Episoder
-
מה קורה לנו כשאנחנו מאבדים שליטה אל מול ההתנהגויות של הילדים?
ומה קורה להם?
כשאתם יציבים לנוכח הסערות, ולא משנה כמה הגלים גבוהים, אתם מייצרים לילדים שלכם מרחב מוגן ובטוח בו הם יכולים לשחות, לחקור, להנות, להכיר, להחשף, לטעות. כי לא משנה מה יקרה, יש להם על מי לסמוך.
כשאתם לא מצליחים להחזיק את עצמכם אל מול גלי הסערה, ונשברים- המרחב הבטוח נפרץ והילד שלכם מרגיש לא מוגן.
לכן, כשאתם מאבדים את היציבות שלכם, את הסנטר הפנימי ואת יכולת העמידות שלכם, הילד שלכם מאבד את עצמו. וכעת, לא רק שאין לו על מי לסמוך בתוכו, גם אין לו על מי לסמוך בחוץ.
בחירה מודעת ומושכלת בנוכחות שקטה ויציבה ובלתי מסלימה מבטיחה הגדלת השפעה על הילד והובלה שלו לחוף מבטחים.
רוצים לשתף אותי במה שאתם חושבים? יש לכם שאלות? רוצים להתייעץ איתי?
מוזמנים לפנות אלי בשמחה:)
בפייסבוק, שם גם תמצאו המון תכנים מעניינים בנושא הויסות החושי והריגשי:
https://www.facebook.com/mamay.qbsh/?locale=he_IL
במייל:
או בנייד:
050-8-265617
נתראה:)
-
"המילה "דוגמנות" עוזרת לנו להבין את הפירוש למילה הכה מאתגרת- מודלינג
למה מאתגרת?
כי היא כל כך רחבה ומעלה כל כך הרבה ציפיות שלפעמים השימוש בה יותר מרחיק מאשר מקרב.
מכירים את זה שמציגים לנו אנשים שונים שלובשים את אותו הבגד ועל כל אחד מהם הוא נראה לגמרי אחרת? כשכל אחד מטביע את חומו האישי, הסטיילינג האישי שלו, ההצהרה הייחודית שלו?
זה בדיוק העניין במודלינג- האופן הייחודי בו אנחנו עוטים על עצמנו את התפקיד ההורי, ההצהרה הייחודית שלנו כהורים.
במודלניג הורי, אנחנו שואפים להיות הדוגמנים שלא רק לובשים או מציגים את הבגד אלא ממש עושים את הבגד, יוצקים לתוכו את האנרגיה הייחודית שלנו. ומה מסמל הבגד? את המסרים שאנחנו רוצים להעביר. והם מהדהדים החוצה ללא מילים אלא דרך בחירת הבד, הצבע, תנועת הגוף.
מה זה אומר בפועל?
זה אומר שאני כהורה מלמדת את הילד שלי ערכים, דרכי התנהגות, דרכי תגובה ודרכי התמודדות באופן בלתי מילולי.
לא דרך נאומים, או דיבורים. לא דרך הענשות, איומים או משמעת אלא בדרך ההתנהגות והתגובה שלי למצבים שונים.
מודלינג הוא בסיס איתן לויסות רגשי, אצלנו ואצל הילדים- איך?
באופן ממש ישיר כי בסוף, אחרי הנאומים והדיבורים מה שיעזור לנו ללמד את הילד שלנו ויסות רגשי, זה האופן בו נדגים להם ויסות רגשי, האופן בו אנחנו נגיב לארועים המאתגרים את העולם הרגשי שלנו.
אז מתי בעיקר עולה הצורך במודלינג, ואיך עושים את זה?
על כך בפרק הבא.
לעוד פרטים ומידע אודות הקורס:
ש.ב.ת הורים- קורס להורים לילדים המתמודדים עם קשיי ויסות (חוש/רגשי)
ל"חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"- הקבוצה בפייסבוק
-
Manglende episoder?
-
הפרק הזה הוא פרק מאד אישי עבורי. והוא נוגע בי במקומות מאד עמוקים. אתגרי התקופה מעלים בתוכי כל הזמן את הדיון בשאלת הממשק בין הפרט והחברה. מה תפקיד שלנו כפרטים, מה האחריות שאנחנו נושאים עימנו כחלק מחברה, מקהילה. אם יש משהו שנחשף בעוצמות גבוהות בתקופה הזו היא המחויבות החברתית, האיכפתיות ושותפות הגורל שמתקיימת בתוכנו כפרטים. הרצון לפעול למען השינוי, למען הרווחה החברתית, למען החינוך, למען הילדים וההורים, למען כולנו.
מעין הבנה שאנחנו אחראיים לגורלנו, ושיש לנו את הכוח וגם את החובה הערכית המוסרית לפעול למען שינוי, כזה שיבוא מבחוץ פנימה, מהרחוב אל המשרדים הממשלתיים.
אחד האנשים היותר מרתקים שמנסה לעשות בדיוק את זה הוא אבי קמינסקי.
