית, שהובילה לכך שמחוץ לאזורי הביקוש, לחלק משמעותי מהמכרזים כלל לא ניגשו. עלויות הפיתוח הפכו את הבנייה בהם לנושאת רווח שלילי.אתם יושבים? זה הסכום שתצטרכו להחזיר כל חודשעד כמה נעשה בלתי אפשרי לרכוש דירה למגורים בישראל? עבודה של פרופ’ דני בן שחר מאוניברסיטת ת”א בדקה רכישה של דירת 4 חדרים ממוצעת בשיעור מימון של 70%. המשמעות כיום היא החזר חודשי של 11 אלף (ב-2021 עוד דיברנו על 7,000 לחודש), והון עצמי של מינימום 1.6-1.5 מיליון (כך שההחזר החודשי לא יעלה על 30% מההכנסה הפנויה). וזה עוד הממוצע, שמתגשם למשל במחירי ראשל”צ ופ”ת. בי-ם ובר”ג כבר מדובר על 2 מיליון הון עצמי, ואילו בת”א על 3.5 מיליון.מי שלא עלה על הרכבת הזאת לפני 10 שנים, אומר לנו רוזנבוך, ספק אם יוכל (אלא אם ירכוש הון עצמי עצום או יעשה “מכה” מאופציות בהייטק). טבלת אקסל כמו זו שהכין האורח שלנו כשהתחתן, שבודקת מתי יהיה לו מספיק לרכישת דירה ראשונה למגורים, לא בטוח שניתנת כיום להכנה כתכנון ריאלי. וגם אם יוציאו היום מיליון דירות לשיווק קרקעות, אנחנו נראה אותן בשוק, בתרחיש אופטימי, רק ב-30′-31′. בהמשך למשל הרכבת, הוא ציטט בכיר באוצר שלפיו: “שוק הנדל”ן הישראלי של 25′-27′ הוא רכבת שמתנגשת בקיר; אנחנו לא יודעים לעצור אותה, רק מנסים לצמצם את מספר הנפגעים”.
את המשבר הזה, את הפער בין הצורך לבין ההיצע, כבר אי אפשר לפתור בקצב הנוכחי. את שוק השכירות, לעומת זאת, ניתן עדיין להציל, למשל דרך שכירות מוסדית מפוקחת. אבל גם השוק הזה נתון במשבר קשה, כולל אנומליות שתוארו בוובינר שלנו. אבל משבר, כידוע, הוא גם הזדמנות – ובהשקעות, על אחת כמה וכמה. לפי נתוני הלמ”ס, אם ניקח כל פרק זמן של 20 שנה מאז 1983, נראה עליית מחירים שנתית ריאלית של 4.5-3%. בתוספת תשואת השכירות (סביב 3.5-2.5% בשנה) ועליית המדד, מתקבלת תשואה בשיעור עליית הערך הפרמננטית של הנדל”ן המסחרי (שוק שקשה בו יותר לאמוד עליית ערך, שחווה כעת משבר, ושממילא לא נהנה מההטבות של קרן ריט בהשקעות למגורים). התשואה הזו קוסמת למשקיעים רבים, שעוד מוסיפים עליה את היכולת למנף נכס איתן (שכמעט לא קיימת בשוק ההון). -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
ארה"ב משקיעה מאות מיליארדים בייצור המקומי כחלק מדה-גלובליזציה ועוקבת בחרדה אחר גורל הפטרודולרים. באירופה הפוליטיקה מטלטלת את הכלכלות. ואצלנו, כל העיניים לצפון.
מבחינת הכלכלה העולמית, קיץ 2024 עומד כנראה בסימן של הקלות מצד הבנקים המרכזיים. אם עד לפני מספר חודשים היו צפויים רק 10% מהם לשחרר לחץ, היום כבר מדברים על יותר מ-40% שפניהם להורדות ריבית.
ארה"בשני תהליכים מושכים כעת את תשומת הלב: האחד הוא סוף ההסכם עם סעודיה, שקבל אותה במשך עשרות שנים לעסקאות נפט בדולר אמריקאי בלבד (פטרודולרים). הלחץ של הממשל, שרואה את הדולר מוחלף ממילא במטבעות אחרים (ואת אג”ח ממשלת ארה”ב בהחזקות זהב) – ובעיקר את הניסיון הסיני ליצור לו חלופה אמינה – קשור מאוד במאמץ לברית הגנה שתכלול גם את ישראל. התהליך השני הוא הדה-גלובליזציה – המאמץ להקים מחדש תעשיות מקומיות, בדגש על שבבים ואלקטרוניקה, שיחליפו את הייצור הסיני. מאות מיליארדים מופנים עתה ל-American Reshoring.האינפלציה בארה”ב עומדת על 2.6% (PCE כללית וגם Core, ללא אנרגיה ומזון). זו לפחות התמונה בראייה של שנה לאחור. אבל כשמצמצמים את הפרספקטיבה בניסיון לקבל תמונה מהימנה קדימה, מגלים נתון גבוה יותר – וזו הסיבה שהפד לא ממהר להוריד את רמת הריבית. יש לו סיבות רבות דווקא כן להוריד – ממדד מנהלי הרכש ששב למגמת הירידה (ואף נמצא בהתכווצות, הן בתעשייה והן בשירותים); דרך הצפי להאטה מסוימת בצמיחה; ועד לשוק העבודה המתקרר. לגבי שוק העבודה, לכאורה, נוספו יותר משרות מהצפוי. אבל ניכר כי אלו הולכות בעיקר למשרות חלקיות ולמהגרים – מה שגם מעורר מחלוקת פוליטית כבדה. וממילא, שיעור האבטלה עלה.השוק בונה על כך שדווקא החולשה המבנית תביא מהר יותר, וחרף הצהרות הפד, להורדות ריבית. אגב, 25-30% מהמניות במדד S&P 500 הן מעל המדד מבחינת שוויין – נתון דומה ל-98-99′, ערב המשבר של 2000, מה שנתפס בעיני אחדים כרמז לבאות. אירופההאינפלציה ירדה אך התייצבה, ולא נראה שצפויות עוד הורדות ריבית משמעותיות בזמן הקרוב. שיעור האבטלה קבוע זה זמן על 6%. ככלל, ניכרת התרחבות הדרגתית של הפעילות לאורך התחזית (בכפוף לסיכונים גיאופוליטיים). התמ”ג צפוי לצמוח השנה באיחוד האירופי ב-1% (0.8% בגוש האירו) ובשנה הבאה ב-1.6% (1.4% בגוש). אשר לאינפלציה, זו צפויה להגיע עד סוף השנה ל-2.7% ובשנה שלאחר מכן ל-2.5% (2.2% ו-2.1% בהתאמה בגוש האירו). הנושא המרכזי שמעסיק את היבשת הוא הבחירות בבריטניה ובצרפת. בראשונה, ראש הממשלה הנכנס מקווה להשיג צמיחה בת קיימא של 2.5% לפחות, אם כי על סמך התוכניות שהציגה הלייבור (ובהתחשב באילוציה כמפלגה סוציאלית), לא ברור כיצד זה יקרה. כך או כך, ניכרת אופטימיות סביב הכלכלה הבריטית בקרב קרנות גידור וקרנות פיננסיות, ומדד ה-FTSE בעלייה כבר מתחילת השנה. בצרפת התחזיות לניצחון מוחץ של לה פן לא התממשו בעקבות איחוד של יריביה, וצריך להמתין ולראות כיצד הבורסה תגיב. החשש מהשתוללות של החוב בכלכלה המרכזית הזו בגוש עדיין בעינו.ישראלהריבית עומדת על 4.5% ואין צפי להורדה. חוסר הוודאות עדיין גדול, והשקל מיטלטל עם השפעה ישירה של מה שקורה בחזית הצפונית. האינפלציה עומדת על 2.8% (2.61% בליבה), ולא כדאי להתרשם יתר על המידה מהמדד הטוב של מאי (שהושפע ממניפולציה נקודתית ולא בטוח ששיקף שיפור ריאלי). שאלה מרכזית כעת היא “שעבוד” התקציב להוצאות הביטחון, אשר יורדות בעקביות מאז השיא של פוסט מלחמת יום כיפור (אז הגיעו ל-30%). אם נגמור ב-10% בשנים הקרובות, דיינו. וצריך לזכור שהביטחון גם מכניס כסף. עוד נתונים: זהו חודש חמישי ברצף של עלייה במחירי הדירות; באפריל עלה ב-4% היקף מכירות הדירות לעומת הממוצע הרבעוני של Q1 השנה (עיקר העלייה בדירות חדשות); במאי נרשם גידול ריאלי של 6% בסך גביית המיסים לעומת מאי 2023; האבטלה עומדת על 3.1% – נתון שמשקף עלייה בשיעור ההשתתפות ובמספר המשרות הפנויות. בצד השלילי: הגירעון בתקציב צמח במאי למינוס 7.2% וצפוי להגיע עד סוף השנה ל-7% מהתוצר, לעומת יעד של 6.6%. תחזית בנק ישראל מדברת על צמיחה של 2% ב-24′ ו-5% ב-25′, וריבית שתעמוד על 3.75% ברבעון הראשון של 25′. את הסקירה חתמנו הפעם בתמונת מצב על יתרות הנכסים ועל האופן שבו הישראלים משקיעים בעת הזאת (אלוקציה). ראינו שכסף רב ממתין עדיין “על הגדר”: 36% מהכסף נמצא במזומן ובפיקדונות; הרבה מעל 50% אם מוסיפים אג”ח מדינה ואג”ח חברות סולידי. הרבה מאוד תלוי במה שיקרה כאן בחודשים הקרובים: האם פנינו להסדרה – עם פריצה כלפי מעלה גם בשוק המניות, או שמא להסלמה אזורית – מה שיהפוך גם את הקערה הכלכלית. -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
מתי כדאי להחזיק עוד קצת, וכמה מס נשלם במימוש? אודליה פולק ושרית פוקס מ- ESOP מבית הפניקס עושות סדר בתוכניות ה-RSU ובאופציות.
