Episódios

  • אנחנו רוצים להיות בריאים ומאושרים לנצח, אבל מחלות ומשברים הם חלק מהחיים שלנו. מחלה היא אתגר לגוף ולנפש, ויש לה נטיה "לצבוע" את כל התמונה בשחור, להשכיח מאיתנו את האזורים הבריאים של חיינו.הפרק הזה מיועד לכל מי שמתמודד כרגע עם מחלה, מכל סוג. (אני חושבת גם על מה שקורה לנו בישראל כרגע כמו על סוג של מחלה, משבר נוראי שהתפרץ. חלקו תוצר של הרבה תהליכים רעים ותת קרקעיים שמתרחשים כאן כבר שנים)כך או כך, בחיים של כולנו יש תקופות שבהן אנחנו צריכים למצוא כוחות כדי להתגבר על מחלה, לפעמים פשוט ללמוד איך לחיות בנוכחותה, לחזק למולה את מערכת החיסון שלנו, לבנות לנו צבא הגנה פנימי. ויש הרבה מה לעשות כדי לעזור לעצמנו להתמודד טוב יותר עם משברים שכאלה.ארזתי לכם כאן כמה מחשבות וגם כלים פרקטיים שתוכלו להיעזר בהם כדי לטפל בעצמכם טוב יותר. ושנהיה בריאים, אמן

  • כסף מסובב את העולם - הוא שיר הנושא של המחזמר "קברט", והוא גם פזמון נפשי שמלווה את חיינו. כסף, קשור להישרדות שלנו כי הקיום שלנו תלוי בו, אבל הוא קשור גם לתיאבון שיש לנו, לחשקים שלנו ולאופן שבו אנחנו מנהלים את החשק, לא רק את חשבון הבנק. בפרק היום - נדבר על מערכת היחסים המורכבת שבין אדם לבין כספו, על האופן שבו היא נקבעת ומתעצבת בבית שבו גדלנו. ממה שלמדנו (לעיתים באופן לא מודע) על היחס של הורינו לכסף, ממה שהיה או לא היה בבית. איך אנחנו תופסים כסף? מה מותר ומה אסור? מה מראים ומה מסתירים? ואיך כל העניין הזה מסתבך כשאנחנו מקימים בית עם אדם אחר, שגם הוא מביא אל השולחן את סיפור ילדותו?

    האורחת שלי היא שרית אמיתי, מאמנת עסקית, תרפיסטית פיננסית, ומחברת הספר "אינטימיות פיננסית - איך לדבר על כסף בתוך זוגיות". נדבר על האפשרות ליצור מערכת יחסים חדשה עם "מר כסף", וגם לשפר את התקשורת סביבו. נצביע על גורמי המצוקה העיקריים שיש בין בני זוג - סביב כסף, וכמובן - נציע דרכים להתקרב, לחתור לאינטימיות ולשפר גם את הרווחה הכלכלית וגם הרווחה הרגשית שלנו סביב כסף

  • Estão a faltar episódios?

    Clique aqui para atualizar o feed.

  • חשק?? זוכרים את הדבר הזה? רבים מאתנו מתקשים להרגיש חשק בתקופה הנוכחית, גם המלה "בא לי" ירדה למחתרת, נשמעת כמו שפה אסורה. חשק, עירנות, תחושה של משחקיות, האפשרות להתמסר בלי להיות דרוך- כל אלה נרמסים תחת כובד משקלם של כאב ודאגה, בושה ואשמה. בפרק הנוכחי נדבר על האפשרות לעורר את הדופק המיני שלנו, ולהחזיר חיוניות למרחבים שהתייבשו. נדבר על מיניות כתחושה של חיות וחיוניות, ככוח חיים, הרבה מעבר ל"יחסי מין". האורחת שלי, מיכל ניר, היא מטפלת מינית וזוגית וותיקה, היא מרכזת את התוכנית לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן. ומחברת הספר "מיניות בלב פתוח". מוזמנים לשיחה פתוחה על מיניות בימי מלחמה אבל גם על מיניות לכל אורך חיינו. על החשק -כחוויה דינמית ומשתנה לפי עונות השנה ועונות החיים. שיחה אופטימית בימים קשים, שתציג לכם גם כמה שאלות מרתקות שמומלץ לשאול את עצמנו, אם אנחנו סקרנים להבין את עצמנו לעומק, גם כיצורים מיניים