אבי התחיל את הדרך כמורה ורכז חברתי בתיכון באילת, הפך למנהל בית ספר, ובין השנים 2000 ל-2022 שימש כיושב ראש איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות, איגוד שהפך בתקופתו לפקטור משמעותי במשרד החינוך, גוף מקצועי ושותף בקבלת החלטות לכל שר חינוך וראש רשות מכהן.
כיום הוא חבר הנהלת האגוד, מייעץ לרשויות מקומיות בנושאים חינוכיים ומרצה במכללות בנושא רשויות מקומיות בנושא חינוך וקהילה.
אבי הוא גשר. גשר בין התהליכים המתקיימים במסדרונות הממשלה לבין החיבור שלהם לשטח.
אז הזמנתי אותו כדי לספר לנו על מה באמת מציעות התוכניות הממשלתיות לנו- ההורים והילדים, מה היתכנות שלהם, ומה התפקיד שלנו בתוך זה.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
מריבות, מאבקי כוח, התפרצויות זעם, אי שקט.. כולנו, כהורים, כילדים מכירים את ההתנהגויות האלה. והן מתסכלות, ושוחקות, ומעסיקות אותנו ובעיקר גורמות לנו לשאול:
אבל למה? למה אתה מתנהג ככה? הרי אנחנו נותנים לך כל מה שאתה צריך ומבקש, ואנחנו נוכחים, ואתה אהוב כל כך וחשוב לנו - אז למה?
והשאלה נותרת לרוב ללא תשובה. כי הרי, הילד לא באמת יודע להסביר למה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג.
אז אנחנו מחפשים פתרונות, ומשנים את דרך התגובה שלנו- לרוב בהתחלה באים בטוב, בהכלה, מנסים יותר בתקיפות, מציבים גבולות, מענישים.. אבל שום דבר לא משתנה.
למה זה קורה? משתי סיבות עיקריות.
האחת- היא כי השאלה שאנחנו שואלים לא נכונה.
והשנייה- כי השאלה שלנו מופנית לגורם הלא נכון
במילים אחרות- לשאול את הילד למה הוא מתנהג כך לא יוביל אותנו אל התשובה.
לעומת זאת- לשאול את עצמנו מה מוביל את הילד להתנהג כפי שהוא מתנהג, זו שאלה שעשויה לעורר בנו התעניינות, חקירה, ניסיון אמיתי להבין. ואלה יכולים לעזור לנו להגיב בדרכים מקדמות ומיטיבות.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
שנות הגיל הרך הן שנים מעצבות. הן אלה המשפיעות על הגדרת הזהות של הילדים שלנו. ככאלה יש לנו חובה- ערכית, מוסרית, לתת לתינוקות ולילדים שלנו את כל מה שהם זקוקים לו על מנת שיגדלו כמבוגרים תורמים ונתרמים על ידי החברה, הקהילה בהם הם חיים.
הצרכים של שכבת הגיל הזו מרובים- הצורך בביטחון, הצורך להראות, להיות מובן, הצורך להיות שייך, עצמאי ונפרד.
אחד המרכיבים הכי חשובים ומעצבים בגילאים אלה הוא מרכיב הקשר. הקשר עם דמויות משמעותיות המלוות את הילדים לאורך השנים. ולנו צריכה להיות השאיפה שהילדים שלנו יהיו עטופים בדמויות כאלה, שיטביעו חותם בחייהם. דמויות משמעותיות, משפיעות, מעצבות.
לצד העובדה הטבעית שאנחנו ההורים הדמויות הכי קרובות ובעלות משמעות עבור ילדנו, ישנן עוד דמויות כאלה בחייהם. סבא, סבתא, אחים, לפעמים חברים קרובים של ההורים..
אבל, מי שבאמת נמצא עם הילדים שלנו לאורך היום, מי שמעורב בחייהם, צופה ומתבונן בהם ומכיר אותם על כל רבדיהם הן הצוות המחנך במסגרות החינוכיות. הגננות, המטפלות, הסייעות. וככאלה הן ראויות להשקעה המירבית שלנו בהן.
תחום הגיל הרך רווי אתגרים מקצועיים, ניהוליים, אישיים. ובשנים האחרונות קמו מיזמים רבים במטרה לתת מענה לצרכים הכה ייחודיים של מסגרות החינוך בגיל זה. רשת גני ניוטון הוא אחד המרגשים בהם.
אז הזמנתי את מתן מלכא- יזם, שותף מייסד בקרן גריט מיינד ומנכ"ל רשת ניוטון, לספר לנו על המיזם, האתגרים והייחודיות של גני ניוטון
עוד מידע על גני ניוטון תמצאו כאן:
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
אם אשאל אתכם אילו צרכים יש לילדים, אני בטוחה שתגידו ובצדק שתינוקות וילדים זקוקים לשייכות, אהבה, ביטחון, איזון, תמיכה. זוהי כמובן רק רשימת צרכים חלקית אבל אפשר להגיד שהיא אוניברסלית. כל הילדים בעולם זקוקים לאותם הצרכים.
לצד רשימת הצרכים האוניברסלית, כל ילד הוא ייחודי ולכל אחד צרכים משלו, אותם הוא מבטא בדרכים מגוונות- דרך התנהגות, דרך רגשות, דרך תחושות.