תוכנית אופציות ומניות בחברה (RSU) לעובדים – זהו נושא שללא ספק מעסיק יותר ויותר ישראלים. בפרט אלו העובדים בתעשיות ההייטק, בחברות שעשו אקזיט או עברו הנפקה, בחברות אמריקאיות ובתאגידים הבינלאומיים. עו”ד אודליה פולק, נשיאה ומייסדת ESOP מבית הפניקס, ושרית פוקס, משנה למנכ”ל, הגיעו אלינו לוובינר כדי לעשות קצת סדר בדברים.
בין הנושאים המרכזיים שעסקנו בהם: דילמות לקראת המימוש ובמהלכו – האם, מתי ואיך; הטבות המס למיניהן (הישראלים מרוויחים כאן משמעותית ביחס לעמיתיהם האמריקאים); הכנסה פירותית (מעבודה) לעומת הונית (מרווחים בשוק ההון); מס עיזבון – במקרה של חברה אמריקאית (אמריקאים שחיים ועובדים כאן או ישראלים שיוצאים לרילוקיישן מוזמנים לייעוץ פרטני בעניין); ההבדלים בין התוכניות השונות (RSU, ESPP, ESOP) ועוד. אופציות הן הכלי הרווח בחברות פרטיות, ועיקרן: זכות לקבל מניה במחיר מימוש שהחברה קובעת מראש. כדי לזכות במניה בבוא היום, על העובד לשלם את המחיר הנקוב הזה, שבדרך כלל יתברר כזול ממחיר המניה בפועל בעת המימוש. ומכאן ההטבה. אבל ההטבה הזאת פוקעת, לרוב כעבור 10 שנים או בעזיבת העובד. שימו לב: זה קורה אוטומטית (לרוב 90 יום לאחר עזיבת עובד), ולא יעזרו ההפצרות וההסברים. לכן, חשוב לבצע אקט של מימוש למניה לפני כן. זה לא תמיד פשוט, ובפרט אם החברה עדיין פרטית וערך האופציות לא ברור – כאשר השווי הוא “על הנייר”. גם לא תמיד פשוט או אפשרי למכור אופציות בשוק הסקנדרי. כלי התגמול המרכזי השני, הרווח בעיקר בחברות ציבוריות וניתן לעובדים קרוב למועד ההנפקה, הוא RSU (ראשי התיבות של Restricted Stock Unit) – מניות חסומות. כאן מדובר בהטבה בחינם – מניות במחיר מימוש אפס. וברור שבשונה מאופציות, כל המניות הן בהגדרה “בתוך הכסף”. בדרך כלל אלו כלי תגמול ארוכי טווח (Long term incentive, או LTI) כאשר לעובד ניתנת “מחסנית” הבשלה עם הזמן: תקופת Cliff של שנה, לאחריה השקעה של 25%, והיתר על פני שלוש שנים נוספות – בשיעור של 25% לשנה או 6.25% לרבעון, לבחירת החברה. במקרים רבים מחולק דיבידנד תקופתי לעובדים בעלי המניות. עובדים בכירים וחיוניים לחברה עשויים לדרוש ולקבל בחוזה מנגנון אקסלרציה, שפירושו: 100% מערך ה-RSU, כולל מה שטרם הושקע, במקרה של אקזיט או עזיבה (לרבות פטירה). אם כי בפועל, עשויים להיות סייגים בעת המימוש מצד החברה הרוכשת, והאורחות הציגו לנו אותם בהרחבה עם דוגמאות ספציפיות בתגובה לשאלות מהקהל. אגב, ב-RSU, בשונה מאופציות, ה-Vest הוא אוטומטי ובאחריות החברה. כמו כן, מה שכבר הושקע (Vested) לא יפקע עוד. בסוגיית המיסוי, מאז כניסת סעיף 102 לפקודת מס הכנסה בשנת 2003 (רפורמת בן בסט), כל חברה רשאית לבחור בין שלושה מסלולים: ללא נאמן – זה הדיפולט והוא רע לכולם (אבל טוב למס הכנסה), או עם נאמן באחד משני מסלולים – הכנסת עבודה (מס שולי של עד 50% פלוס ביטוח לאומי ומס בריאות) או רווח הון (מס של 25%, או 28% בתוספת מס יסף לבעלי הכנסות גבוהות). בשני מביניהם, ש-99% מהחברות בישראל בוחרות בו, החברה מוותרת על ההטבה עבורה ומגלגלת את כולה לעובדים. ויש כאן הטבה אדירה – שכן עשוי להצטבר הון עתק, למשל במקרה של הנפקה, עם מס של 25% בלבד על סכום שמלכתחילה ניתן בחינם. בחברות ציבוריות העסק מעט מסובך יותר, והמודל הוא לרוב משולב: חלק נחשב להכנסת עבודה וחלק רווח הון. גם אם המסלולים הם פחות או יותר גנריים, יש המון דברים שחשוב להבין בהם, וצריך להיות עם היד על הדופק. במקרים רבים מומלץ לא לסמוך על ברירת המחדל ולהגיע לייעוץ פיננסי פרטני. -
למעקב אחר התכנית ״עושים שוק״
1. למשתמשי אפל מיוזיק - לחצו עוקב
2. למשמשי ספוטיפיי - לחצו עוקב
3. למשתמשי האפליקציות האחרות, אתרו את האפליקציה שלכם ולחצו עוקבמה קרה השבוע בשוק ההון? ולמה כדאי לשים לב?