  • בהיפרד האור מהשמש - נברא הבוקר/ בהיפרד הפרח מהעץ - נברא הפרי/ בהיפרד האד מהמים - נברא המטר/ כל החיים פרידה הם- ולמה נירא אותה שנינו? - כך כותב המשורר עומר חיאם, ומזכיר לנו את העובדה שזה טבעו של הטבע, הרצוף תהליכי שינוי ופרידה.ובכל זאת - למרות הידיעה הזו אנחנו כל כך יראים את הפרידה, וכל כך כאובים כשאנחנו נאלצים להיפרד. בפרק הנוכחי נפנה מבט אמיץ לשאלה - איך ממשיכים אחרי אובדן, איך חיים עם החסר והגעגוע? מנין מוצאים כוחות? היום נדבר על החיים שאחרי המות. בישראל שאחרי ה7 באוקטובר יש המוני אבלים, אנשים שחרב עליהם עולמם, והם מנסים לגשש בתוך הערפל הסמיך של הכאב. גם ברמה הלאומית - כולנו חיים עכשיו אחרי המות. האורחת שלי היא סיגל ביבר, היא מגדירה את עצמה בין היתר "מתלמדת בחיים ובמות". לפני 24 שנים נפטר בנה שהיה אז בן 4, הפרידה ההיא שינתה את מסלול חייה. בתקופה הקשה ביותר של חייה, שרויה במשבר עמוק, בצער ופחד. בעת גסיסתו של בנה זהר ז"ל - היא חיפשה מזור, הכוונה, משהו שיחזק אותה. "רציתי להמשיך לחיות, לא רציתי למות איתו" היא מספרת. "היוגה הגיעה אלי כשהייתי מוכנה לה, גיליתי את עוצמת הריפוי העצמי דרכה. את הבחירה בחיים". כיום, סיגל היא מורה בכירה ליוגה תראפיה, היא מרצה ומלמדת את הפילוסופיה המעשית ויישומית של היוגה ומרכזת את המסלול להוראת היוגה למתמודדים עם מחלת הסרטן בוינגיט. בשיחה מלב אל לב, מרגשת במיוחד- אנחנו צוללות אל הסיפור האישי שלה, על מה שעזר ואיפשר לה לבחור בחיים

  • יש כל מיני דרכים לחיות "רחב" - אפשר לנסוע ברחבי העולם, להכיר צורות חיים אחרות, לעבור ממטוסים לאוניות לרכבות, לצאת להרפתקאות (כל זה נראה רחוק מאד מאיתנו כרגע) . אבל המחשבות שלנו, יודעות לדלג על מעברי גבול, ואפשר לנדוד על גבן. למעשה המוח שלנו מקדיש כ 47% מזמן הערות שלו לפעולה החשובה הזו שנקראת "נדידת מחשבות". אני יודעת מה אתם חושבים… בימים משבריים הכניסה פנימה למחשבות היא לא תמיד המרחב המוגן שאנחנו מחפשים (בתוך הראש מחכות לנו הדאגות, תסריטי האימה, שאלת ה"מה יהיה" - אולי עדיף מהר מהר להידבק לנטפליקס?)ולכן, דווקא בימים של תחושת צמצום ומצב רוח נאחס, נדבר בפרק הזה על אפשרות מיוחדת שיש לכולנו - להרחיב את התודעה שלנו. נדבר על האופן שבו תוכלו לנדוד עם המחשבות שלכם - לטובה! האורח שלי, פרופ' משה בר, הוא חוקר מוח בעל שם עולמי. הוא היה ראש המעבדה למדעי העצב הקוגנטיבים באוניברסיטת הארווארד, ואח"כ שימש כראש המרכז הרב-תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן. פרופ' בר גילה במחקריו שדווקא חוסר ריכוז, התפזרות של הראש ומחשבות נודדות הם מפתח חשוב למצב רוח טוב ויצירתיות. עכשיו הוא עושה מזה סטארט־אפ שנלחם בדיכאון באמצעות אפליקציה מיוחדת. בשיחה מלבבת (ששיפרה מאד את מצב הרוח שלי) היתה לי הזדמנות להציץ על החיים דרך העינית של חוקר מוח, ולחזור עם תובנות ואפילו כמה פרקטיקות מעודדות