ומה תפקדנו ההורים? כמובן, לעשות את המיטב שאנחנו מסוגלים על מנת לספק לילדים שלנו את הצרכים שהם זקוקים להם. סיפוק צורך הוא כמו חתיכה חסרה בפאזל. כשהוא חסר, התמונה לעולם לא שלמה..
לילדים יש צרכים שלא פעם עלולים להתנגש זה עם זה וזה יכול להיות מאד מבלבל לנו ההורים.. למשל הצורך בשייכות לעומת הצורך באוטונומיה. מצד אחד הצורך להיות חלק ומצד שני לפעול לגמרי להגדרה עצמית ועצמאות.
צמד הצרכים הזה הוא אחד המרכזיים ביותר בהתפתחות התינוק והילד ואם נבין אותו ואת האופן בו נוכל למלא אותו חלק גדול מאד מהקונפליקטים שלנו עם הילדים פשוט יעלם.
שייכות ואוטונומיה עבורי הן שתי משפחות צרכים. כל אחת מהן מורכבת מצרכים אחרים שהתוצאה הכוללת שלהם מאפשרת לילד להרגיש שייך ובתוך חווית השייכות, לבטא את הייחודיות שלו. שייך ונפרד בו זמנית.
בפרק הזה אני מדברת על הצרכים הללו ועל הדרכים למילויים ואני ממש מקווה שתהנו.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
כשהייתי בת 17 וארבעה חודשים קיבלתי את רישיון הנהיגה שלי. זו הייתה יריעת הפתיחה של העצמאות שלי. היכולת שלי לסוע לאן שבחרתי, מתי שבחרתי מבלי שאהיה תלויה באף אחד. נהגתי המון. נסעתי ממקום למקום, מלימודים ללימודים, מעיר לעיר.
פעמים רבות הייתי צריכה לסוע למקומות שאני לא מכירה בפעם הראשונה. זה היה לפני כשלושים שנים כמכשירי הגיפיאס עדין לא פותחו ולא חלמנו בכלל שיהיה משהו שיראה כמו וויז. אבל לי היה וויז פרטי- אבא שלי.
בכל פעם שהייתי צריכה לסוע למקום חדש אבא שלי היה מצייר לי מפה בכתב ידו. הוא היה מצייר את הכבישים, את הפניות, אפילו איפה אפשר יהיה להחנות. אני ממש זוכרת את תחושת הביטחון שהייתה מתפשטת בכל גופי כשהייתי יוצאת לדרכי עם המפה המצויירת והכתובה בכתב ידו. כתב יד גדול, פתוח, עגול וברור.
אבא שלי ידע לא רק לצייר מפות. הוא ידע הרבה מכמעט כל דבר. הוא מעולם לא היה איש אקדמיה. ועם זאת היה איש בעל ידע חובק עולם. הוא היה איש אוהב אדם, איש שיחה ודעת, מקור לחוכמה בלתי נדלית ואיש עיצה. פניו היו רכות, טובות, שמחות.
אז למה אני מספרת לכם על אבא שלי? כי אבא שלי היווה עבורי מודל לסמכות.
ואולי זה ישמע לכם תמוה, מוזר, כי כשאנחנו מדברים על סמכות אנחנו לרוב חושבים על דמות תקיפה, ממשמעת, קפואת סבר. ואולי זו בדיוק המחשבה שמרתיעה אותנו מלרצות להיות סמכותיים. כי הרי סמכות שכזו מנותקת מכל עומק רגשי, כזה שכל כך חשוב לנו להציע לילדים שלנו.
אז אני רוצה לשתף אתכם במודל שלי לסמכות, בהבנה שלי של מהי סמכות הורית ואיזה מתנות היא נושאת איתה בעבורנו ובעבור הילדים שלנו.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
מערכת היחסים ביננו לבן הילדים שלנו היא מערכת היחסים המשמעותית ביותר בחיינו- היא הכי ארוכה, הכי רגשית והכי רגישה. היא גם היחידה שמשנה צורתה באופן תדיר ומובהק לאורך החיים- החל ממערכת המבוססת על תלות מוחלטת ביננו ועד ליצירת המרחק המתבקש ביננו לבין הילדים.
זוהי מערכת יחסים שבה צד אחד משתנה באופן קבוע והצד השני נדרש לעמוד איתן ויציב לנוכח כל השינויים.
התינוקות הופכים לפעוטות, לילדים, לבוגרים, לנערים, לאנשים.
ואנחנו הופכים בהתאמה מהורים לתינוקות להורים לאנשים בוגרים. כמבוגר האחראי, וכמי שמתווים את הדרך לילדים, אנחנו נדרשים להיות יציבים, מעוגנים בתפיסת עולם ונטועים חזק כך שהילדים שלנו יוכלו להישען ולהיתמך בנו.
אבל, כשמסתכלים על מערכת היחסים הזו צורה רחבה, לאורך השנים והדרישות המשתנות, מבינים שאין שום אפשרות לקיים אותה בצורה מספקת אם לא נבין את הצרכים המשתנים שלה לאורך מעגלי החיים השונים. גם של הילדים וגם שלנו.
