Episodes
-
יוסי וולף חצבאני מנכ"ל FRIENDS מדבר על החזון בהבאת התרבות לפריפריה ולכל חלקי הארץ מצפון ועד דרום, על הקשיים שחווה בתחילת הדרך אל מול מה שמתרחש כיום. וכמה צריכת תרבות היא משימה לא פשוטה בטח בנקודת הזמן בה המדינה ואנשיה נמצאת כעת.
לילד שחלם, נשם ואהב את העולמות החברתיים והתרבותיים כאחד.
חוזר לשברים שבחייו, משחקי האגו שחווה בקריירה הצבאית רבת השנים שלו והתקף החרדה ששינה את המסלול, לתהליך היציאה מהארון ולתחושת החיים הכפולים שליוותה אותו בימים שלפני ולמחיר הבריאותי שהגיע איתם ולמה מאז לא תמצאו אותו משקר. למסע המאתגר שארך חמש שנים של תהליך הפונדקאות שעבר ביחד עם בן זוגו להבאת הילדים שלו ומסביר גם למה הרגישות שבו היא המנוע עבורו אבל היא לעולם לא תפריע לו בתפקוד היומיומי שלו.
-
לאה שנירר חוזרת לילדותה, לאמא שלה שורדת השואה שעברה ביחד עם התאומה שלה את הניסויים של ד"ר מנגלה, למשברי הנפש ולאשפוזים שלה שהגיעו כשהייתה קטנה. לאביה שגם היה שורד שואה, איש חיל האויר עד יום מותו ולמה עד היום התג והצבע מרגשים אותה.
לשבר שהגיע אחרי שאביה נפטר בגיל 65, ומה הבינה שיעזור לה באותה הנקודה ולאיזה מסע יצאה משם. ואיך רבי אלימלך מליז'נסק קשור לזה.
מסבירה איך החיים המוקדמים שלה שנסבו מסביב ל"משואה לתקומה" ציידו אותה בכלים לשנה האחרונה מאז שבת השבעה באוקטובר ולמה כיכר החטופים עבורה זה מקום של קדושה ובכל שישי היא מגיעה להדליק שם נרות רגע לפני כניסת השבת.
למה החליטה להוציא ספר האוטוביוגרפי שהוציאה ביום ההולדת האחרון שלה, למה היא מסרבת להתמסר לגיל הכרונולגי שלה ולתואר "תושבת ותיקה" ובטח לא תסתובב עם כרטיס ההטבות, ולמה באף תסריט אפשרי היא לא יכולה לדמיין את עצמה מתגוררת באף מקום אחר בעולם חוץ ממדינת ישראל.
-
Missing episodes?
-
אדם אברמוב, לוחם יחידת אגוז במילואים חוזר ליום שבו נפצע במהלך לחימה בעזה, שם גם איבד את חברו ליחידה רס"ר במיל דן ווידנבאום ז"ל.
אל תהליך השיקום בבית החולים, ולאהבה והחיבוק הגדולים שעם ישראל העניק לו ולכל הפצועים שם ולמה עד היום שומר את כל הציורים שקיבל מהילדים בחבילות המתוקות שקיבלו.
חוזר לילדות שלו, להורים שהתגרשו כשהיה רק בן 4, מסביר למה בגיל 9 החליט לחזור עם אמא שלו לסיביר ובזמן שהיא עבדה קשה גם הוא מצא את עצמו מוכר צעצועים וספרים בכדי לעזור בפרנסה המשפחתית שלהם.
נזכר איך כבר בגיל צעיר ידע שיחזור לארץ וששירות קרבי זה הדבר עבורו ולמה עד היום כשיראה חייל בודד שכמותו הלב שלו ישר מתחיל לעבוד.
-
רוי מילר חוזר לילדותו, לקשר הלא רציף עם אביו הגרמני. לסיפור ההיכרות של הוריו, לבית של סבא וסבתא בפרדס חנה כרכור שם נחת לראשונה כילד, ולקו הזה שבין ישראל גרמניה עליו בילה בילדותו.
