Episodes
-
הדף היום מוקדש ע"י בנימין כהן ורננה דיין לכבוד יום הנישואין הראשון שלהם! "התחברנו דרך לימוד הדף, והחברותא שלנו בסופו של דבר הובילה לחופה. אנחנו שמחים לציין את יום השנה שלנו על ידי שיתוף אהבתנו לתלמוד עם אחרים באמצעות קהילת הדרן."
רב חמא מביא ארבעה פסקים - שלושה מתייחסים לשאלה האם לאנשים יש זכות לחייב אחרים הגרים בסמוך או מעליהם להרוס קירות, בתים וכו' כדי לשפר את המרחב שלהם. הפסק הרביעי קשור לחשש שאנשים ינצלו יתומים ויזייפו מסמכים כדי להתחמק מהחזרת הלוואה. עבור אילו צרכים אנחנו יכולים לדרוש שחברי חצר ישתתפו בעלויות? האם תושבי העיר צריכים לשאת בעלויות חומה, דלת, ומנעול להגנת העיר? האם כל התושבים צריכים להשתתף באופן שווה או שהעשירים משלמים יותר (מכיוון שהאויב בדרך כלל בא בשביל כסף), או שכל משק בית משלם לפי מספר הנפשות (מכיוון שהאויב בא להרוג), או שאלה הגרים קרוב יותר לחומה משלמים יותר (כי הם קרובים יותר לסכנה וזקוקים ליותר הגנה)? האם תלמידי חכמים פטורים מתשלום עבור חומות העיר כיוון שלימוד התורה שלהם מגן עליהם? רבי יהודה נשיאה חייב אותם אבל ריש לקיש חלק עליו ופטר אותם. ריש לקיש הביא פסוק להוכיח את טענתו. רבי יוחנן שאל מדוע הוא בחר בפסוק זה ולא בפסוק אחר שאפשר להבין באופן דומה.
-
האם ניתן להשתמש בטענת "מה לי לשקר" נגד חזקה, כמו במקרה שבו מלווה דורש תשלום לאחר שמועד ההלוואה כבר עבר והלווה טוען שהחזיר את ההלוואה לפני מועד הפירעון? האם אנו מאמינים ללווה מכיוון שיכול היה לטעון טענה טובה יותר (שהוא החזיר את ההלוואה בזמן) או שזה לא מתקבל מכיוון שיש חזקה, הנחה שאנשים לא מחזירים הלוואות לפני מועד הפירעון? מובאים שלושה מקורות תנאיים, שניים מהם מהמשנה שלנו, בניסיון לענות על השאלה, אך כל הניסיונות נדחים. אם חומת חצר המפרידה בין שני שכנים נפלה ואחד רצה לבנות מחדש רק לגובה של ארבע אמות והשני רצה אותה גבוהה יותר, אי אפשר לכפות על האחר להשתתף בעלות החלק הגבוה יותר של החומה. אבל אם השכן שלא רצה לשלם עבור החומה הגבוהה יותר בנה חומה בחצר שלו מול האחרת בגובה גבוה יותר, המעידה על כך שהוא רוצה לחבר את החומות עם תקרה, הוא צריך להשתתף בעלות החומה המקורית. אם החומה שהם בנו נמוכה יותר מהחומה המפרידה (אך מעל ארבע אמות) או שאורכה קצר יותר ורק חלק ממנה מול החומה השנייה, האם הם צריכים להשתתף בעלות כל החומה או רק בחלק שהם ישתמשו בו? לרב הונא ורב נחמן יש דעות שונות בנושא זה. אם כי, ישנם מקרים מסוימים שבהם כל צד מסכים עם עמדתו של האחר. רב נחמן ורב יוסף גם דנים במצבים שונים שבהם ניתן להניח או לא להניח ששכן הסכים לאפשר לשכנו להשתמש בקיר שלו. למשל, אם מישהו הרשה לשכנו להניח קורות דקות על הקיר שלו (לא מחה כששכנו עשה זאת), האם זה אומר שאפשר לשים גם קורות עבות יותר? אם מישהו שוכר חדר בבית גדול, באילו חלקים אחרים של הבית יכול השוכר להשתמש מלבד החדר? אם שני שכנים גרים זה מול זה, כל אחד נדרש לבנות גדר לאורך מחצית הגג שלו (כל אחד בונה אותה במחצית מול החצי החשוף של השכן) כדי למנוע את היכולת של כל אחד לראות לתוך הגג של האחר (היזק ראייה). מדוע יש חשש ששכנים יציצו פנימה ולא שאנשים ברשות הרבים יציצו פנימה? מהם החוקים כאשר גג וחצר נמצאים באותו מפלס זה מול זה, האם צריך בעל החצר לבנות מעקה?