  • בגוף אני מבינה - קרא דוד גרוסמן לאחד הספרים שלו, ובפרק הנוכחי אני מארחת מישהי שמבינה בגוף, ומבינה גם באפשרות להיעזר בו וביכולת התנועה הטבעית שלו - על מנת לצאת מתקיעות, להשתחרר מתחושת הצמצום, הכאב והפחד של הימים הנוכחיים. רננה רז היא כוריאוגרפית, רקדנית ויוצרת ובפרק הזה אנחנו מדברות על שפת הסתרים של הגוף, על איך להקשיב לה, על תרגילים פשוטים שתוכלו להכניס ליומיום שלכם כדי להשתמש בגוף כתחנת עגינה, על הריפוי שיש בריקוד ועל הרקדן הטבעי שיש בכל אחד מאיתנו. נספר לכם גם על המדע שמאחורי התנועה, ועל דרכים נפלאות לשחרר למחזור הדם שלכם חומרים כימיים המכונים "מוולקולות של תקווה" כאלה שיעזרו לכם להאמין שיהיה טוב

  • להתראות, תהיו בבית" - ככה רותי היתה מפטירה ליד הדלת בכל פעם שהיתה יוצאת מהבית בילדותה, משמיעה מין פזמון חוזר של ילדה, קצת חרדתית, שרגע לפני שהיא יוצאת לעוד הרפתקאה עצמאית מחוץ לבית -משאירה אחריה את המשאלה -"תהיו כאן כשאחזור - אבא, אמא, ביטחון, חיק. רותי לא ידעה כילדה, שכשתהיה בת 20, הא תתיתם מאמא שלה. שנים רבות אח"כ, היא תמצא בבית אביה, ארגז עם חליפת מכתבים שהתקיימה בין הוריה בצעירותם, בשנים שבהן היא עצמה עוד לא נולדה. והיא תצא למסע של גילוי, שיחצה עשרות שנים ואוקיאנוס של געגוע. מסע היכרות מחודשת עם אמא ואבא שלה, עם מי שהיו, עוד לפני שהיא עצמה נולדה. וזה יתגלגל לספר היפה שכתבה : "ימים ראשונים". את השיחה שלי עם ד"ר רות קלדרון הקלטנו ב5 לאוקטובר. לא ידענו אז שתיכף העולם יתהפך עלינו, הבית שלנו לא יישאר כמו שהיה, וגם יושביו. ושיחה על געגוע תקבל משמעות אחרת ומצמררת.זו שיחה על האפשרות להכיר את ההורים שלנו, בדרך חדשה. שיחה על האפשרות ליצור "זכרונות חדשים" עם מי שהיו ואינם. ד"ר רות קלדרון היא סופרת, חוקרת תלמוד, אשת חינוך ומייסדת בית המדרש "עלמא", בית לתרבות יהודית

  • אני חושבת שצמד המילים שאני שומעת הכי הרבה מאז אירועי ה7 באוקטובר - הוא "אין מילים", ומצד שני,בחוויה האישית שלי- יש עכשיו יותר מדי מלל. מין שילוב מוזר של "אין מילים" אבל יש עודף מלל. בשיחה מלב אל לב עם הסופר אשכול נבו - אנחנו מדברים על היכולת להתנחם באמצעות מילים ועל השאלה איך מוצאים אותן. על האופן שבו מילים עוזרות לנו לעשות קצת סדר בתוך הכאוס הרגשי שלנו. ואנחנו מדברים גם על אהבה. על הקשר של אשכול להוריו, ולילדיו, ועל הרצון החזק להביע אהבה באופן מפורש, רצון שמתגבר בנוכחות העצב והמוות מסביב

  • לצד הצער והחרדה המציפים את הלבבות בחודש האחרון, מבצבץ עכשיו ביתר שאת גם רגש האשמה ושולח את השורשים שלו למעמקי הנשמה שלנו. רגש האשמה הוא רגש אנושי ומייסר הקשור למצפון ואחריות (בעלי חיים אגב, פטורים ממנו) אבל גובה מאתנו מחירים כבדים ולעיתים הוא מופיע במקומות הלא נכונים. נורית פייט צגלה אירחה אותי בפודקאסט שלה "שינוי מבפנים" כדי להסביר למה רבים מאתנו מרגישים אשמה בימים האלה ועל מה?באיזה אופן רגש האשמה הוא סוג של מורה דרך פנימי, כזה שמהבהב לנו כשסטינו מדרך הישר, ולמה כדאי לפעמים להקשיב לו, אבל נדבר גם על ההפך - על האופנים שבהם רגשות אשמה עשוים להיות הרסניים ומזיקים עבורנו, נסביר את המושג הפסיכולוגי של "אשמת ניצולים", נתאר את האופנים שבהם נוכל לעזור ולעטוף את האבלים והניצולים שאתנו. ונסביר גם את כוחה של הפסיכולוגיה החיובית דווקא בימים שבהם יש כל כך הרבה שלילי