נזכר מה קרה לו כשצפה בסרט "אבא גנוב" בזמן שאביו על הקו בין המדינות ומה קרה לאחר מכן באותו הערב. למה ביום אחד כשהיה עם אביו שם בגרמניה החליט לברוח מהבית ובמשך שש שעות צעד בשולי הכביש ומי מצא אותו בסוף ואיך כל זה עיצב את הרצון שלו עוד כילד בבניית זהות עצמית לצד השתייכות תמידית.
חוזר לבוקר ההוא כשהוא בחזרות להצגה חדשה ב"הבימה" ואמא של שירי אשתו על הקו עם הבשורה ״תגיע לבית החולים״, מספר על הרגע שבחר לשרטט "פקודת מבצע" כשהם בעיצומו של התהליך הרפואי שלה ואיך כל זה קשור לשייטת.
ולמה ידע מהרגע הראשון שפגש אותה ששירי אשתו היא הנפש התאומה שלו.
-
דפנה דקל נפרדת מחברה הטוב הזמר אדם שהלך לעולמו בשנה האחרונה, נזכרת בפגישה הראשונה שלהם.
חוזרת לאמא שלה ז״ל שמגיל צעיר ציידה אותה בהבנה עמוקה לאיך מתמודדים עם החיים ולמה אין מקום להתעכב על כל דבר. מסבירה למה על אף הפרידה מהוריה היקרים שהלכו לעולמם בנסיבות לא פשוטות ובצורה מהירה, עדיין השבעה באוקטובר הוציא ממנה משהו בעוצמות שהיא לא הכירה עד אז.
משתפת על הרגישות הגדולה שלה ועל הנוסטלגיה שהיא מנת חלקה ומדוע הילדים שלה לא מבינים למה חשוב לה לשמור את כל הציורים והיצירות שלהם מהילדות.
נזכרת בשירות שלה בלהקת הנח"ל, לתמימות שהגיעה איתה מהבית ולשוני שחוותה בינה לבין האחרים שהיו איתה בהרכב, ואיך כל מה שהרגישה הזכיר לה את הסרט "הלהקה" והיא "רק רצתה לשיר".
ולמה אף פעם לא הרגישה צורך לחשוף את החיים הפרטיים שלה והעדיפה לשמור על הפרדה מוחלטת גם כשידעה שאולי משלמת מחיר מקצועי על זה.
-
אהרון גבע חוזר לבוקר ההוא לפני עשרים שנה כשהוא רק בן 16 ובו איבד את אביו האמן דודו גבע ז"ל, לצירוף המקרים שבו היה במקרה בבית ונכח שם ברגע שלקה בליבו והתמוטט, לקורס העזרה ראשונה שנכח בו שבועיים לפני ולתחושת האשמה שלא באמת עוזבת אף פעם ולמה עד הרגע האחרון הוא ואימו ואחותו לא הצליחו לעכל שיש תסריט שזה יסתיים ככה.
לבית שבו גדל, לציפיות המאוד גדולות שהיו ממנו ליצור אומנות משלו ולמה דווקא מצידו הטלנובלות וגיא פינס היו הבריחה שלו בחדרי חדרים, ולמה היום הוא מבין את מה שלא הבין אז שלאף אחד מהאנשים שפגש בדרך לא איכפת שהבן של דודו גבע עובד בטלויזיה.
איך העבודה על הפודקאסט שלו ״השעשועון של גבע אהרון״ מאפשרת לו לפצות בתחושת שליטה אמיתית ואיך זה קשור לקרוהן שממנו הוא סובל.
על קרובי המשפחה הרחוקים שלו שנחטפו בשבעה באוקטובר מביתם בקיבוץ בארי ואיך דווקא בנקודה הקשה הזו בציר הזמן הצליח להגיע הכי קרוב שיש לאבא שלו ולזכרונות ממנו.
-
יונה אליאן חוזרת לילדותה ביפו בשכונה הלא פשוטה בה גדלה שעיצבה אותה ומסבירה למה היא הרגישה בזמנו סוג ב׳.
מתקשה לשכוח את המבט שהיה לאביה כששאלה אותו על המשפט שלמדה בבית הספר ״הובלו כצאן לטבח״
ולמה במשך שנים סירבה לשוב לפולין עד שהגיע המסע המדוייק עבורה.