אחד הקשיים שאני מרגישה שאנחנו ההורים מתמודדים איתם הוא הקושי להכיר בצרכים המשתנים של הילדים. אחת הסיבות הנעלמות מאיתנו לכך היא שההכרה בצרכים המשתנים של הילד מחייבת אותנו להתפתח בתור הורים. מחייבת אותנו לשנות את דרכי ההתמודדות והתמיכה שלנו, לפרום בהדרגה את הקשר התלותי וליצור ביננו סוג של מרווח שלפעמים מרגיש שיכול לאיים על שלמות הדיאדה או התא המשפחתי שלנו. וזה קשה לנו..
קשה לנו כי אנחנו חוששים לאבד את היכולת הזו להחזיק את הקשר, לחדול להיות משמעותיים ובעלי ערך- בעיני הילדים ואולי גם קצת בעיננו.
וקשה לנו כי אנחנו הגענו להורות כאנשים מבוגרים, פחות או יותר מגובשים- בדפוסי החשיבה שלנו, בערכים שלנו, בדרכי ההתנהגות שלנו, וכעת- באופן כמעט חד צדדי, נדרש מאיתנו להשתנות, להתפתח שלא מתוך בחירה אישית.
וקשה, כי היום יום עמוס, ורווי מתחים, ודאגות, וגם חלומות לעצמנו ולמי יש כוח בתוך כל העומס הזה להשתנות?
אלא שהאפשרות הכמעט בלעדית לשמור על מערכת יחסים הדדית וטובה עם הילדים, בכל גיל, היא דווקא בהסכמה להיפרד. לראות את ההבדלים ביננו, לתת מקום לכל אחד מאיתנו להתרחב כרצונו, להתפתח מעבר למה שנדמה לנו שאנחנו מסוגלים.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
החל מהרגע שבו אנחנו רואות שני פסים על הסטיק המוכיחים שאנחנו בהריון, כל תשומת הלב שלנו מתמקדת בו. מחשבות, רגשות, חלומות- הכל הכל מרוכז בתקופה המרגשת הזו.
החל מאמצע ההריון לערך תשומת הלב שלנו עוברת לרגע הלידה- אנחנו מתכננות, בודקות איפה יהיה לנו הכי נכון ללדת, אנחנו בונות תוכנית לידה, מארגנות ציוד וכמובן מתפללות שהכל יעבור בשלום
רגע הלידה הוא רגע בזמן. רגע שבין לבין. בין ההריון לבין הרגע הזה שאנחנו כל כך מייחלות לו בו נחזיק את התינוק שלנו בידיים.
ועד כמה שהרגע הזה מעסיק אותנו, מיד בשנייה שהלידה מסתיימת, אנחנו כבר ברגע של אחרי. ומשהו בחווית הלידה הולך ומתעמעם לו ומתמזג עם היום יום העמוס.
אבל בואו נעצור את הרגע הזה, לשנייה. זהו רגע כל כך מכונן, רגע שבו הפכנו מאחת לשניים ולפעמים יותר.
ולרגע יש השלכות גם עלינו, הנשים היולדות, אבל גם על התינוק.
על חוויות הלידה שלנו אנחנו מרבות לדבר. מספרות את סיפור הלידה שלנו, את החוויות שחווינו במהלכה, אתה השינוי שהתחולל בנו החל מאותו הרגע ברבדים שונים ומגוונים.
על חווית הלידה של התינוק אנחנו לא מרבים לשוחח. אנחנו מחכים לרגע בו נשמע אותו בוכה ונושמים לרווחה.
לכל תינוק חווית לידה משלו. לפעמים הלידה אורכת כמה דקות, לפעמים כמה שעות. לפעמים זה קורה באופן טבעי ולפעמים נדרשות התערבויות.
וקשה לחשוב שבתהליך כל כך עמוס לא יהיו השלכות על התינוק, שהרי הוא מתפתל, ומסתובב, ונדחס, וגופו נלחץ כנגד כוחות גדולים מאד.
אז למה בכלל חשוב לנו להכיר בכך שיש השלכות? כדי לאתר אותן ולתת להם מענה מיטיב מוקדם ככל האפשר ולהציע לתינוקות שלנו את ההזדמנות להתפתח באופן תקין.
אז בגלל שיש לי כל כך הרבה שאלות בנושא הזמנתי את נוריאל אסין, אוסטאופת מוסמך בוגר המכון הישראלי ללימודי אוסטאופתיה במכללה האקדמית בוינגייט. מטפל מרצה לאוסטאופתיה ולאוסטאופתיה לתינוקות במכללת וינגייט ובקמפוס ברושים בתל אביב ומייסד את התוכנית ללימודי המשך בטיפול אוסטאופתי לתינוקות. נוריאל בעל התמחות בטיפול בתינוקות וילדים מבית הספר soma במילאנו איטליה. וחבר באיגוד האוסטאופתים הישראלי ובצוות בוחני מבחני ההסמכה בישראל.
רוצים לפנות לנוריאל?