היום אירחנו את עומרי ולורט, מנהל ההשקעות הראשי ומייסד לגאסי ואליו פארטנרס. עומרי דיבר על שרשרת הערך של תחום השבבים, מה ניתן לייחס למחזוריות בתחום? כיצד מושפעות החברות הישראליות והאם התרחבות המכפילים מסמלת את היווצרותה של בועה? או שאולי תנאי השוק השתנו?דיברנו על מניית ויקטורי שמתרסקת ב 21% בשבוע האחרון לאחר שאייל רביד מנכ״ל החברה זומן לשימוע ע״ רשות התחרות בחשד להסדרים כובלים עם יוחננוף וסופר ברקת. מנגד החברה מבצעת רכישה עצמית של המניות. האם כדי לעצור את הירידות או מתוך אמונה שהחברה תתאושש במהרה?אירופה במהלך סבב בחירות מתמשך, עמי דיבר איתנו על הורדות הריבית ועל הסנימנט בשווקים לקראת תוצאות הבחירות דיברנו על סולראדג׳ ועל כל תעשיית האנרגיה הירוקה ועוד נושאים שאסור היה לפספס בשבוע שחלף.לערוץ היוטיוב של התכנית
-
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועודתכנון פרישה – לא מה שחשבתםעל טעויות משלמים, ועל טעויות בפנסיה משלמים שבעתיים. ציפי אבירם קינן ממנורה מבטחים, מהמומחיות הגדולות בארץ לתכנון פרישה, עושה סדר ומסבירה למה קריטי להיות "על זה" כבר מגיל 25
הנושא הזה אולי נשמע פחות זוהר משיחה על מניות, אבל ההשפעה שלו על הכסף של כולנו גבוהה לאין שיעור. כי את תכנון הפרישה, ובמיוחד לבעלי משכורות גבוהות, צריך להתחיל 32 שנים לפחות קודם לפרישה. מי ש”יעבוד בזה” באופן מסודר וכבר בשנות ה-20 לחייו, מי שלא יבצע טעויות פטאליות בדרך – או שכן, אבל ידאג לתקן אותן כשעוד אפשר – ירוויח. כי בסוף, מערכת הפנסיה בישראל היא מהטובות בעולם, היא לא יקרה במיוחד והיא גם יעילה מאוד מבחינה מיסויית. אבל יש כאן כוכבית: עבודה לא מסודרת, רשלנות של מעסיקים בדיווח, אובדן טופס 161 (סיום העסקה אצל מעביד) וכדומה, עלולים לעלות לנו בהרבה מאוד כסף ובעוגמת נפש עצומה במועד הפרישה. אז כדי לצמצם את מרחב הטעות, הזעקנו לוובינר השבועי שלנו את ציפי אבירם קינן, מנהלת מחלקת הגיל השלישי ותכנון פרישה במנורה מבטחים ביטוח – הגוף הגדול בארץ לנושא הזה. באמת שלא מתהלכים בינינו רבים עם רמת הידע והניסיון שיש לה בעניין. ורק ניתן כאן את הערת האזהרה שהיא נתנה לנו: ההנחיות שאפשר להציע במסגרת כזאת הן כלליות. אין לראות בהן המלצה פרטנית, כי אין דומה מקרה אחד לשני. אפילו שני חוסכים עם מאפייני העסקה זהים עשויים להזדקק לתכנון פנסיוני שונה לחלוטין – בעקבות הבדלים במצב המשפחתי, במצב הבריאותי, באופי החסכונות, בציפיות לעתיד ועוד. נדרשת תפירה של התכנון לצרכי התא המשפחתי כולו. התא הספציפי. אבירם קינן עשתה לנו סדר במה שחשוב לדעת על החיסכון הפנסיוני. למשל: איך מחשבים את הקצבה החודשית? בעצם, לוקחים את הסכום הצבור במועד הפרישה ומחלקים אותו במקדם ההמרה. המקדם הזה מחושק יחסית בביטוחי המנהלים אך משתנה בקרנות הפנסיה, והוא תלוי גיל, מגדר, מצב משפחתי, תקופת ההבטחה, קצבת בן/בת הזוג, הריבית ועוד. אם צברנו מיליון שקלים והמקדם עומד על 200, גובה הקצבה הראשונה יהיה 5,000 שקל. לשאלת אחד הצופים שלנו, אם יש טעם לדחות את קבלת הקצבה בשנה, השיבה האורחת: לכאורה כן, כי הצבירה אמורה לגדול (בכפוף לתשואות אותה שנה), ואילו המקדם (שהוא המכנה בחישוב) לקטון. אלא שוויתור על שנה של קצבאות – 60,000 אלף שקל בדוגמה שלנו – יצדיק את עצמו אולי ב-15 שנות קצבה לאחר מכן. הבסיס לשאלה הזאת הוא העובדה (שרבים אגב לא יודעים) שגיל הפרישה – 67 לגברים, 63 לנשים ילידות 1962 ואילך (יעלה בהדרגה ל-64) – רלוונטי להסדרים הפנסיוניים (ולאפשרות של מעסיק להיפרד מעובדיו) ומאפשר לקבל קצבה גם במקביל להמשך עבודה. והרי רבים היום ממשיכים לעבוד, ולאו דווקא משיקולים פיננסיים. כך, הם יכולים לדחות את הפרישה אך לבצע “פרישה מדומה” עם קצבה פטורה ממס. אין עם זה בעיה – הקרנות יודעות לתת קצבה ולקבל הפקדות בו זמנית. בין קצבה מוכרת לקצבה מזכההנה נושא שאין קריטי ממנו: לוודא שהכספים שהופרשו לפנסיה שלנו “צבועים” נכון כקצבה מוכרת, עד תקרה מסוימת. “מוכרת” פירושה שכבר שילמנו עליה מס שולי – זה פשר ההבדל העצום בין הברוטו לנטו החודשי שלנו – ואין צורך לשלם אותו שוב בפרישה. זאת לעומת קצבה “מזכה”, שעליה דווקא כן נצטרך לשלם מס שולי. ולמה זה כל כך קריטי? כי פעמים רבות, ודאי עד להיווצרות ממשק המעסיקים ב-2016 אבל זה קורה גם לאחר מכן, יש בעיות דיווח וטעויות רישום. קל הרבה יותר לתקן אותן קרוב למועד החלפת העבודה, ובטח לא בגיל הפרישה כאשר הזמן דוחק וצריך להתחיל לקבל את הכסף. התהליכים האלה לוקחים זמן. אגב, אנחנו באינווסטור מציעים ללקוחות את השירות הזה – הן את הבדיקה והן את התיקונים הנדרשים בעקבותיה.עוד נושא שכדאי להכיר הוא הסל הפטור, שהוכנס ב-2012 כחלק מתיקון 190 הגדול – אז בוצע מעבר מ”נוסחת השילוב” ל”נוסחת הקיזוז”. הסל הפטור מחושב לכל אדם כמכפלה של תקרת הקצבה המזכה (נתון שמתקבל מדי שנה וב-2024 עומד על 9,430 שקלים); שיעור הפטור המגיע (אף הוא משתנה ועומד ב-2024 על 52%); ומכפיל ההמרה להון (העומד תמיד על 180). חישוב מהיר יגלה שב-2024 עומד הסל הפטור לאדם על סכום של 882,648 שקלים, ואותו ניתן לנצל לטובת קיבוע התנאים באחד משני מועדים, המאוחר ביניהם: או בגיל הפרישה הכרונולוגי (67 לגבר, 64-62 לאישה) או עם קבלת הקצבה הראשונה. אלא שרגע לפני החלת הפטור, המדינה שולפת את ה”פנקס השחור” ובודקת אם בעבר, ב-32 שנות העבודה שקדמו לפרישה, כבר נוצלו פטורים. למשל, במשיכת כספי פיצויים. את הסכום שכבר נוצל ממדדים לשנת הפרישה (בתוספת האינפלציה) ומכפילים פי 1.35. ברור שהנגיסה בכספים המיועדים לקבצה בפועל עלולה להיות משמעותית. ומה לגבי כספי פיצויים? בעקבות תיקונים שונים, ובעיקר מעבר למכשירים קצבתיים, ברירת המחדל היא לייעד גם אותם, אם לא נוצלו בסיום ההעסקה, לקצבה העתידית. אבל מי שמחזיק בפוליסות ישנות עוד עשוי להיתקל בכספים שניתנו כהשלמה הונית (זה מופיע כקוד 4 בטופס 161, לעומת פיצויים קצבתיים המופיעים כקוד 6). ואותם, לא ניתן לייעד לקצבה. בשורה התחתונה, כפי שסיכמה יפה האורחת שלנו: תהליך תכנון הפרישה ובחינת התיק הפנסיוני הוא לחלוטין לא מותרות כי אם הכרח. מי שלא יבצע אותו כראוי ובזמן – ואנחנו מדברים על שכירים ועצמאיים כאחד – צפוי למצוא את עצמו בבוא היום בברוך לא קטן. -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
מה קרה למי שהייתה עד לא מזמן הישראלית עם השווי הגדול ביותר? למה נבלם שוק הפאנלים הסולאריים? ואיזה סיכוי יש לשניהם להתאושש? תמיר גלוסקה מקאי קפיטל עושה סדר על הגג
סיפור ההצלחה של סולאראדג’ (SolarEdge) מתחיל ב-2006, ביוזמת חמישה חברים יוצאי יחידת העילית 81 של חיל המודיעין ובראשם סא”ל גיא סלע (שב-2019 נפטר ממחלת הסרטן). הפתרון שהם הכניסו לשוק האנרגיה הסולארית קשור לבעיה אקוטית בהפקתה: העובדה שהפאנל החלש ביותר – זה שקולט הכי פחות שמש (מסיבות של זווית מול הקרינה, גובה, עננות נקודתית, צל או פגיעה מבעל חיים) – מכתיב את ההספק של המעגל החשמלי כולו.