נזכרת בערב יום הכיפורים שאביה בחר לשתף אותה במה שעבר כשהיא בעיצומו של ההריון השני שלה ועל הצוואה הרוחנית שהשאיר לה.
חוזרת לסיפור ההיכרות שלה עם ששי ולמה אבא שלו הקיבוצניק היה נגד הקשר ואיזה שיעור הם בחזרה החליטו ללמד אותו.
וכמה הלב שלה מתקשה עדיין אל מול ״ההפרד ומשול״ שמתרחש כאן במדינה ואיך כל זה בא לידי ביטוי בקריירה המקצועית שלה מ"נורית" ועד "סברי מרנן" ועל הדרך נזכרת בחבר הטוב זאב רווח שהלך לעולמו לאחרונה.
על החיבור המיוחד עם דני מירן אביו של עומרי מירן שנחטף מנחל עוז ועדיין נמצא בשבי
ולמה גם כשהיא ממש מנסה להחזיק פאסון עדיין הדמעות זולגות מעצמן בכל פעם כשהיא בכיכר החטופים.
-
נועם קליינשטיין חוגגת 24 וחוזרת לרגעים בציר הזמן הפרטי שלה, מסבירה למה בילדותה לא הרגישה מאוד שייכת ואיך קרה כששיחקה ב"כבש השישה עשר" הרגישה לראשונה ילדה בחייה. נזכרת בגיל 14 ומה קרה שם במועדון בניו יורק כשעלתה לשיר על הבמה מבלי שאיש בקהל מכיר את היחוס המשפחתי שלה, כשאמא שלה יושבת שם נרגשת בקהל. מספרת בהתרגשות למה אבא שלה הוא המעריץ הכי גדול שלה וחוזרת לרגע שבו נאלצה להרים את הקול על מנהל המקום שבו התקיימה הפרמיירה של האלבום הראשון שלה וגם לשבעה באוקטובר ולחברת הילדות שלה יולי רייטר שבן זוגה אדיר מסיקה נרצח כששהו במיגונית ולשיר המרגש שיצרה מהמילים שיולי כתבה עליו.
-
אוולין וטוהר חיימוביץ' זוכי העונה השישית של המירוץ למיליון חוזרים לרגע שבו החליטו לצאת למירוץ ואל השבר הגדול שהתרחש בשנה שקדמה להחלטה.
ללידה של לני, בנם הבכור, לגילוי על התסמונת ממנה הוא סבל שהגיע אחרי ארבע חודשים וטלטל את חייהם. יחד הם נזכרים בציר הזמן שליווה אותם בתקופה ההיא, החל מחוסר הוודאות הנוראי של הימים הראשונים דרך הרצון להיות תמיד בכאן ועכשיו בדיוק כמו ביום הולדת השנה שחגגו לו ובענק. על הדיאלוג אל מול רגשות ההחמצה והעצב ועד לרגע שבו נפרדו ממנו והטיסה לתאילנד שהגיעה אחרי. מסבירים איך הביחד שלהם ניצח הכל אל מול קולות הרקע ואיך הרבי מיליובאוויטש קשור לזמן הזה עבורם ולמה לה חשוב להמשיך וללוות הורים אחרים שנמצאים בסיטואציה דומה לזו שלה ואיך עד היום שניהם עסוקים בשאלה האם הם היו מתקבלים למירוץ למיליון גם ללא הסיפור האישי שלהם.
-
ג׳וי ריגר חוזרת לילדות המאתגרת ולהתמודדות הפנימית שחוותה בצל ההעדפתה המינית, החרם הקצר שהגיע בעקבות הפרסום כילדת פלא שחקנית והיותה בת בכורה במשפחה. מה היה בשיחה עם הבחור החרדי על סט הצילומים שהיא זוכרת עד היום, למה אחת ליומיים היא רוצה למחוק את התכנים השמחים מהפיד שלה עד שכולם ישובו הביתה ומה היה המשפט שאמא שלה אמרה לה בילדותה שעד היום מלווה אותה.