  • בהורות יש כלל חשוב - אנחנו לא משקרים לילדים שלנו, אנחנו אומרים להם את האמת, אבל לא את כל האמת. בימי מלחמה קשים כמו אלה שלתוכם נקלענו, זה הופך להיות מאתגר במיוחד. אז מה מספרים? ממה נמנעים? איך עוזרים להם לבנות את החוסן הנפשי שלהם בימים קשים? האורחת שלי, טלי ורסנו אייסמן, היא מומחית לחוסן, סגן אלוף במיל', מסבירת פיקוד העורף להורים וילדים. ביחד אנחנו משרטטות בפרק הזה כמה "הנחיות החזקה" - תובנות וכלים שיעזרו לכם להיות חיק תומך, יציב ומרגיע בתוך הסערה. ניסינו להשמיע גם את קולם של הילדים, להציג את הדברים מזווית מבטם, להביא את השאלות שהם שואלים אותנו, ואת התשובות שאנחנו יכולים לספק

  • כשאני שואלת את פרופסור מולי להד, מומחה בינלאומי להתמודדות במצבי משבר ולחץ קיצוניים - מה הוא אומר לעצמו עכשיו כדי להרגיע את האימה, מה "המעקה הנפשי" שלו, הוא עונה לי שלמול עיניו הוא מציב את המשפט שלימד הבודהה : "ככה זה עכשיו". והדגש הוא על המילה עכשיו. החיים של כולנו בישראל התהפכו ברגע אחד והתגלגלו לאסון רב מערכתי, שאנחנו צריכים להכיר בו, לעמוד בו, ולצלוח אותו עד שנצא ממנו. ברגעי חירום קשים - אנחנו ממקדים את המבט ברגע הנוכחי ובמשימה המרכזית שלנו - לצאת מהמשבר. איך מחזקים את עצמנו ומגייסים כוחות שיעזרו לנו? איך לגדר את החרדה ולא לגדל אותה? איזה פעולות כדאי לעשות וממה מומלץ להימנע? איך להבחין בין המחשבות שלנו לבין המציאות? איך לבנות את שגרת היומיום שלנו כדי לשמור על ויסות נפשי ופיזי? איך לעזור לאנשים שסביבנו? פרק לשעת חירום ובו תיק עזרה ראשונה להתמודדות עם ה"עכשיו" של כולנו - האורח שלי, מולי להד, הוא אדם שיש לו ניסיון של 40 שנה בטיפול בפסיכוטראומה, בישראל וברחבי העולם. מייסד מרכז משאבים בקרית שמונה, מפתח מספר שיטות התערבות וטיפול, ומי שעוזר לאנשים למצוא גישה למשאבים שיעמדו לעזרתם בעת צרה

  • הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, הם ימים שבהם היהדות מדריכה אותנו לעסוק בסליחה, מתוך הבנה עמוקה שסליחה היא ה"חומר הממיס", היא חומר הניקוי של מערכות היחסים שלנו. בלי היכולת הזו לסלוח ולהיסלח, לא נוכל לחיות בתוך קשרים בריאים ומזינים. וזה נכון גם לקשר של האדם עם עצמו. אזורי הסכסוכים הפנימיים שלנו מרובים - הם גדושים בייסורי מצפון, בתחושות אשמה, בחרטות על החלטות שגויות שלקחנו, ועל החלטות שלא היה לנו אומץ לקבל, בדברים הקטנים והגדולים שעליהם אנחנו לא סולחים לעצמנו. כפסיכולוגית, (וגם כבן אדם) אני יודעת שאי -סליחה עצמית, היא אחד ממקורות הסבל הנפשי הגדול, כדי לגלגל מחשבות על הנושא המרתק הזה, וליצור גשר נוסף בין הפסיכולוגיה לבין היהדות - הזמנתי את ליאור טל, ממובילי תחום היהדות החילונית בישראל, ומי שעוסק כל חייו בחיבורים שבין עולמות הרוח לאתגרי החיים בישראל. יחד אנחנו משרטטים קווים לדמותה של המלחמה הפנימית בין האדם לבין עצמו, ומצביעים על האמונה היהודית בתהליכי תיקון ושינוי. אנחנו שואלים מה זה אומר לסלוח לעצמנו ומה עוזר לנו לעשות את זה? ותוהים גם - האם תמיד צריך לסלוח? מה הקשר בין אי-סליחה לבין המצפון, והאם יש מצבים שבהם סליחה עצמית משמשת כמנגנון של הכחשה והתנערות מאחריות