-
Missing episodes?
-
שדותיו של רבינא הקיפו את השדה של רוניא והקים גדר מסביב לכל ארבע רוחות. רבינא דרש מרוניא להשתתף בעלויות, בהסתמך על פסק המשנה. רוניא סירב לשלם. הם הביאו את המקרה בפני רבא, שפסק כי על רוניא לשלם לפחות את הסכום שהיה עולה לו להביא שומר להגנת הנכס כי רוניא הראה שנהנה מהשמירה. במקרה אחר, רוניא קנה קרקע הצמודה לשדהו של רבינא, ורבינא רצה לסלק אותו מהקרקע ולקנותה בעצמו על סמך דין "בר מצרא", לפיו השכן הסמוך לנכס יכול לדרוש לקנות את השדה ויש לו עדיפות על פני כל קונה אחר. רב ספרא אמר לו להניח לרוניא להחזיק בנכס, כיוון שרוניא היה זקוק לקרקע יותר מרבינא. אם חומה המפרידה בין חצר של שני שכנים נופלת, גם אם החומה הייתה גבוהה יותר לפני שנפלה, הגובה המינימלי הנדרש לבנייה מחדש הוא ארבע אמות. אם אחד השכנים רוצה לבנות מחדש את החומה בגובהה המקורי, הוא אינו יכול לדרוש מהשכן השני לשלם מחצית מעלות ההגבהה. עם זאת, אם השכן שאינו רוצה לשלם עבור הגבהת החומה בונה קיר פנימי ומתכנן לחבר תקרה מהקיר המפריד הגבוה לקיר הפנימי החדש, אותו שכן הראה שהקיר הגבוה משרת את צרכיו ועליו להשתתף בעלות. אם יש ויכוח בין שכנים האם אחד שילם לשני עבור עלות החומה, למי מאמינים? במה זה תלוי? ריש לקיש חולק על אביי ורבא בנוגע למקרה שבו המלווה והלווה טוענים לפני מועד פירעון ההלוואה שההלוואה נפרעה/לא נפרעה. ריש לקיש מניח שאנשים אינם משלמים לפני המועד שנקבע ולכן אין להאמין ללווה. אביי ורבא מאמינים לטענת הלווה. תחילה, מובא חלק מהמשנה שלנו כדי להקשות על עמדתו של ריש לקיש, ואז החלק הבא מובא כדי להקשות על עמדתם של אביי ורבא, אך כל קושי נפתר. הגמרא מסיקה שאנו פוסקים כריש לקיש, ואפילו מי שגובה מיתומים יכול לגבות גם ללא שבועה, אם האב מת לפני מועד פירעון ההלוואה.
-
דף נלווה בבא בתרא ד
איך הורדוס, שהיה עבד כנעני, הפך למלך? איך הוא הגיע להיות זה ששיפץ את בית המקדש? מהם הכללים לבניית מחיצות בגינה או בשדה כאשר אין מנהג המקום? כאשר תושב אחד לא יכול לכפות על השני לבנות חומה, זה שרוצה בונה אותה לבד על רכושו ושם עליה סימן זיהוי בחלק של שכנו. למה הסימן נמצא בצד השני של החומה? למה במקרה ששניהם בונים את החומה, הם צריכים לשים סימן בשני הצדדים? אם שכן מוקף משלושה צדדים על ידי בעל קרקע אחד ואותו בעל קרקע הקים שלוש גדרות, השכן הפנימי לא צריך להשתתף בעלות הגדר. אבל אם הם מקימים גדר רביעית, השכן הפנימי חייב להשתתף בעלויות. יש מחלוקת לגבי האם זה משנה מי הקים את הצד הרביעי והאם השכן הפנימי צריך להשתתף בעלויות רק של הצד הרביעי או של הכל. האם השכן הפנימי צריך לשלם לפי העלות בפועל של הגדר, רק לפי הסוג גדר הזול ביותר בשוק, או אולי אפילו רק עבור מה שהיה עולה לשכור שומר להגן על השדה?