סולאראדג’ הכניסה את האופטימייזר – מכשיר אלקטרוני זעיר המוצב ליד כל פאנל ומבצע בקרה אונליין. כלל האופטימייזרים בשדה מחוברים בקצה לאינוורטר, ממיר החשמל מזרם ישר (DC) לזרם חליפין (AC) שאותו צורכים המכשירים שלנו. גם את הממיר מייצרת סולאראדג’. הפתרון שלה שיפר את ניצולת השדה הסולארי בעד 20% והוסיף אלמנטים של בקרה, בטיחות, שקיפות ונוחות – עם דשבורד נגיש המאפשר לייעל את ההפקה והצריכה. האופטימיזציה הופכת קריטית הן לייצור והן לתמחור, בעידן של תעריפי חשמל המשתנים תדיר וצרכנים שהופכים יצרנים ומוכרים חשמל לרשת. אנפייז אנרג’י (Enphase Energy) הטמיעה פתרון אחר – מיקרו ממיר המוצב ליד כל פאנל. שני הפתרונות, כל אחד והיתרון היחסי שלו מבחינת עלות, יעילות, רגישות לתקלות ופחת, הפכו ל-Must. הם היו לדואופול החולש יחד על 85% מהשוק האמריקאי, 70-80% מהאירופי (ישנם שחקנים נוספים, בעיקר סיניים, שבחלקם העתיקו את הפתרון – עד כדי צבעי אתר האינטרנט של סולאראדג’). ובשנים של צמיחה מרשימה מאוד בשוק הסולארי, של 25-30% בשנה, השתיים צמחו אפילו ב-40% בשנה. הן נהנו מעליית הביקושים ומתמיכת הממשלות, המודעות היטב ליתרונות החד משמעיים המגולמים באנרגיית השמש. בפרט כאשר ב-2014 הגיעה נקודת המפנה של Grid parity – כאשר עלות הייצור של חשמל סולארי משתווה לזו של חשמל מגז ופחם.אבל ב-2023 הגיעה נקודת מפנה נוספת – הביקוש לפאנלים פשוט קרס. בין הרבעון הראשון ל-Q2 נרשמה ירידה של כ-20%, והמגמה נמשכה גם לתוך 2024, הרבה מעבר לתנודתיות עונתית. המשבר ניכר בכל שרשרת הערך, כולל בייצור הפאנלים עצמם (שם 7-6 חברות סיניות חולשות על סביב 90% מהשוק העולמי). זה קרה בגלל שילוב נסיבות שיצר “סערה מושלמת” – משינויים רגולטוריים, דרך תנודתיות חריגה בביקוש לחשמל (כולל זמנים של תעריף שלילי, למשל בטקסס – משלמים לתושבים כדי שיצרכו, כי לעצור טורבינות רוח בעייתי מבחינה מכנית) ועד לריבית המזנקת. נסביר: רכישת אנרגיה מתחדשת מיצרנים פרטיים לרשת, כאשר התעריף הוא קבוע וידוע מראש, הפכה פחות ופחות כדאית. לכן, במהלך שהחל בקליפורניה ונמשך באירופה, הרגולציה שונתה – למשל, בהצמדת מחיר הרכישה לתעריף החשמל בכל רגע נתון. במקביל, גם המימון נעשה יקר. וכך, מנכס שמייצר תזרים קבוע ותשואה די ידועה מראש, שדה סולארי הפך במובן מסוים לממלכת אי ודאות. פרויקטי יזמות נעשו משתלמים פחות, גם בבתים פרטיים החלו לחשוב פעמיים, ובקרב הספקיות הגדולות החלו המלאים להצטבר. תוך שני רבעונים יורדת סולאראדג’ מקצב של מיליארד דולר ברבעון ל-200 מיליון בלבד. ירידה של 80% שקשה מאוד להיערך אליה. תמיר גלוסקה מקרן הגידור קאי קפיטל, מי שסיפק לנו את הניתוח המאלף הזה בוובינר, מעיד כי משהו “הריח לא טוב” עוד במהלך הצמיחה הגדולה, והיה די ברור שהקריסה תגיע. אבל באופן מפתיע, החברות עצמן לא נערכו לקראתה. תמיד קשה “לעצור את הסוסים” בזמנים של פריחה גדולה, אבל הסימנים היו שם. מה שאולי מעלה שאלות לגבי אנבידיה וסיפורים דומים. יש כאן גם מוסר השכל מעניין על תופעת ה-Turn around, כשמשהו לפתע משתנה או מפסיק לעבוד. ראינו את זה ב-WIX ובפייבר, עם השלכות מרחיקות לכת על המשקיעים והעובדים (דרך תוכניות ה-RSU). האם הירידה היא זמנית? שאלה טובה. גלוסקה משוכנע: פוטנציאל השוק קיים. הביקוש לחשמל רק ילך ויגדל עם התרחבות הדאטה סנטרים, יישומי ה-AI והרכב החשמלי. בארה”ב מותקנים לוחות רק על 1% מהגגות, במדינות המרושתות באירופה יש עוד 80% לכסות, ולעסק נכנסות מדינות חדשות כמו ברזיל, הודו ואפילו סין. גם פאנלים על נדל”ן מסחרי צוברים תאוצה, וכמובן, עוד יש שפע של שטחים פתוחים וחקלאיים שניתן לנצל. ממשלות ודאי מבינות את החשיבות, והן ימשיכו לעודד ולדחוף את השוק קדימה. אשר לסולאראדג’, מוצריה הם עדיין הדומיננטיים בשוק, וגם ב-2023 היא הובילה במכירות. אבל אנפייז הייתה רווחית ממנה, מה שהשפיע דרמטית על המניה. את הפער האדיר אפשר לראות במרווח הגולמי (עלות ייצור המוצר ביחס למחירו): באנפייז, שפנתה לייצור חיצוני, הוא ירד קלות, בעוד שבסולאראדג’ הוא הפך שלילי(!) – שזה כמו למכור בית בפחות מעלות הבנייה. בנקודת הזמן הנוכחית, עם מחירי הפסד וחוב מצטבר, סולאראדג’ עלולה להגיע לחדלות פירעון (וכנראה עוד קודם לגיוס הון במחיר גרוע). אבל עם R&D נכון והתייעלות בהוצאות מול ההכנסות, היא יכולה גם לצאת מחוזקת ועם Upside נאה למשקיעים. הרבה מזה תלוי מן הסתם בהנהלה. -
תמ"א, 90/10, מי פטור ממס רכישה ושבח, והאם זה הזמן להעביר לילדים: עו"ד רו"ח שלומי אלמליח עושה סדר בתחום גדוש דיסאינפורמציה, עצות אחיתופל ותיקוני חקיקה
רכישת דירה להשקעה היא הספורט הלאומי של ישראל. לא אחת, מה שהופך השקעת נדל”ן למוצלחת, או מוצלחת יותר, הוא הפן המיסויי. התחום הזה רווי אמונות, המלצות ודיסאינפורמציה ברשתות החברתיות, ויש בו המון דקויות וניואנסים שחשוב להכיר. כדי לעשות קצת סדר, להתייחס למקרים אמיתיים ולהשיב לשאלות מהקהל, הזמנו לוובינר את שלומי אלמליח, עורך דין ורואה חשבון במקצועו, שותף ומייסד במשרד עורכי הדין אבו רזק-אלמליח.