מוזמנים למצוא אותו בנייד: 0542874077
או בדף הפייסבוק: nuri assin
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
"הכל אני יכול בחופש הגדול "- זהו, החופש הגדול כבר כאן איזו תחושת שחרור.. עכשיו אפשר לעשות הכלל...? לכולנו ההורים, יש חלום משותף. לגדל ילדים שמאמינים בעצמם וביכולת שלהם. שיעזו לחלום ובגדול. שיהיו חזקים ויציבים רגשית, בעלי תחושת ערך עצמי גבוה ואמונה פנימית בעצמם. שיחוו את עצמם מסוגלים.ומהי תחושת מסוגלות? במילים פשוטות זו האמונה של האדם/ הילד ביכולת שלו להצליח לעשות את מה שהוא חולם או מבקש לעצמו. מסוגלות כוללת בתוכה שני מרכיבים חשובים- אמונה ויכולת. ומה חשוב יותר לתחושת המסוגלות? האם להאמין בעצמי או להיות יכול?ישנם כאלה שיגידו שהאמונה היא החלק החשוב ביותר. שללא אמונה בעצמו, הילד או האדם לא יכול להתקיים. ואני מתחברת לזה.ויש את אלה שיגידו שאמונה היא חלק משמעותי אבל בלי היכולת, האמונה לא תספיק. וגם לזה אני מתחברת. היום בתוכנית ננסה להבין האם אפשר לטעת בילד אמונה אמיתית בעצמו מבלי לתת לו מספיק יכולת?או במילים אחרות- מה הקשר בין אמונה ויכולת לתחושת המסוגלות? וכמובן איך אנחנו ההורים יכולים לגדל ילד החווה את עצמו כמסוגל?
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
האם חשבתם פעם אמת על המשפט: "בכל רגע שנולד תינוק נולדת גם אמא"?כמה הוא מדויק. כי באמת ברגע אחד נולדים שניים. שניים שתקופה מסוימת הם אחד ואחכ כל אחד מהם צריך למצוא את דרכו. שניים, שעושים תהליך התפתחות וגדילה משולבים.השנה הראשונה לחיים מתאפיינת בתנועה גלית שלנו ושל התינוק. תנועה של גילוי, וחקירה, של מציאת המקום הפנימי העמוק והיציב, זה שמאפשר לגל הבא לעלות ולהחזיק, להתמוסס ברכות ולפנות מקום לגל חדש. ואני מאמינה שיש כוח בהבנה של הגלים. יש חוכמה בהבנה של הכוח המניע, כי כשנבין אותו נצליח לרכב על הגלים, לשייט עליהם.ויש בגליות הזו משהו מאד הרמוני ומתואם. בין ההתפתחות שלנו האמהות, להתפתחות של התינוק. אני שם, לתמוך, לתת מענה, לבסס. והוא שם, משקף לי את התנועה, ומניע אותי לעשות את המעבר אל הצעד הבא- עבורו, ועבורי. כן, הגליות הזו היא דינאמית. והאחריות לתנועה שלה היא הדדית. אנחנו עושים התפתחות משותפת. גם אני כאמא, וגם התינוק. ונכון, יש מחשבה שהתפקיד שלנו, האמהות, במהלך השנה הראשונה הוא למלא צרכים ולספק לתינוק את כל מה שהוא זקוק לו כדי להתפתח, וזה לגמרי נכון. אלא שגם לתינוק יש תפקיד- לגדול, למתוח אותנו מעבר למידותינו, לגדל אותנו כאמהות, כך שנוכל לתת מענה מיטבי לצרכים שלו. בתוכנית נצא למסע התפתחותי דיאדי. המסע של שנת ההתפתחות הראשונה. ונגלה, איך המסע שלו, .של התינוק, קשור במסע שלנו, האמהות- ולהיפך
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
. -
מה לא היה שם בחלום הגדול ההוא? חלמנו על התינוק הקטן שנאחז בידינו, שנטפח, שנגדל באהבה, שניתן לו את כל מה שנוכל. חלמנו אידיליה- משפחה.ובעיני רוחנו ראינו את עצמנו צולחים את כל האתגרים, ומוצאים את שביל הזהב בין ההורות, לעצמינו וכובשים את פסגת האושר. והיינו בטוחים- שאנחנו יודעים איך.אז איך זה? איך זה שיש בנו כל כך הרבה רגשות סותרים? ושאלות? ותהיות פנימיות?איך יודעים האם אנחנו עושים את הדברים נכון? האם אנחנו משקיעים מספיק בילדים? ולמה אנחנו יותר מותשים מנהנים?אחד הקשיים העולים בהורות הוא מציאת שביל הזהב, דרך האמצע, בין המקום שרוצה לעשות ולקיים לבין המקום שרוצה פשוט להיות, בין המקום שדואג למקום שנוכח, בין המקום התומך למקום המשחרר, בין המקום שלי למקום שלו, בין המקום שלי לעצמי.מחר בתוכנית נשוחח עלינו ההורים. ולא, זו לא עוד שיחה על איך עושים הורות, מה אומרים, מה לא, או איך מציבים גבולות.אלא שיחה על התדר ההורי שלנו. על איך הוא משפיע עלינו ועל הילדים, ועל האופן בו אנחנו יכולים להשפיע עליו- למענם, אבל לא פחות מזה, למעננו.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