-
סימניה למסכת בבא בתרא
לאחר שהסיקה שמחיצה פירושה חומה, הגמרא מביאה כעת גרסה חלופית של הסוגיה הקודמת שבה מגיעים למסקנה ההפוכה - שמחיצה היא חלוקה, ומסיקה שהיזק ראייה זה נחשב כנזק. שני קשיים מועלים נגד הסבר זה, אך הם נפתרים. כדי לפתור את הקושי השני, רבי אסי מביא את הבנתו של רבי יוחנן למשנה שהיא מתייחסת לחצר שהיא פחות מ-4x4 אמות וקטנה מדי מכדי לדרוש חלוקה. מספר קשיים מועלים על הבנה זו ונפתרים. הגמרא מבהירה את ההבדלים בין הלבנים והאבנים המוזכרות במשנה. הגמרא מסיקה מהמשנה שחומה בגובה ארבע אמות הבנויה מגזית, שרוחבה חמישה טפחים, אז אם היא בגובה שמונה אמות, החומה צריכה להיות ברוחב עשרה טפחים כדי להיות יציבה. אם כן, בבית המקדש הראשון, כיצד עמד קיר האמה טרקסין (המפריד בין הקודש לקודש הקודשים), העשוי מגזית, אם היה בגובה שלושים אמה ורוחב שישה טפחים? מדוע בבית המקדש השני השתמשו בפרוכת ולא בקיר? רב חסדא פוסק שאין להרוס בית כנסת אלא אם כן כבר יש בית כנסת חדש במקומו. זה מוביל לסיפור על הורדוס ובניית בית המקדש מחדש ועלייתו לשלטון.
-
סימניה למסכת בבא בתרא
דף נלווה בבא בתרא ב
מסכת בבא בתרא מוקדש ע"י לורי סטארק לע"נ חמותה שרה שפירא ואביה נחמיה סוסוביץ.
הדף היום מוקדש ע"י רחל רשט לע"נ אביה, שלום אלימלך בן אסתר ואפרים פישל יהושע בשש שנים לפטירתו.
אם שני שכנים חולקים חצר ומסכימים לחלק אותה, כל אחד מהם נדרש לתת מקום לקיר המפריד ולחלוק בהוצאות בנייתו. האם אחד יכול לכפות על השני לבנות קיר - הן לעזור בתשלום עבורו והן לשימוש בשטח שבבעלותו לבנייתו? המשנה מזכירה את המילה "מחיצה". האם "מחיצה" פירושה קיר או חלוקה? אם המילה מחיצה פירושה קיר, אז המשנה מובנת כ"אם שני הצדדים מסכימים לבנות קיר, אז אלו הם הכללים...", כלומר, אם הם לא הסכימו לבנות קיר, אחד לא יכול להכריח את השני לבנות קיר. קריאה זו מניחה שנזקים הנגרמים מהסתכלות לחצר של האחר ("היזק ראייה") אינם נחשבים לנזקים. אולם, אם מחיצה פירושה חלוקה, אז המשנה נקראת אחרת: "אם שני הצדדים מסכימים לחלק, אז הם צריכים לבנות קיר." קריאה זו מניחה שנזקים הנגרמים מהסתכלות לחצר של האחר נחשבים לנזקים. קשיים מועלים נגד שני הפירושים, אך הקושי נגד הדעה השנייה אינו נפתר ולכן הגמרא מסיקה שהיזק ראייה אינו נחשב לנזק. עם זאת, הגמרא מביאה לאחר מכן חמישה מקורות תנאיים ואמירה אחת של אמורא שכולם נראים כמצביעים על ההפך, שהיזק ראייה נחשב היזק. כל מקור מוסבר אז באופן שונה כדי לתמוך במסקנה הקודמת, שזה אינו נחשב לנזק.
-
טקסט ההדרן מהו סיום
אם יש ירק הגדל בין שתי גינות אחת למטה ואחד למעלה והירק צומח ביניהם, יש מחלוקת בין ר' מאיר, ר' יהודה ור' שמעון האם הירק לעליון, לתחתון או העליון מקבל את מה שידו מגעת. הגמרא מצמצת את המחלוקת ומביאה ברייתא ומשנה בעץ שצומח ממנה עוד עץ בנושא בעלות ובנושא ערלה שבהם יש מחלוקת בין ר' מאיר ור' יהודה הדומה למלחלוקת במשנה. למה היא צורך להזכיר את שניהם? כי אחד בענייני ממונות והשני בדיניי איסורים ואולי לא היינו חושבים שאפשר ללמוד אחד מהשני. אפרים ספרא מצטט את ריש לקיש הפוסק כר' שמעון (עד ידו מגעת) וגם שבור מלכה, המלך הפרסי, שיבח את ר' שמעון על שיטתו.
-
הקדמה למסכת בבא בתרא
-
הדף היום מוקדש ע"י ציפי וולקנפלד לע"נ נכדתה, יקירה ליבה בת אברהם יוסף יהודה ושרה גיטה.