באופן כללי, דיני המס בישראל הם לא דבר פשוט, קל וחומר בנדל”ן. עד היום נרשמו למעלה ממאה תיקוני חקיקה. ומתברר שגם אחריהם, מקרים רבים אינם בגדר שחור מובהק או לבן מובהק – יש המון אפור והמון מצבים של כל מקרה לגופו. מיתוס רווח הוא שאין מס רכישה על דירה ראשונה למגורים. זה לא נכון – יש, אבל במדרגות. מי שרכש דירה שעונה על ההגדרה ב-5 מיליון שקל, ישלם מס רכישה של כ-150 אלף. זה עדיין פחות מ-400 אלף, אבל זה בטח לא אפס. ברירת המחדל, שלא ב”מקרה מיוחד” כמו דירה ראשונה למגורים, היא 6% מגובה העסקה שנדרש לשלם הרוכש. אשר למס שבח, הוא יכול להיות מאפס ועד 47%. זה תלוי בעסקה הספציפית – בסוג הדירה, במועד הרכישה והמכירה ועוד. יש למשל הבדל משמעותי בין דירה להשקעה שנקנתה ונמכרה ב-2014 לבין כזו שנקנתה ב-2013 ונמכרה ב-2015, משום שב-14′ אירע שינוי חקיקה משמעותי. ומאז, נזכיר, המחירים קפצו פי 2. עסקנו בהרחבה בשאלות מס הנוגעות להורשת דירה. עקרונית, בהעברה בין דורית של נדל”ן, היורשים נכנסים לנעלי המוריש. זה אומר שאם לו הייתה דירה יחידה, היא יכולה להישאר פטורה ממס שבח גם אצלם, וגם אם בידיהם דירות נוספות. מס הרכישה בהעברה בין דורית מתכווץ לשליש. אבל הנה נקודה שחשוב להביא בחשבון: מנגנון הפטורים השונים לא תמיד עובד. אם כל מטרת העסקה היא התחמקות ממס, לרשות המיסים יש סמכות על פי חוק לסווג אותה כעסקה מלאכותית. למשל, אם הכסף חוזר מעלה להורה אחרי ה”מתנה” לילד, כשברור לגמרי שהיה כאן ניצול של פטור באופן פיקטיבי. דוגמה נוספת – מקרה אמיתי שהובא לפתחו של עו”ד אלמליח: אדם שהעביר דירה במתנה לסבתא, כשזמן קצר לאחר מכן היא הלכה לעולמה והורישה לו אותו בחזרה, על מנת שימכור. למרות האמור לעיל, יש מה שנקרא ניכור הכנסה. למשל, כשהנכס עובר במתנה על שם הילדים אבל ההורה שמסר אותו ממשיך ליהנות משכר הדירה (אלמליח השווה זאת להעברת הבעלות על עץ בצד המשך ההנאה מפירותיו). זה נפוץ וזה תקין, רק חשוב שיוסדר כמו שצריך. גם חלוקת דירה לשלישים בין ילדים היא חוקית ומקובלת, ומס הכנסה אפילו מוכן לעיתים לוותר במקרה כזה על מס הרכישה. תיאורטית, ניתן לאסוף אינסוף שלישים. אבל ברור שזה לא ריאלי, ובשלב מוקדם יחסית ייפתח התיק והרכישות ייחשבו לעסק. הצגנו לעו”ד רו”ח אלמליח שאלות מאיתנו ומהקהל, כמו מה קורה עם המשכנתה בעת ההורשה, האם עסקת 90/10 היא כדאית בתנאי השוק הנוכחיים, ומה דינה של דירה למגורים במהלך עבודות תמ”א, בשעה שהבניין הרוס (בנקודה זו יצאה ב-2021 פסיקה מעניינת של בית המשפט העליון). לא תמיד יש תשובה חד-חד ערכית, וחשוב מאוד להתייעץ. במקרים רבים הדרך להסתבכות רצופה כוונות טובות, ודיווח פשוט, או ניסוח עסקה כהלוואה, יוכלו לחסוך המון צרות לכם ולילדים. מה שבטוח, אם יש דבר שלא מומלץ לעשות, זה “לעגל פינה” ולבצע עבירה ביודעין ולהניח שלא יעלו עליכם. ודאי לא עכשיו, כשהמדינה תחפש בנרות מהיכן ניתן להשיג עוד מיסים לכיסוי הבור התקציבי של המלחמה.
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד -
לסקירה החודשית המלאה בוידאו
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועודעונת הדוחות הייתה טובה, אבל סיילספורס קצת קלקלה את השורה. אצלנו, בצל המלחמה, היציבות הכלכלית מרשימה אך יש גם סימן לדאגה. וכמה תעלה לעולם התלקחות סביב טאיוואן?הכלכלה העולמית מצויה באינפלציה שנעה סביב 5%-2%. למרות מאמצים כבירים והצלחות נקודתיות, נראה שהבעיה הזאת תמשיך ללוות אותנו לכל אורך 2024.