. -
פחד ותחושת חרדה. זו התחושה הכללית ששלטה השבוע. בקרב הילדים, בקרבנו. וכל אחד מאיתנו וכל אחד מהילדים שלנו חווה את הפחד בצורה אחרת.ואולי המכנה המשותף היחיד של הפחד הוא הפחד שלנו ההורים. הפחד והצורך הפנימי להגן על היקר לנו מכל- על הילדים שלנו.חווית הפחד עלולה לכרסם עמוק בפנים, לחלחל למקומות הכי פנימיים בנפשנו ובנפש הילדים שלנו. ולנו, ה"מבוגרים האחראיים" מובילי המשפחה, יש הרבה מה לעשות כדי לעדן את חווית הפחד.לא במטרה למסמס אותה, או לטשטש אותה, אלא לתת לה מקום ולגיטימציה להתבטא במקום הכי מכיל ובטוח. ועם זאת, לבנות סביבה קירות של ביטחון, של תחושת מסוגלות, של יכולת ראיה קדימה.במילים אחרות- לנו ההורים יש את היכולת להיות וליצור עבור הילדים שלנו מרחב מוגן פנימי. כי הדרך היחידה להתמודד עם החושך בפנים היא להאיר אותו באור חזק ובוהק.מחר בתוכנית ננסה להבין כיצד אנחנו ההורים יכולים להשפיע על ההתמודדות של הילדים שלנו ומה ניתן לעשות כדי להחזיר את תחושת השליטה. גם בימים אלה, וגם בימים אחרים, רגילים, ימי שגרה. כי ככל שניתן להם מענה בתקופות יותר יציבות- כך נוכל להבטיח להם חוסן גם בזמנים מטלטלים.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
. -
כהורים אנחנו תמיד שמים את טובתו של הילד שלנו לנגד עיננו. ואנחנו כל כך מוכווני מטרה שהחל מהרגע הזה, החל מהרגע שהתמסרנו לתפקיד נדמה ששמנו את עצמנו בצד.אנחנו ממלאים מגוון תפקידים בחיינו, ולפעמים נדמה שאנחנו שוכחים שבין כל התפקידים שאנחנו ממלאים בחיים יש מכנה משותף- והוא אני, אתה, את. אני הבת, אני החברה, אני העובדת, אני ההורה.האם עצרנו רגע לשאול מי אני ההורה? האם לקחנו לעצמנו רגע לחקור מהם הקווים המשותפים לי בכל אחד מהתפקידים? האם חשבנו על כך שבין היותי הורה, לעובדת, למנהלת יש איכויות דומות שראוי שיקבלו ביטוי? האם חשבנו על כך שכפי שאנחנו מנסים לאזן בין דברים בעבודה כדאי למצוא איזון גם בהורות?תהליך ההתפתחות שלנו כהורים אמור להעשות במקביל לתהליך ההתפתחות של הילדים שלנו. הם גדלים ומתפתחים ואנחנו לצידם ואיתם. אנחנו מהווים עבורם בסיס להתפתחות והם, הם מעודדים אותנו לגדול.וכשם שהם זקוקים לתנאים האופטימליים להתפתחות, כך גם אנחנו זקוקים לתנאים האופטימליים- תנאים שיאפשרו לנו לגדול, להתפתח ולממש את התפקיד הכל כך גדול שלקחנו על עצמנו.את התוכנית הפעם נקדיש לעצמנו ההורים. נבין קצת יותר את הצרכים שלנו וננסה למצוא את השביל המחבר- ביננו לבין ההורה שאנחנו רוצים להיות.מוזמנים להאזין:)
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
זוכרים איך היינו משחקים בחוץ כשהיינו ילדים?אני ממש זוכרת איך חיכינו לשעה ארבע אחר הצהריים. וברגע שהגיע השעה, חדר המדרגות היה מתמלא בחבורה של ילדים שנוהרים למטה לשחק.היינו מציירים קלאס על המדרכות, קופצים בחבל, משחקים דג מלוח, סטנגה או 7 אבנים. היינו יוצאים לטיול בשכונה ומחפשים אחר סימני הדרך שיובילו אותנו בחזרה הביתה, אבל המשחק הכי אהוב עלי היה גומי.ללא ספק נהנינו. אבל אך אחד לא העלה על דעתו שלא רק שיחקנו. שלא רק העברנו את הזמן, שלא רק הוצאנו אנרגיה אלה שלמדנו את רזי החיים.ולמה אני אומרת את זה? כי זה מה שמשחק חופשי במרחב מאפשר.הוא מאפשר התנסויות מוטוריות וחושיות רב גוניות רב מימדיות ובאמצעותו הילדים מפתחים את כישורי התקשורת, את קשרי החברות ואת ההבנה של איך העולם מתנהל.המציאות של היום שונה. הרחובות עמוסים, הכבישים סואנים, המרחקים גדולים. זירות המשחק החופשי השתנו ועברו כמעט באופן מוחלט לגינות המשחקים.