-
סי היימן חוזרת לרגעים בציר הזמן הפרטי שלה. מסיפור הלידה הלא ייאמן שלה בבית החולים העמק כשהוחלפה בתינוק אחר, הרילוקיישן שעשו הוריה לאירופה וחוויות האנטישמיות שחוותה בלונדון, ההחלטה לחזור לארץ לקיבוץ לבדה כשהיא רק בת 12. הפריצה הגדולה באמצע שנות ה80, ואז האימהות אל מול הקריירה. ההתמוטטות בליל הסילבסטר ב2013 בעקבות המפרצת בראשה ומה הבינה שם בבית החולים שגרם לה לשנות ולחשב מסלול מחדש, על הפרידה מאביה חתן פרס ישראל נחצ'ה היימן ומאימה דליה והשלמת הפערים איתם ומסבירה למה הפעם החליטה להוריד את כפפות הכותנה ולמה לעד היא תהיה פועלת רוקנרול מן המניין.
-
מייקל לואיס חוזר לרגע הקשה ההוא כמעט לפני שנתיים שבו התדרדר ונפל מהמפל בסיישל מגובה של 24 מטרים, ומסביר למה גם שם ברגעי הנפילה לא הרגיש לרגע פחד, מה אמר לו הרופא כשהגיע לבית החולים המקומי ואיך עבר המפגש עם אמא שלו כשהוא רק נחת בארץ.
מסביר למה מגיל צעיר תמיד היה חשוב לו לחיות על הקצה ומה קרה לו בגיל 30 כשחזר לארץ והתגורר בבית של אמא שלו, איך זה קשור לפציעה שהייתה לו בברך ולמה הוא בחיים לא ישכח את מה שהסוכנת שלו זוהר יעקובסון אמרה לו אז שמלווה אותו עד היום ואיך כל זה קשור לרגע אחד מתחת לעץ בוונדל פארק באמסטרדם.
-
הרב שי פירון מדבר על תחושת ה"מורה השכול" אותה הוא נושא על ליבו בשנה הזו, וכמה מעסיקה אותו השאלה האם הוא נותן מספיק כבוד לכל אחד מהנופלים שהכיר. על מלאכת הפירוש שלו בימים אלו לחמשת חומשי התורה והמשך הפירוש שלו את שאר התנ"ך. חוזר לשורשים של אביו ואימו ולשונות שכבר אז נכחה בבית ילדותו ועיצבה את מי שהפך להיות, נזכר בספר "מרכבות האלים" ולמה אמא שלו בחרה לתת לו אותו לקריאה כבר בכיתה ז', על הבן השישי שאשתו והוא החליטו לאמץ כמשפחת אומנה כמתנת יום הולדת עבורם, מה קרה כשהחליט לתרום כליה כמתנת יום הולדת לגיל 60 ולמה לדעתו אסור לזלזל באינטילגנציה של הקהל ואפשר ורצוי להעמיק בשאלות המשמעות הקיומיות.
-
סיון טלמור נזכרת בשנה שחלפה עליה, למה היא לא חשבה פעמיים כשעודד האיש שלה החליט שהוא מתגייס על אף שהוא לא בשירות מילואים פעיל, מה קרה לה ביומיים שאחרי שהיא הרגישה שהיא משתגעת בבית ואיך מהרגע הזה נולד ההרכב המוזיקלי שהיא הובילה "בריגדת האהבה" ששימח בלי סוף בבסיסי חיילים ומלונות מפונים.
איך קפיצה על טרמפולינה הסתיימה בבית החולים עם שני קרעים בצוואר, ולמה הרופא החרדי שם במיון מרגש אותה עד לרגע זה.
ולמה אחרי כל זה היא עדיין חושבת שזו השנה הכי משמעותית וטובה בחייה ואיך דווקא עכשיו היא גילתה בעצמה את הכוחות הגדולים ואת הציונות שבה.
-
עברי לידר על השנה האחרונה בה חגג יומולדת 50, על האבהות לאלבי בן החמש והרצון לשמר את הרגעים המרגשים כמה שרק אפשר.