  • שנה חדשה בפתח והיום אני רוצה לדבר איתכם על אחד ההרגלים הכי בריאים שיש לי, הרגל ששינה את חיי באופן אישי, מאוד לטובה, אני לא "סנדלר שהולך יחף" ואני משתדלת ללמד רק את הדברים שאני אכן מיישמת בחיי. אני מקווה בפרק הזה לשכנע אתכם להכניס גם לחיים שלכם את ההרגל הזה -על מנת לטפח את הבריאות הנפשית והפיזית שלכם. המחקרים הפסיכולוגים וגם מחקרי המוח מצביעים על אנסוף תועלות שההרגל הזה מכניס לחיינו, ואם לצטט את פרופסור אמונס, המסקנה שלו בעקבות שנים של מחקרים על הכרת תודה היא חד משמעית - "רגש התודה הוא אחד הדברים המוכחים הבודדים שיכולים לשנות את חייו של אדם, פשוטו כמשמעו". ב 15 השנים האחרונות אני מלמדת אנשים לשזור את הרגל הכרת-התודה לחיהם ורואה איך הטרנספורמציה הזו מתרחשת. אני עושה את זה באמצעות שיטת ה" "תּוֹדוּ לִיסְט" שפיתחתי. שיטה של מחקר יומיומי ועקבי, באמצעות 101 שאלות שעוזרות לנו לזהות את הכוחות שלנו, המתנות הקטנות והגדולות שקיבלנו והשותפים המשמעותיים שלנו. להיזכר בתנאים ובנסיבות החיוביות של חיינו,להתמקד במה שעובד בחיינו ולשמוח יותר בחלקנו. לצורך השיחה על המדע שמאחורי הכרת התודה, ועל האופנים השונים שבהם תוכלו לתרגל את שריר הנפש החשוב הזה, הזמנתי את הפסיכולוגית ד"ר מעין בוימן משיטה, לשיחה אופטימית על האופן שבו תרגול הודיות משנה את חיינו לטובה.

    פרטים נוספים על שיטת ה- "תּוֹדוּ לִיסְט"- בלינק - http://tinyurl.com/vt94skh4

  • היום נדבר על שומר הגבול שלנו - על העור. על התפקיד החשוב שלו כמגן, כגדר בין הפנים שלנו לחוץ של העולם. ועל האופן שבו הנפש שלנו מספרת את הסיפור שלה על גבי העור. יש הרבה ביטויים בשפה העברית שמשתמשים גם בעור כמטאפורה. אנחנו אומרים על בנאדם שיש לו "עור של פיל" ומתכוונים לאישיות הקשוחה שלו, ועל מישהו אחר שיש לו "עור דק" או שהוא "מסתובב בעולם בלי עור" ומתכוונים לזה שהוא רגיש מדי, שהכל נכנס פנימה. האורחת שלי בפרק היא אשה שיודעת לקרוא את העור. ד"ר אנטה לזרוב היא דרמטולוגית בכירה ומומחית לדרמטופתולוגיה. במשך שנים רבות היא מתבוננת על העור, על האופן שבו הוא מתנהג, על המחלות והפתלוגיות שלו, וגם על דרכי הריפוי שלו. היא מהרופאים המיוחדים האלה שרואים את הנפש דרך הגוף, היא חוקרת את האופן שבו אירועי חיים קשים משפיעים על העור שלנו וקשורים להופעה של מחלות. היא עוזרת לפציינטים שלה לא רק להתגבר על המחלה והסימפטומים אלא להבין את המקור הנפשי של המחלה ולעשות שם שינוי של ממש, "הגוף הוא מכונת ריפוי מופלאה" היא אומרת, ומחנכת את הפציינטים שלה לרפואה מונעת תודעתית. "בריאות טובה" היא מוסיפה- "היא כשאנחנו נאמנים לטבע שלנו". בשביל להיות נאמנים לטבענו החד פעמי, אנחנו צריכים להכיר את הטבע שלנו, את ה"מי אני"? לדעת באיזה אמונות אני מחזיקה, מה עברתי בנסיון חיי, ומה עיצב את האמונות שלי? שיחה מלאת תקווה על הקשבה וריפוי