אז מצד אחד הזירה יותר מונחית ומצד שני- בגינות רבות מושקעת מחשבה רבה כך שהן הופכות לשדה התפתחותי, כזה המספק עושר אין סופי של חוויות, ולמידה מוטורית, חושית, חברתית, רגשית ואפילו קוגניטבית.גינת המשחקים היא כבר מזמן לא רק גינה. היא מיקרוקוסמוס של העולם ובה, הילדים שלנו יכולים ללמוד כל מה שהם צריכים על העולם. עכשיו, כשהימים חמים זה בדיוק הזמן לתת לגינת המשחקים את המקום הראוי לה.בפרק הזה נצא לסיור בגינת המשחקים ונלמד למה היא המקום הכי חשוב לילדים שלנו להיות בו.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
בעיצומן של חגיגות העצמאות למדינה אני בוחנת לעומק את משמעות המושג עבורי ובחיי.מהי עצמאות עבורי? היא צורך קיומי להנכיח את מקומי בעולם. היא חופש.חופש להכיר את עצמי, להיות מי שאני בוחרת להיות, להביע את מחשבתי באופן חופשי ויצירתי, לבחור בכל יום ויום מחדש מי אני רוצה להיות ואיך להגשים את החזון שלי.אני בוחרת להאמין שהעצמאות המחשבתית שלי, היא זו שהובילה אותי למה שאני עושה היום.ולצד אלה אני חושבת על כך שעצמאות גם התמודדויות לא פשוטות- הצורך לבחור ולהתמודד עם התוצאות, ההבנה שאני אחראית על מה שקורה לי בחיי, הצורך המתמיד לקיים עם עצמי דיאלוג בכל שלב ושלב בדרך.אחד הערכים המובילים אותנו בחינוך בנותינו הייתה לתת להן עצמאות מגיל מאד צעיר. זה התבטא בהתנסויות שאיפשרנו וסיפקנו, זה התבטא בשיח, זה התבטא בבחירה להתחנך בית ספר דמוקרטי כבר מגיל ארבע.האמת? קל זה לא היה.כי כדי לאפשר עצמאות יש צורך לשים את עצמינו כהורים בצד.לא בצד כי אנחנו לא חשובים מספיק, אלא בצד- כהורים מתבוננים, מאפשרים, כהורים המסוגלים להפריד את עצמם, את רצונותיהם ומחשבתם מרצונם ומחשבתם של הילדים שלהם, כדי לאפשר להם לפתח כאלה משלהם.כשאני מתבוננת על הבנות שלנו רואה שתי נערות עצמאיות, יציבות, ברורות לעצמן ולעולם, בוחרות את דרכן.אבל מה שבאמת העסיק אותי בשבועות האחרונים הוא השאלה האם גם הבנות שלי מרגישות כך?האם הן מרגישות עצמאיות? האם הן מוקירות את העצמאות שלהן או שאולי הן חשות אחרת לגביה?אז הזמנתי את אראל, ביתי הצעירה, לשיחה אינטימית וכנה- על עצמאות, על הורות ועל מה שבינהןאני ממש מתרגשת
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
"למה את כל הזמן בוכה?", "לא לא לא רק אל תבכה", "תפסיק לבכות כבר..." נשמע לכם מוכר לא?תינוקות וילדים בוכים, אנחנו כולנו יודעים את זה. ולמרות שמדובר בפעולה שכיחה וטבעית, יש משהו בבכי הזה שמקפיץ אותנו. אולי זה חוסר הידיעה או ההבנה של הסיבות בגללן הם בוכים, אולי חוסר האונים בהבנה של איך לעזור להם, אולי מתוך החשש שהם סובלים או שכואב להם. ואולי, אולי מתוך הרצון שלנו להגן על הילדים שלנו מפני כל מה שקשה. אז אנחנו נוטים להשתיק את הבכי כמה שיותר מהר- מסיחים את תשומת הלב, נותנים אוכל, מוצץ או ממתק, מבטיחים משהו, מבקשים שיפסיקו לבכות כי הם כבר ילדים גדולים.אלא שאז אנחנו לא רק משתיקים את הבכי, אנחנו משתיקים ומשטיחים גם את היכולת שלהם להרגיש. להרגיש ולבטא את התחושות שלהם. אז אולי צריך להפוך את הדיון- ולדבר לא על להפסיק את הבכי, אלא על איך לתת לו לגיטימציה, לדבר על החשיבות שלו, להבין את הסיבות לו ולהרחיב את היכולת שלנו להכיל אותו ולתת לו מענה מדויק- איך שצריך ומתי שצריך.כי בכי הוא מילים ורגשות שבסך הכל מתבטאים בדמעות.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