אם לאחד יש בית בד בנוי בסלע ולשני יש גינה מעליו, אם תקרת בית הבד קורסת, בעל הגינה יכול לנטוע על רצפת בית הבד. מה צריך להיות גודל החור בתקרה כדי לאפשר סידור זה? רב ושמואל חולקים כאן באותו אופן שבו חלקו במשנה הקודמת לגבי החור ברצפת הקומה השנייה. מדוע היה צורך להזכיר את מחלוקתם בשני המקרים - מדוע לא יכולנו ללמוד אחד מהשני? אם עצו או קירו של אדם קרס ונפל בשטחו של אחר, אם האחר אינו מעוניין לשמור את ההריסות, בעל הקיר חייב להסיר אותן. אבל אם הבעלים הציע לשכן להסיר ולשמור את ההריסות והשכן הסכים, הבעלים אינו יכול לשנות את דעתו מאוחר יותר ולקחת את ההריסות. מדוע חצרו של השכן אינה קונה את ההריסות באופן אוטומטי כפי שלמדנו שחצרו של אדם קונה חפצים? המשנה לימדה הלכה דומה לגבי תשלום שכר מהתוצרת שהפועל עוסק בה. אם הפועל עומד על כך שישולם לו שכרו בכסף ולא בפירות, המעסיק חייב לשלם בכסף. אבל אם הפועל מסכים לקבל את הפירות, המעסיק אינו יכול לשנות את דעתו. מדוע היה צורך ללמד מקרה זה גם כן אם הפסיקה הייתה זהה למקרה של ההריסות? מובאת סתירה בין המשנה לבין ברייתא לגבי השאלה האם מעסיק יכול לשלם שכר לפועלו בפירות. רב נחמן מביא שלושה הסברים שונים (כאשר השניים הראשונים נדחים) כדי לפתור את הסתירה. האם ניתן לזכות בדברים מהפקר על ידי צפייה בהם (מבלי להרים אותם)? אם אדם מניח חפצים ברשות הרבים, כמה זמן הם יכולים להשאיר אותם שם? גם אם מותר להשאיר אותם שם על פי החוק, האם האדם שהשאיר אותם אחראי לשלם על נזקים אם הם גורמים נזק לאחר? אם קבוצת אנשים עובדים יחד כדי לבנות משהו, כל אחד עושה חלק אחר בתהליך, ולאחר שהוא נבנה, הוא נשבר ומזיק למישהו, מי אחראי לשלם? אם שדה אחד גבוה מהשני ומשהו צומח מצד השטח המוגבה שגובל בשתי השדות, למי זה שייך?
-
דף נלווה בבא מציעא קיז
הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילנד לכבוד הולדת נכדה לדינה רבינוביץ, בת לעליזה וחזקי גוירץ.
אם בעל הבית גר למטה והשוכר גר למעלה ויש חור ברצפה של הקומה העליונה, השוכר יכול לעבור למטה. האם בעל הבית צריך לעזוב? אם לא, האם הדייר רשאי להשתמש בכניסה בראשית לבית או יכול להיכנס רק מהקומה העליונה? מה אם היו שלוש קומות, אם החור בקומה האמצעית, האם ניתן להעביר את הדייר למעלה? אם שני אנשים חולקים בית (אחד למעלה ואחד למטה) אם הטיט שמכסה את הרצפה למעלה נשחק ויש דליפה מלמעלה למטה, מי אחראי לתקן את זה? האם זה קשור למחלוקת במשנה שלנו בין החכמים לרבי יוסי לגבי שוכר/בעל בית - מי מתקן את הטיט כשיש חור ברצפה למעלה? הגמרא דוחה את ההשוואה למשנה אבל מקשרת אותה למחלוקת אחרת בבבא בתרא כה ע"ב לגבי על מי האחריות למנוע נזק עתידי - על מי שעלול לגרום נזק או על מי שרכושו עלול להינזק (על המזיק או על הניזק)? אם בית קורס ובעל הקומה התחתונה אינו רוצה לבנות מחדש, אילו אפשרויות יש לבעל הקומה העליונה? האם ניתן להבין מתוך בפסיקות שונות של רבי יהודה שהוא סובר שאדם אינו יכול ליהנות מכספו/רכושו של אחר שלא מדעתו? הגמרא מביאה שלוש דעות של רבי יהודה בהקשרים שונים כדי להוכיח זאת, אך למסקנה, מסבירים כל פסק לפי סיבה אחרת. בבניה מחדש של בית שהתמוטט, בעלי הקומה העליונה והתחתונה חייבים להקפיד להשתמש באותו סוג של לבנים/תקרות/גובה/מספר חלונות כמו קודם, אלא אם כן השינוי לא ישפיע לרעה על הבעלים האחר. אילו שינויים טובים/רעים לבעל הקומה התחתונה ולבעל הקומה העליונה? אם לאחד יש בית בד בנוי בסלע ולאחר יש גינה מעליו, אם תקרת בית הבד קורסת, בעל הגינה יכול לשתול על רצפת בית הבד. אם עצו או כותלו של אדם נפל/קרס לרחוב, בעל העץ/כותל אינו אחראי לנזקים, אלא אם כן הבעלים הוזהר על ידי בית הדין ולא הוריד אותו. אם נפל על רכושו של אחר, מהן זכויות הבעלים/השכן לגבי ההריסות?