  • הסטטיסטיקה מדברת על כך שכ30 אחוז מהאנשים - סובלים מפחד טיסה ברמה שנעה מפחד קטן - ועד פחד משתק. איפה אתם על הרצף? פחד טיסה הוא מקרה פרטי של הפחד ממצבים של חוסר שליטה. מצבים שבהם ההגה לא נמצא בידיים שלי, והמציאות משתנה לרעה מבלי שיש לי יכולת להשפיע עליה. אז לכבוד עונת הקיץ והחגים, שבהם כמו בכל שנה ישבר שוב ה "שיא של כל הזמנים" במספר העוברים בנתב"ג - הזמנתי את אלון פרג לשיחה, על מנת שירגיע את כולנו. אלון, כיום טיס אל על, בעברו טייס קרב בחיל האויר הישראלי, פיתח בשנים האחרונות תוכנית מיוחדת הכוללת גם אפליקציה שמטרתה לעזור לאנשים להתגבר על פחד הטיסה שלהם, באמצעות הקניית הידע הנכון וגם טכניקות וכלים לנצח את הפחד. הפרק הזה בפודקאסט עוסק באפשרות להתגבר על חרדה ספציפית אבל הוא לא מיועד רק לאלה שפחד הטיסה רלוונטי לגביהם, כיוון שהמחשבות והכלים שמוצעים בו, עשוים להיות יעילים עבורכם בהתמודדות מול פחדים שונים. בחלק הראשון של השיחה אנחנו מדברים על החוויה של טיס בחיל האוויר הישראלי, על מסלול ההכשרה הארוך והמפרך שנדרש ממנו, על העמידה למבחן יומיומי, על רגעי חרדה במלחמות ומבצעים ועל רגעי התגברות וגבורה. על האופן שבו בסיפור האישי של אלון - היתה זו דווקא הדלת שנטרקה בפניו, ששימשה כחומר בעירה למנועי המוטיבציה שלו. בחלק השני - נשרטט קווים לדמותה של חווית הפחד בטיסה - נסביר ממה היא נובעת ובעיקר מה אפשר לעשות כדי למגר אותה. נלמד איך להרגיע גם את המחשבות המודאגות וגם את הסטרס הגופני. שיחה שתצייד אתכם ברעיונות פרקטיים ואולי בעקבותיה תשתכנעו במה שאלון עצמו מאמין בו בכל ליבו - "טיסה זה כנראה הדבר הכי בטוח שאני הולך לעשות היום". לרגל חופשת הקיץ והחגים - מאזיני הפודקאסט זוכים להטבה מיוחדת ומוזמנים להוריד את האפליקציה ולהשתמש בה בחינם!! למשך החודש הקרוב (בלי שום התחייבות, מסירת פרטים וכו', בקיצור אין כאן "קאץ". תהנו מהדרך!

    להורדת האפליקציה :

    www.bit.ly/simpliflyapp

    סרטון הסבר:

    https://bit.ly/SMFY-ins-heb

    קוד קופון: (הסבר בסרטון)