דמיינו לכם ארוחת ערב משפחתית- כולנו, אנחנו והילדים יושבים מסביב לשולחן.והשולחן מפיץ ריחות שונים, ויש הרבה רעש ובתוך כל זה מתנהלת שיחה.ולפעמים אנחנו צוחקים, לפעמים האחד מתפרץ לדברי השני, אבל בסופו של דבר אנחנו מצליחים להחליף רעיונות, לצחוק, להתרגש, ולהנות.איך זה קרה? איך זה שבתוך כל עומס הגירויים הזה הצלחנו לנהל שיחה ואפילו להנות?כי עשינו תהליך של ויסות חושי! הצלחנו בכל רגע ורגע לבחור לאיזה גירוי להפנות את הקשב ולהגיב לו בצורה מתאימה.כי מה קורה כשאנחנו לא מצליחים לעשות תהליך של ויסות?יתכן ונרגיש כל כך מוצפים מהגירויים שכל מה שנרצה לעשות זה להתרחק, להתבודד, להימנע מכל האינטראקציה סביבנו.לפעמים ההצפה כל כך גדולה שממש נרגיש אותה בגוף- בכאב ראש, בדפיקות לב, בבחילה.ולפעמים למרות שיש מסביבנו המון גירויים- אנחנו לא נרגיש בהם בכלל. ונרצה להגביר את המסיקה, ונדבר בקום רם, ואם האוכל לא חריף ממש, אבל ממש ממש- ככל הנראה שלא מספיק נרגיש את הטעם שלו. וכל זה כשאנחנו מבוגרים ויש לנו כלים להתמודד.אבל מה קורה כשהילדים שלנו מתמודדים עם קשיים בויסות החושי? אז ההשפעות מרחיקות לכת הרבה יותר.בפרק הזה נבין את הילדים שלנו, אלה שמתקשים להיות מווסתים.נבין איך כשהם אומרים לא הם אולי מתכוונים לכך שכואב להם, שמפחיד אותם, שמגעיל אותם,ואיך כשהם מבקשים עוד ועוד ועוד זה לא תמיד מתוך רצון אמיתי אלא מצורך שהם לא מצליחים למלא. על מהם קשים בויסות החושי, כיצד הם נגרמים ואיך אפשר להקל עליהם? מוזמנים להאזין
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
איזו אמא את?ועכשיו, אחרי שאולי לקחת לעצמך רגע לחשוב איך היית מגדירה את האמהות שלך אני רוצה לשאול אותך- איזו אמא היית רוצה להיות?כי פעמים רבות יש פער. יש פער בין האמא שאנחנו חושבות שנהיה, אולי אפילו מתכננות שנהיה, לבין אמא שהחיים גורמים לנו להיות.והפער הזה מייצר מתח- מתח מתמיד. בין הרצון לממש את האמהות כפי שאנחנו מאמינות או רוצות לעצמינו, לבין האינטינסיביות הזו, היומיומית שלא מאפשרת לנו להיות מספיק אותנטיות לעצמנו.כי הרי תמיד יש משהו לעשות, איפשהו להיות, מישהו לקחת, מישהו להחזיר- ואיכשהו השיחה הזו, ביננו לבין עצמנו נדחקת פנימה, למקום הזה שאת אומרת לעצמך שכשיהיה לך רגע פנאי לעצמך תגיעי אליו.דווקא בשבוע שבו ציינו את יום האשה הבינלאומי, בימים שלפני חג הפסח שמזמין אותנו לנקות כל פינה ופינה- בלב שלנו, במחשבה שלנו- אני מרגישה שבשל הזמן, שהגיע הרגע שנרשה לעצמנו לעשות את השיח הזה. השיח שמאפשר לנו לבדוק- איזו אמהות אנחנו רוצות להיות.אמא תקתקתנית? Supermom? , אמא בשליטה? או אולי פשוט אמא- נוכחת בזמן וברגע? בפרק הבא אני מארחת את Adi Okrat Paz- אמא לשתי בנות מתוקות, מורה רוחנית ומתקשרת, ומחברת ליעוד לשיחה על האמהות המודרנית והשפעותיה ועל איך אפשר להכניס בה גם קצת אנרגיה אחרת.מוזמנים להאזין.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
-
הוא בן שש וחצי, בכיתה א'. כשהוא יושב בכיתה הוא מתקשה להחזיק את עצמו יציב. אז הוא משתרך לאחור, נשען על המשענת או על הקיר ומשהו בגוף שלו משדר עייפות וחוסר נוכחות.לא נוח לו אז הוא זז ונע, ומחליף תנוחה, ואחרי זמן מה, הוא מתעייף ונשכב על השולחן, מתקשה להחזיק את הגוף שלו יציב. הוא חסר ריכוז, נראה כלא מחובר. הוא מעדיף לא לכתוב כי הוא מתעייף מהר מאד, אז הוא שומט את העיפרון. המורה אומרת שהוא מנותק.וכשהוא נעמד הוא כפוף, גופו שמוט לפנים- אמא שלו כל הזמן אומרת לו- תזדקף! והוא מצליח להחזיק לשנייה ואז שוב, גופו נשמט לפנים.מי זה הילד הזה? זהו הילד שחגורת הכתפיים שלו חלשה. כ- 75 אחוזים מהתינוקות והילדים סובלים מחולשה בחגורת הכתפיים. חולשה שמשפיעה על המון תפקודים יומיומיים. וזו ממש לא מציאות שצריך להסכים איתה. כי בסך הכל מדובר על חולשה שרירית שאפשר וצריך לתת לה מענה.למה תינוקות וילדים רבים כל כך מציגים חגורת כתפיים חלשה? איך החולשה הזו תשפיע כמעט על כל תחום בחייהם? ואיך אפשר לחזק אותה בבית?
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.
- Vis mere