ארה"בהאינפלציה (PCE) העדכנית נותרת יציבה זה זמן ועומדת כעת על 2.7%. אינפלציית הליבה (Core, ללא אנרגיה ומזון) הגיעה ל-2.8%, ומכאן כבר קשה מאוד להוריד אותה. מנגד, ירידה בשכר השעתי, חולשה מסוימת בשוק העבודה וחולשה בתוצר הגולמי, בעיקר על רקע ירידה בהוצאות הצרכנים, עשויות לקדם את היעד שהפד רוצה לראות (אינפלציה פחותה מ-2%). בכיוון ההפוך, מדד מנהלי הרכש (PMI) המשולב, אינדיקטור שמסתכל קדימה, מפתיע עם קפיצה משמעותית. עקום התשואות עדיין הפוך, קרי: הריבית על האג”ח הקצר גבוהה ביחס לארוך, עם ירידה קלה ביחס לחודש הקודם. בגדול, השוק עדיין פסימי. דוחות הרבעון הראשון של השנה הפתיעו לטובה, עם עלייה של 5.9% ברווחי חברות ה-S&P 500 המשוקלל. בין הסקטורים שירדו ביחס לרבעון המקביל אשתקד: חומרים, בריאות (שכבר זמן רב בירידות) ואנרגיה. בניגוד למומנטום החיובי בחברות הטכנולוגיה, ראינו את מניית סיילספורס נחתכת בשל צפי מאכזב קדימה. האנליסטים עדיין מזהים בה פוטנציאל טוב, אבל צריך לראות אם יש כאן איתות לחולשה בחברות סביב ה-CRM. ככלל, ל-Q2, שלרוב מאופיין בצמיחה שלילית, חוזים האנליסטים עלייה של 0.3% – אלו חדשות טובות, אבל לשווקים יש נטייה להפתיע. מגזר שבולט בתחזיות החיוביות הוא האנרגיה (6.2%), והשוק יתמחר זאת כבר עכשיו. מתחילת השנה ראינו את המדד עולה ב-10.64%. את העלייה היפה ביותר – 14.84% – רשם מגזר התשתיות (Utilities) אשר שנה לאחור דשדש. זהו סקטור הגנתי שנהוג לברוח אליו כשהשוק יורד, בהנחה שחשמל ומים נדרשים תמיד. אך הפעם נראה כי הנהירה אליו, אף שאינו זול כלל, קשורה יותר בטרנספורמציה המואצת סביב שבבי ה-AI של אנבידיה והביקוש הגובר לחשמל בדאטה סנטרים. עוד תופעה מעניינת היא שיעור משמעותי של רכישות עצמיות של מניות (Buyback) כסוג של דיבידנד למשקיעים, כאשר ל-2025 כבר חוזים גידול של 16%. זה טוב למשקיעים, כי זה מפחית את היקף המניות בשוק ובכך מעלה את ערכה של כל מניה.אירופההאינפלציה עומדת על 2.6% (2.9% בליבה) והריבית על 4.5%, כאשר השוק מעריך שבמועד ההחלטה השבוע היא תרד ברבע אחוז ואולי אף בחצי. מחירי התובלה הימית עולים בהשפעת שיבושי החות’ים (מה שמוסיף ללחץ הדיפלומטי על ישראל). התוצר החל לעלות מעט כסוג של התאוששות בגוש, בעיקר בספרד ואיטליה מוטות התיירות. האבטלה ב-6.4% – שפל של 10 שנים. שווקים מתעוררים
קרן הסל הרלוונטית EEM מראה התאוששות משמעותית לאחר תקופה ארוכה של דשדוש, ובשלושת החודשים האחרונים היא התחזקה יותר מ-S&P 500. הקורלציה כאן הפוכה לחוזק הדולר מול המטבעות האחרים, שכן אותן מדינות רגישות אליו מאוד בייבוא ובחוב. סין ממשיכה לחוות משבר נדל”ן קשה, עם מחירים שצונחים חרף ירידת הריבית. היא מנסה לשים דגש על הייצור והייצוא, אבל סופגת צעדי מנע בסחר החוץ. לפי מדד מנהלי הרכש המקומי, הכלכלה עדיין מתרחבת אך מאטה. בניסיון לאושש את שוק הנדל”ן ניסה הממשל לקצץ בריביות ארוכות הטווח, גייס אג”ח בטריליון יואן (140 מיליארד דולר) והשתדל להקל על רוכשי הדירות, לרבות תוכנית ייעודית לממשלות המקומיות. השוק הגיב לזה במידת מה, אבל חוסר האמון רב. מי שבכל זאת משליך את יהבו על הכלכלה הסינית הוא מייקל ברי, המשקיע המפורסם שזיהה מבעוד מועד את משבר 2008 וגרף אז רווחי עתק (כמתואר בסרט The Big Short, “מכונת הכסף”). כעת 22% מתיק המניות שלו מושקעים בסין ובעיקר בטכנולוגיה (JD, BIDU ו-BABA). אין ספק שזה מחייב קיבה חזקה. לעומת הטלטלות הרבות והחדות שם, בהודו השוק עולה כמעט ברצף מאז 2006. ולמרות בעיות מבניות, ובזכות רפורמות והשקעות נכונות, הודו קורצת למשקיעים וליזמים. התייחסנו בוובינר בהרחבה למשבר המחריף בין סין לטאיוואן ולהשלכות הגלובליות שעלולות להיות להתלקחות שלו. מצור סיני על האי צפוי לגרום לתגובת שרשרת שמתחילה בשיבוש אספקת השבבים מ-TSMC; נמשכת בפגיעה קשה בשרשרת האספקה לכלי הרכב ולאלקטרוניקה הביתית ולפגיעה בכלכלות שיותר מסתמכות על אותם מגזרים; ומגיעה עד כדי הפחתה של 5% בתמ”ג העולמי בשנה הראשונה של ניתוק טייוון וסנקציות על סין (ירידה של 3.3% בתמ”ג האמריקאי ו-8.9% בסיני). בשל שרשרת הערך של ה-AI, החשיפה הגלובלית למשבר במצרי טאיוואן רק מתחדדת. מובן שלמלחמה של ממש, מעבר למצור, יהיו השלכות חמורות בהרבה. ישראלהאינפלציה אצלנו עומדת על 2.8% – אפשר לומר שהרימה מעט ראש מאז פברואר לאחר שירדה יפה – והריבית נותרה ללא שינוי על 4.5%. השקל נע בטווח הגיוני וללא סטיות חריגות, כעת סביב 3.7 שקלים לדולר. בסך הכול, בהתחשב במלחמה הממושכת, הכלכלה הישראלית מפגינה יציבות מרשימה. סימן לא טוב משתקף באג”ח ארוך הטווח, עם ריבית הגבוהה מ-5% שמעידה כי השוק רואה את ישראל כמסוכנת. העלייה הזאת בפרמיית הסיכון עלולה בהחלט להוביל להורדות דירוג נוספות מצד סוכנויות הדירוג, כאשר הגירעון כבר מתקרב ל-7% – 132 מיליארד שקל – לעומת תחזיות האוצר שדיברו על 6.6% לשנה כולה (ועדיין לא מועלים מיסים או ננקטות פעולות משמעותיות להקטנתו). גם המדד המשולב של המשק, לאחר שכבר השתפר משמעותית מאז ההתרסקות של אוקטובר, נמצא שוב בירידה. נתונים נוספים: התוצר התרחב ב-Q1 של השנה ב-3.35% ביחס לרבעון הקודם, אך עדיין נותר נמוך ב-2.8% ביחס לרמתו ערב המלחמה. תחזית הצמיחה של בנק ישראל ל-2024 עומדת על 2%-1.5% (S&P מעריכה רק 0.5%). בחודשים פברואר-אפריל נרשם גידול של 4.7% ברכישות בכרטיסי אשראי. קצב הגידול בהוצאה הציבורית התמתן ביחס לרבעון הקודם. הייבוא, בעיקר הביטחוני, רשם עלייה של 33%. האבטלה נמוכה (3.1%) למרות ריבוי המפונים. ובשוק הדיור נמשכת העלייה במחירי הדירות, עם קשיי פעילות משמעותיים בענף ואתרי בנייה שעדיין מחכים לידיים עובדות. לסיכום,
העימות הבין-גושי הולך ומתחדד עם אמירות ומעשים יותר ויותר בעייתיים, וזה מקשה על הכלכלה. כך גם ריבוי מערכות הבחירות ב-2024, שמלוות בדרך כלל בהתבטאויות ובצעדים פופוליסטיים. בישראל, בצל המלחמה וחוסר הוודאות, אין צפי להורדת ריבית בזמן הקרוב. היחלשות של השקל תוביל להתייקרות בייבוא ובשרשרת האספקה, וזה בעייתי. מצד שני, גם לא רואים העלאות ריבית. בארה”ב השוק מתמחר סיכוי להורדת ריבית של 0.25% בנובמבר. באירופה נראה שתרד בקרוב. בעת הזאת, נראה שנכון לפזר סיכונים בין שווקים ולגוון את התיק במניות ובאג”ח. -
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
שחר כהן מקרן Lucid Capital מסביר את הדומיננטיות של אנבידיה, מציג תרחישים להתכווצות של התעשייה וממליץ מה לתת לילדים כדי שיישארו רלוונטייםמיהם המנצחים והמפסידים הגדולים של בום ה-AI, ואיך המשקיעים הפרטיים יכולים לעשות מזה כסף? כדי לעשות סדר ולקבל תמונת מצב עדכנית, הזמנו שוב את שחר כהן, מנכ”ל ומייסד קרן הגידור Lucid Capital שמתמחה בעולמות הטכנולוגיה. בוובינר שקיימנו איתו בדצמבר 2021 הוא דיבר על שיפט בתעשיית השבבים, מתעשייה מחזורית לסמי מחזורית, מה שאכן קרה, גרם להתרחבות מכפילים והזניק גם חברות מאמצע השרשרת. כעת, החיבור של תעשיית המוליכים למחצה (Semiconductors) עם עולמות הבינה המלאכותית מעצים את הדרמה לאין שיעור.