    SHYY-0E8D0B0I

  • זוכרים מה היינו עושים כשהיינו ילדים והיה נשמע הצלצול המשמח של ההפסקה? היינו רצים החוצה לשחק. ידענו שהמשחק הכרחי לנו, כדי שנוכל לחזור ולהתייצב מול האתגרים שלנו עם כוחות מחודשים. בכלל,כשהיינו ילדים, רוב הזמן מה שעשינו היה לשחק. העולם היה מגרש משחקים ענק. שיחקנו כתינוקות על השטיח עוד לפני שקראו לו "אוניברסיטה", שיחקנו בארגז החול, בבובות במכוניות, ובחצר, ועם החברים בשכונה. בגיל ההתבגרות עוד שיחקנו קצת בקבוצות, כדורגל או כדורסל, או משהו כזה שיש לו "חוג" (כי היה מותר לנו ללכת לחוגים) היה לנו זמן לזה, והיה גם אשראי. מתישהו לאורך הדרך זה נפסק, באופן מצער. התחלנו לעבוד, להיות רציניים, התחלנו לפצל בין עבודה למשחק, בין זמן שמנוצל למשימות ומטרות, לבין זמן של הנאה וחדוות משחק. ואם זה קרה לנו - איבדנו משהו יקר ערך. ד"ר סטיוארט בראון, פסיכיאטר אמריקאי והמומחה הגדול בעולם בחקר ההשפעה הנפלאה של המשחק על הנפש שלנו - אומר שמשחק הוא כמו חמצן בחיים שלנו. אנחנו מבינים את חשיבותו רק כשהוא מתחיל להתדלדל. במעבדה שלו לחקר משחקים הוא חוקר את ההשפעה הנפלאה של משחק על המוח שלנו, על הקשרים הבינאישים שלנו, על יכולת הלמידה שלנו, ועל הסתגלות חברתית בריאה. ועל זה נדבר היום - על האפשרות לשפר את החיים שלנו בכל תחום, וגם להגביר את שמחת החיים- באמצעות שילוב של משחקים בחיי היומיום שלנו. האורח שלי, אור ברנט הוא משחקולוג, יש מקצוע כזה. ב20 השנה האחרונות הוא מלמד ארגונים וגם אנשים פרטיים - להכניס משחקים לחיים שלהם, ל"משחק" את החיים, הוא משתמש במשחקים ככלי להשגת תוצאות, ללמידה קוגנטיבית, להתפתחות רגשית, ככלי לביסוס של הרגלים חדשים, וגם ליצירה של שינוי חיובי בחיים. בשיחה משמחת במיוחד אנחנו מביאים רעיונות וגם טיפים שיעזרו לכם להגביר את החמצן בחייכם באמצעות משחקים

  • מה "ישראלי" בעיניכם? אם הייתי שואלת אתכם על רגע שבו אתם מרגישים ישראלים, מה עולה בזכרון שלכם? עבור אמל אסעד, יש הרבה רגעים כאלה, אבל החזק שבהם הוא כנראה הרגע ההוא בטקס ההשבעה שלו כצנחן בכותל. בכספת הזכרונות שלו יש רגעים רבים נוספים של תחושת שייכות ישראלית עמוקה גם לכפר שבו גדל בכרמל, ובו נולדו אבות אבותיו, 400 שנה אחורנית, וגם לרעיו הלוחמים, אלה שסחבו את האלונקה שעליה שכב כשנפצע במלחמה. אמל אסעד, תת אלוף במילואים, שירת 26 שנים בצנחנים ובתפקידים שונים בצבא בכלל, כמפקד ולוחם. נלחם בשלוש מלחמות, נפצע קשה בחווה הסינית, חינך דורי דורות של חיילים ופקודים, שכל את אחיו הצעיר שנהרג בעזה. אמל הוא הישראלי היפה במלוא מובן המילה, ובשיחה מלב אל לב אנחנו מדברים על תחושת שייכות, על הצורך האנושי הבסיסי הזה, ועל מה שקורה לנו כשהיא נסדקת. על אחים שגדלו אתך ועל אחים שאימצת לאורך הדרך, אלה שלא בהכרח חולקים איתך קשר דם, אבל חולקים איתך שותפות עמוקה לדרך, לערכים, לזכרונות, לרגעי של חברות עמוקה

  • אתמול ביקום התנהגתי לא יפה/ חייתי יממה שלמה בלי לשאול דבר/ בלי להתפעל ממשהו/ ביצעתי פעולות שגרתיות/ כאילו רק להן נדרשתי/ נשימה, שאיפה, צעד אחר צעד, התחייבויות/ אבל בלי לחשוב מעבר ליציאה מן הבית והחזרה אליו/ אפשר היה לראות את העולם כמשגע/ ואילו אני עשיתי בו שימוש יומיומי. כך כתבה המשוררת ויסלבה שימבורסקה בשיר שלה שנקרא "היסח הדעת". אז בפרק הנוכחי נדבר על הרגש שעוזר לנו לא לחיות את חיינו רק כרצף של פעולות ומשימות - רגש הפליאה. גם המחקרים על בריאות נפשית ופיזית מראים שאחד הדברים שהכי חשובים לאושר של אדם - היא יכולת הפליאה, ולכן נדבר היום על הבחירה להתפעל. יש בתוכנו לחצן, "לחצן ההתפעלות" אני קוראת לו. נולדנו איתו, בתור תינוקות שחוקרים את העולם, עשינו בו שימוש אינטנסיבי, לפעמים תוך כדי התבגרות הוא קצת מתנוון, אבל אפשר ללמוד להפעיל אותו. האורח שלי לשיחה הוא חיים שפירא, מעבר לזה שהוא מומחה בהתפעלות, הוא גם "ד"ר למתמטיקה, ד"ר להוראת המדעים, פילוסוף, סופר, מרצה ופסנתרן. בשיחה שלנו נברר עד כמה התכונה הזו של הפליאה היא ענין של אופי או מזג? תוצר של גנטיקה, תכונה שירשנו מהורינו? ועד כמה היא יכולת נרכשת? נשמע מחיים שפירא על המקום של ההתפעלות בחייו ועל איך הוא באופן פרטי משתמש ביכולת הזו כדי לחיות טוב יותר. ואפילו נציע כמה תרגילים שתוכלו לשזור לחייכם כדי לחזק את השריר הנהדר הזה