על הציפיה לילד השני בהליך פונדקאות והפעם כאן בארץ עם אשתו של החבר הקרוב. חוזר לסיפור השואה הלא ייאמן של סבא שלו שהבריח את אמא שלו בשק של אוכל לסוסים וכמה הרגע הזה לא מובן מאליו עבורו בטח מנקודת מבטו היום כאבא. הגעגועים הבלתי פוסקים לאביב מנהל הבמה והחבר הקרוב שנרצח בשבת השחורה כשלחם בכיתת הכוננות בכפר עזה והעבודה על האלבום החדש שהצילה אותו מרגעי חרדה ועצב גדולים בצל השנה האחרונה שעברה ולמה הוא תמיד תמיד יעדיף להשתמש במצלמת פילם, גם כמשל לחיים.
-
תמר קרוון מספרת על הקשר המיוחד עם אביה האמן דני קרוון, הפרידה הלא פשוטה ממנו והחלום שבו בא לבקר אותה מיד אחרי השבעה באוקטובר.
על הדיאלוג שלה עם האומנות שהייתה נוכחת בבית ולמה היא תמיד סירבה שיקראו לה אמנית לאורך השנים, למה האימהות זה הטייטל היחידי שהיא רצתה לקבל על עצמה ולמה ברי סחרוף היה היחידי שהצליח להוציא אותה לרגע מחופשת הלידה הארוכה שבחרה לעצמה ולמה בשנה הזו מפלס האכזבה שלה מאנשים הרקיע לשחקים.
-
לרגל יום הולדתו ה-35 לי בירן חוזר לשברים ורגעים בחייו שעיצבו את מי שהפך להיות, לרגע שבו ההורים שלו הודיעו לו שהם מתגרשים, מה היה לו חשוב להגיד להם באותו הרגע. חוזר לסיפור ההיכרות שלו עם אליאנה ולמה לקח להם כמה שנים עד שהפכו להיות זוג, איך הוא הגיע לבית הכנסת התימני ואיזה רגע שקרה לו שם עד היום מרגש אותו עד דמעות. מסביר למה בכללי בעבורו שבר הוא מקום של הולדה ולמה מבחינתו משפחות החטופים הם לא פחות מקדושים.
-
השחקן דוד שאול חוזר לטרגדיה המשפחתית הקשה ולמותה של אחותו הגדולה לירון כשהיא רק בת 34 עם הריון שהסתבך. לתקופה הקשה שבה שהה שלושה חודשים בבית החולים בין הפגייה מלאת החיים שם הייתה התינוקת לבין מחלקת טיפול נמרץ וכל זה כשהוא וזוגתו באותם ימים בהריון ראשון, ומה הוא אמר לתמיר מוסקט המפיק המוזיקלי שלו רגע אחרי שקם מהשבעה, על חידת משמעות החיים שהעסיקה אותו כשסיים את בית הספר למשחק וגרמה לו לטוס להודו לבד עם גיטרה קטנה ותיק ריק, ועל תפקיד האבהות שחשש להתקרב אליו ומה כן גרם לו להגיע לנקודה הזו.
-
לאה שבת חוזרת לבית ילדותה הקטן ביהוד, למערכות היחסים שלה עם אבא ואמא. לילדה שהייתה כל הזמן עם שמחת חיים למרות שהרגישה לרוב שלא ראו אותה. מסבירה למה המוזיקה היא זו שהצילה אותה, למה צפתה עשרות פעמים בסרט "צלילי המוזיקה" ומדוע ג'ולי אנדרוז לעד תהיה בלב שלה. על האימהות שלה ועל כך שאם הייתה יכולה ללכת אחורה בזמן הייתה רוצה עוד כל כך הרבה ילדים, על החיבור שלה עם הקב"ה, על הקריירה ועל קיסריה ולמה חשוב לה כל כך להחזיק בשמחה בטח בתקופה הזו.
-
הילה נחשון חוזרת אל השבר הגדול שהגיע אחרי הגירושים השלישיים שלה, ולמה הפעם ההיא הייתה יותר קשה מכולן ועד היום גם אחרי עשור היא מתאוששת מהטראומה הזו. נזכרת בתקופת ההתבגרות בצל השבר הכלכלי של אבא שלה, איך זה השפיע על הבית ועליה כבת בכורה ולמה אמא שלה לא רצתה שהיא תזמין חברים לבית באותה התקופה, על מה היא חושבת כשהיא רואה את המנחות של הפריים טיים העכשוויות, איך זה קשור לחזרה בתשובה ומי תהיה חסומה אצלה לנצח.
- Show more