אחד התהליכים המעניינים שקורים כעת קשור ב-Multimodality – כניסה של תמונה, וידאו וסאונד תחת הבינה המלאכותית היוצרת, GenAI. אנחנו מדברים על מודלים כמו Sora של OpenAI, בצד הכרזה של אפל על שילוב כלשהו במכשירים העתידיים, ועבודה מאומצת של חברות השבבים על מחשבים אישיים עם יכולות אימון מוטמעות. כך או כך, במרוץ החימוש הנוכחי, הדומיננטיות של אנבידיה – אולי במרחק שבועות מלהפוך לחברה הגדולה בעולם – היא חד משמעית. בהדרגה, היא הופכת למונופול בתחום ליבה מהסוג שהיה רק ל-IBM לפני 40 שנה. אנבידיה, שבוובינר הקודם שוחחנו בהרחבה עם מנהל הפעילות שלה בישראל, היא כבר אקוסיסטם שלם – שבבים, חומרה, תוכנה ונטוורקינג (המרכיב האחרון קשור כמובן לרכישת מלאנוקס הישראלית). היא מחזיקה ב-95% מהשוק שלה, וזה כבר מזמן לא ה-GPU לבדו, אלא חוות שרתים שלמה בתור יחידת החישוב הבסיסית. מכאן גם היתרון היחסי הבולט על פני חברה כמו אינטל, שנקודתית, ואולי זמנית, דווקא הצליחה לייצר מעבד (גאודי 3) שנותן פייט. ההצלחה של אנבידיה ניכרת היטב, הן בשולי הרווח לאורך זמן והן בעובדה שנכון לעכשיו, אין לה תחליף – בין שאתה סטארט-אפ מתחיל ובין שאנטרפרייז בינלאומי. אבל לא לעולם חוסן, ובמוקדם או במאוחר – כנראה במאוחר – הדברים יתחילו להשתנות. שחר הציג לנו, כדוגמה, תרחיש טבעי של תיקון מלאים (עודף רכישות והזמנות שמתבררות בדיעבד כגבוהות בהרבה מהנדרש), כפי שקרה בשבבים האנלוגיים ובסולר, ולפני 20 שנה בדוט-קום. צריך גם לזכור שבשונה מלקוחות IBM בשעתו, הפעם מדובר, בין היתר, בחברות קלאוד מרובות יכולות טכנולוגיות משל עצמן, שמבינות היטב שהן כרגע שבויות של אנבידיה – ובהחלט לא קופאות על השמרים. פתאום קם ענן וקונה כור אטומיאחד התהליכים המעניינים סביב בום ה-AI הוא אדוות מסדר גודל שלישי ורביעי, כמו הצורך הגובר באנרגיה. חברות הביג-טק כבר חותמות על חוזים ארוכי טווח עם תחנות כוח גרעיניות ואפילו רוכשות כור גרעיני משלהן. לכן רואים את המניות באפיק הזה מטפסות, וכך גם בחומרי גלם רלוונטיים. לא רק באנרגיה: חברות הקלאוד הגדולות עומדות להכפיל את ההשקעות ההוניות ב-25′ ביחס ל-23′, כך שאנחנו במרוץ חימוש של ממש. התפתחות נוספת שחשוב להזכיר היא אורך החיים ההולך ומתקצר של מודלי ה-AI הכבדים, והעובדה שיש מי שמציע דומים להם כקוד פתוח – מה שפוגע ישירות בחברות שבונות אותם כביזנס ועשוי להפחית עלויות ולכווץ מכפילים בתעשייה כולה. צריך גם לומר שלפי שעה, האנטרפרייז הגדולים עוד לא ממש שם. אנחנו רואים אומנם כמה Use case-ים מעניינים, כגון בוטים מעולים בשירות הלקוחות, אבל זה עדיין לאו דווקא מצדיק את השקעות העתק ב-GenAI. זה עוד ייקח זמן. היגד מעניין בהקשר הזה הוא של סם אלטמן, מנכ”ל OpenAI, שלפיו המחולל הגדול של פריצות הדרך הוא לא הדאטה – מרכיב חיוני, אך לא מספיק – אלא ה-RLHF, היכולת לקבל בזמן אמת פידבק אנושי. וכאן, לחברות עם עשרות מיליוני משתמשים – ואין רבות כאלה – יש יתרון מובהק. אשר למקום הישראלי בסיפור הגדול הזה, הסוגיה מורכבת. מצד אחד, צמח כאן אקוסיסטם שוקק ורלוונטי מאוד, ולא בכדי כל הגדולות פותחות בארץ מרכזי פיתוח ומרבות במיזוגים ורכישות. מצד שני, ירידת קרנה של תעשיית ה-SaaS שכל כך הצטיינו בה, ושעליה מבוססות רוב קרנות ההון-סיכון אצלנו, היא לא בשורה טובה. העולמות החדשים הם פחות משחק של סטארט-אפים – הרבה יותר קשה לחדש בהם, ונדרשים לשם כך משאבים מסדר גודל אחר לחלוטין. דנו עם שחר בהרחבה בשוק התעסוקה המתהווה וביכולות שחשוב להקנות לילדים כדי שיהיו רלוונטיים בעתיד. אז במה שנוגע לזיכרון, שינון וכתיבה בתבנית, GenAI די מכסה אותנו וכבר עונה על הבחינות (כולל לרפואה) טוב מאיתנו. אבל דווקא בניסוח השאילתה (פרומפט), בדיוק ובביטוי הצורך, ביצירתיות ובדמיון – אין לנו תחליף. ולשם כך נדרשות יכולות שמזוהות יותר עם מדעי הרוח. נדרש קונטקסט תרבותי והיסטורי, ולו לשם הרפרנסים המתאימים. כך שמעבר למסוגלות טכנולוגית בסיסית, מומלץ לקרוא ספרים ולצפות בסרטים. המצאות, מזכיר לנו שחר, הן תמיד שילוב של דברים עם איזה טוויסט. ואת הטוויסט הזה, לעתיד הנראה לעין, יכול לחולל רק המוח האנושי. בסיכום הדברים, שחר מזהה ב-GenAI דפוס התקדמות (Trajectory) דומה לזה של הדוט-קום בשעתו. הוא סבור שהתחום ישנה את העולם לטובה, על פי רוב, אך בתהליך האימוץ הרחב שלו צפויים עוד באמפים וכיסי אוויר משמעותיים. והוא משחרר לנו צפירת הרגעה: כמו עם כל טכנולוגיה, יהיו מקצועות שייעלמו, אבל רבים אחרים שאנחנו עוד לא מכירים ייווצרו. עומר רבינוביץ’ מוסיף הערה למשקיעים: חפשו את נישת ה-AI שמצליחה, אפילו בחיים המקצועיים (או הפרטיים) שלכם, להביא באמת להתייעלות, לשיפור בפריון, לאפשרות לקצץ כוח אדם בלי לפגוע בהכנסות. ושימו לב שאלה לא בהכרח החזקים ביותר עם המכפילים הגבוהים ביותר. -
מהצלת חיים והפיכת טקסט לווידאו עד מסלולי AI בתיכון, מרכב אוטונומי ועגלת קניות חכמה ועד לתאום הדיגיטלי של כדור הארץ: נתי אמסטרדם, Country Director בחברה הכי חמה בשוק בשנים האחרונות, מספר על הפלא הטכנולוגי-פיננסי ומציג את המחר
מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