  • בכל בית, בכל תא משפחתי - שורר אקלים. הוא מושפע מאינסוף משתנים: אופי, מנהגים, תרבות, מצב סוציואקונומי ועוד. אבל אחד המשתנים שהכי משפיעים על מזג האויר בבית- הוא הזוגיות השוררת בין שני ההורים שיצרו אותו. כשהיינו ילדים, היינו עדים לקשר בין ההורים שלנו, לא תמיד ידענו להסביר לעצמנו מה אנחנו רואים, אבל תמיד הרגשנו משהו באויר. התבוננו בהורים שלנו כשישבנו במושב האחורי במכונית ו"מופע" הזוגיות שלהם התרחש לנגד עינינו במושב הקדמי, אספנו את המידע על הקשר ביניהם בארוחות המשפחתיות, וכשישבנו יחד בסלון. על מה דיברו ביניהם? איך החליפו אינפורמציה? האם צחקו יחד? האם לעגו אחד לשני? האם התווכחו? האם רבו תמיד על אותם דברים (סביר להניח שכן). מה לימדה אותנו הזוגיות בין ההורים שלנו - על אהבה, על קשר, ועל החוזה המרכזי שאנשים בונים ביניהם כשהם מקימים תא משפחתי. בפרק הנוכחי נפנה זרקור למרכיב מיוחד בפאזל של חיינו, בחידה הבלשית הזו - של איך הפכנו להיות מי שאנחנו? היום נשאל על הזוגיות של ההורים שלנו ועל האופן שבו היא עיצבה את חיי הנפש שלנו. נתהה אולי גם על האופן שבו הזוגיות שלנו - משפיעה על ילדינו

  • שאלת הקשר בין הנפש והגוף קיימת כבר אלפי שנים. משחר האנושות עסקו בה הדתות הגדולות והפילוסופים ובעידן הנוכחי גם המחקר המדעי נדרש לסוגייה, אך בדרכו המדעית פיצל את השאלה הזו לתחומים נפרדים. הפסיכולוגיה עוסקת במדעי הנפש, הביולוגיה עוסקת במדעי הגוף. אבל האופן שבו תהליכי הגוף והנפש שזורים זה בזה, מוכר לכולנו מחיי היומיום שלנו. אנחנו מכירים את כאב הבטן שלפני הבחינה, את המיגרנה שאחרי שיחה קשה, את הקשר בין תהליכים הורמונליים למצב רוח רע. אנחנו חוקרים ומבינים את ההשפעה ההרסנית שיש למצבים של מתח - על מדדי הבריאות הפיזיולוגית שלנו, כלומר את הכיוון הזה שבו מצבים נפשיים קשים יש להם גם ביטוי וחותם גופני, זה ברור לנו. הכיוון ההפוך - שבו אפשר לייצר תיקון וריפוי של הגוף - באמצעות תהליכים נפשיים תודעתיים- לזה נותנים פחות מקום ובוודאי לא במחקרי הרפואה, או כפי ששר אהוד בנאי, כשהוא מצטט את הרבי נחמן מברסלב - "תאמין שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן". הפרק הזה יוקדש לאפשרות לתקן תהליכים פיזיולוגיים של מחלה - באמצעות טיפול בתהליכים התודעתיים שלנו, מתארחת בו הד"ר שירלי שפירא- רופאה המטולוגית בכירה שערכה מחקר פורץ דרך, שתוצאותיו נותנות הרבה תקוה, ומוכיחות שאפשר לעצור את ההידרדרות של מחלת הסרטן באמצעות טיפול נפשי. מתארחת בפרק גם אושרת גרומן, עובדת סוציאלית, ומי שהשתתפה במחקר של ד"ר שפירא