מי שהשקיע באנבידיה 10K לפני עשר שנים, יכול לצאת עכשיו עם תשואה של 2M. כדי להכיר יותר לעומק את הפלא הטכנולוגי-פיננסי הזה, ודרכו את פריצות הדרך הגדולות של התקופה – הזמנו לוובינר חגיגי ומיוחד את נתי אמסטרדם, מנהל הפעילות העסקית (Country Director) של אנבידיה בישראל. אנבידיה העולמית חבה לא מעט מההצלחה שלה למה שקורה כאן עם כמה רכישות “משנות משחק”, בדגש כמובן על מלאנוקס. היא גם המעסיק הפרטי השני בארץ מבחינת מניין העובדים ושותפה מרכזית בסצנת החדשנות שלנו מול סטארט-אפים, מרכזי פיתוח, אקדמיה ומכוני מחקר. ומתברר שכמעט בכל keynote של המנכ”ל המייסד ג’נסן הואנג נזכרים כ-20 סטארט-אפים כחול-לבן – חשיפה עולמית של 75 מיליון צפיות. לא מכבר הודיעה אנבידיה על הקמת מחשב העל Israel-1, העשירי מבחינת עוצמת החישוב בעולם, מה שמשך לכאן השקעות נוספות ועניין רב. במפגש המרתק שלנו, אמסטרדם סקר את התפתחות הקורפורייט העולמי ושלוחתו המקומית. כיצד מעולם הגיימינג עברה אנבידיה לסימולציות תלת ממדיות, משם פיתחה את תוכנת CUDA כשפה אחידה שמחברת יכולות עיבוד מקבילי עם יישומים הזקוקים להן, ולאחר מכן שקדה על פלטפורמות נוספות דוגמת Clara ברפואה ומקבילותיה בפיננסים. אמסטרדם עבר איתנו על כמה מהאתגרים והפיצוחים הגדולים של הבינה המלאכותית הכללית והבינה המלאכותית היוצרת (GenAI), וכיצד כל תעשייה (רכב אוטונומי, עגלת קניות בריטייל, צרכנות בכללותה, כמובן למידה ועסקים) וגם לא מעט פעילויות בחיי היומיום השתנו או עומדות להשתנות. מטבע הדברים, התייחסנו בהרחבה ל-LLM, ל-ChatGPT ודומיו וליכולת לקחת את המודל הציבורי, או את הדאטה הקיים והמעובד, לארגון הספציפי. ה-AI, אם כן, הוא מעין מכונת זמן – טכנולוגיה שמאפשרת לצמצם טווחים ולקצר תהליכים, לייעל מערכות ולהאיץ את החדשנות והקִדמה.אחד ההיבטים המעניינים שמצאנו באקוסיסטם החדש, שבמידה רבה סובב סביב יכולותיה של אנבידיה, הוא החלפת המתחרים בשותפים. משפט יפה שמיוחס לפאונדר האגדי שלה הוא Play the game, not the score. The score will take care of itself”. זה אומר, במילים פשוטות, שכאשר אתה מנסה לעזור, אבל לעזור באמת, לסטארט-אפים לצמוח, לתעשיות לפרוח ולפיתוחים הגדולים לצאת לדרך (הן בשלב המו”פ והן בבדיקות שאחרי הפרודקשן), כשאתה משתמש ב-AI for Good ולאו דווקא חושב על שורת הרווח בכל צעד, התוצאה כבר מגיעה מעצמה – ואין לך תחליף. וכבר אמרנו: צמיחה של 20,000% תוך 10 שנים. במבט קדימה, אמסטרדם משוכנע שיותר ויותר ארגונים, עובדים ואנשים פרטיים ישתמשו בבינה מלאכותית. זה לא (טוב לא בהכרח) אומר שה-AI יחליף אותנו, אבל אנשים שיודעים להשתמש בו יחליפו כאלה שלא. AI יציל חיים, יוליד מהפכות גדולות ברפואה ובתחומים נוספים, ייקח עוד כמה צעדים קדימה את נושא ה-Multimodality – להפוך נאום לטקסט, תמונה לווידאו, פרומפט בשפה טבעית לתמונה או קוד תכנות. AI יעזור לנו לקבל החלטות באופן שמתאים ומדויק לנו, ואנחנו נראה יותר ויותר מפעלי AI – “מפעלים” של דאטה כללי, ארגוני ואפילו פרטי (בסמארטפון שלנו) שבעזרת חיפוש מהיר ומודל חכם מאפשרים לנו לשלוף מהר מידע ערכי, רלוונטי ורווי קונטקסט בזמן המתאים. לסיום, דנו בנושא החום וצריכת האנרגיה. אמסטרדם הדגיש כי מדור לדור, המעבדים שרצים מהר יותר הם גם חסכוניים יותר ובהחלט מקטינים את טביעת הרגל בדאטה סנטר ובחומרה. עסקנו גם בכיוונים עתידיים מעוררי השראה, כמו התאום הדיגיטלי שמאפשר לסמלץ מהלכים באופן וירטואלי כדי לחסוך ניסוי וטעייה ב”עולם האמיתי” – כלי שאנבידיה השמישה לא רק עבור BMW ואמזון, אלא גם בבניית Earth-2 כתאום דיגיטלי של כדור הארץ. כבר עכשיו ניתן להריץ בו אנליזות עד כדי חיזוי שינויי אקלים ואסונות טבע. עוד נושאים מרתקים שעלו: הצורך להטמיע לימודי AI כבר בתיכון כפי שנעשה עם הסייבר; הדרך למחשוב קוונטי שאנבידיה לוקחת בה חלק מרכזי; וה”גביע הקדוש” של ה-RAG – Retrieval-augmented generation – אותה יכולת לקחת את המודל המאומן הכללי וליישם אותו על הדאטה הארגוני. אמסטרדם הצטרף לחברה ב-2017, כשלפני כן שימש כמנכ”ל VMWare ישראל. הרבה גבות הורמו אז מעצם המעבר מ-Software ל-Hardware, לחברה שמייצרת מעבדי גרפיים (GPU) וממוקדת, נכון לאותה תקופה, בתעשיית הגיימינג. אחרים שיבחו את המהלך וזיהו את המגמה. הם כמובן צדקו. אנבידיה הפכה לבסיס התשתיתי, ל-Enabler הגדול של תעשיות שלמות, כשהיא מובילה את מהפכת ה-AI בכל הרמות והתעשיות. והרבה מעבר לכלי עבודה – שהם עצמם כוללים גם חומרה וגם תוכנה שתדע לתקשר איתה – היא הפכה לחלק בלתי נפרד מהפיתוחים הגדולים של התקופה. -
לצפייה בסקירה המלאה בוידאומוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד
הקטר העולמי של ארה”ב מראה סוף סוף סימני התעייפות ראשונים אחרי שהפד עושה הכל כדי לחנוק אותו קצת, וזה אמור לגרום למשקיעים קצת נחת, כי כשהשוק נחלש לפד יש צידוק להתחיל להוריד ריבית ולאפשר לכולם לנשום קצת לרווחה. אלא… שהמציאות אף פעם לא פועלת לפי הציפיות ולפי תכניות מוכתבות. האינפלציה על נגזרותיה השונות מרימה שוב ראש ומראה סימנים שהעתיד לא הולך לכיוון של המשך ירידה. השורות האלו נכתבות לפני החלטת הפד על גובה הריבית, אבל ההערכה היא שב-99% לא נראה הורדת ריבית גם הפעם. יותר מכך, השוק מתחיל להפנים שייתכן שפנינו לשנה ללא הורדת ריבית ואולי אפילו לעליית ריבית.
- Mehr anzeigen