-
הלימוד השבוע מוקדש ע"י משפחות סטורצ', יוסף, וכהן לרפואת אסתר גיטל בת מרים ואשר אנשעל.
אם אדם תופס כמשכון פריט המשמש למטרה אחת אך מורכב משני חלקים, הוא עובר על שני לאווים. זאת לומדים מהפסוק על הריחיים ורכב, שהם שני חלקים של אותו כלי. היה מקרה שבו אדם תפס סכין שחיטה כמשכון. רבא ואביי נחלקו האם המלווה יכול לא להחזיר את המשכון ולהשתמש בו לפירעון החוב. אביי פסק שמכיוון שהסכין נדרש למזון, המלווה חייב להחזירו ויכול לפנות לבית הדין כדי לקבל את כספו בחזרה. רבא פסק שמכיוון שהמלווה יכול היה לשקר ולומר שהסכין שלו, הוא יכול לשמור את הסכין כפירעון ההלוואה. למה כל אחד לא הסכים עם הספק של השני? אם בית בבעלות משותפת (אחד גר בקומת קרקע ואחד בעלייה) קרס, כיצד הם מחלקים את החלקים שנפלו? אם אדם משכיר את הקומה העליונה של הבית והרצפה נהרסת, הבעלים חייב לתקן אותה. רבי יוסי סובר ששני הצדדים צריכים לשלם חלק. אם הבעלים לא מתקן, השוכר יכול לעבור לגור למטה. רב ושמואל חולקים האם זה נכון אם רוב הרצפה נהרסה או אפילו חלק קטן של 4x4 טפחים. שורש המחלוקת שלהם הוא האם אנו מניחים שאדם יכול לגור למעלה בזמן שחלק מכליו נמצאים למטה.
-
הדף היום מוקדש ע"י מריל פייג' לע"נ יוסף מיכאל הלוי.
במקרה של מות הלווה, אם נלקח משכון, המלווה יכול לשמור אותו כתשלום עבור ההלוואה. המלווה היה מפסיד את כספו אם לא היה משכון ולא קרקע לגבות ממנה. האם המשכון צריך להיות בידי המלווה בשעת המוות או שמספיק שהוא נלקח מההתחלה, אך יכול היה להיות מוחזר זמנית בזמן המוות? האם אנו יכולים לדרוש את טעמי המצוות בתורה או לא? ישנה מחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה בעניין זה לגבי איסור לקיחת משכון מאלמנה. האם זה רק לגבי אלמנה ענייה (כדי שכאשר המלווה מחזיר את המשכון בכל יום, אנשים לא ידברו על האלמנה שגבר מבקר בביתה כל ערב ובוקר) או שזה רלוונטי גם לאלמנה עשירה? הגמרא מקשה על כך שהדעות נראות הפוכות בתחום אחר (האיסור למלך להרבות נשים). אך פותרים את הקושי. אסור לקחת את הריחיים כמשכון והפסוק מוסיף "כי נפש הוא חובל". האם זה מוסיף לאו נוסף או שזה בא לכלול פריטים אחרים החיוניים לקיום הלווה? ישנה מחלוקת בעניין זה והגמרא מנסה לראות אם מחלוקת זו תואמת את המחלוקת בין רבא ואביי לגבי איסור אכילת קרבן פסח נא או מבושל, כאשר הפסוק גם מוסיף "כי אם צלי אש" - אם אוכלים אותו נא, האם עוברים על שני לאווים או אחד. ההשוואה נדחית.
-
אם לווה נותן חפץ כמשכון להבטחת החזר ההלוואה, אם משתמשים בו לפירעון ההלוואה והלווה זקוק לפריט לצרכים בסיסיים, האם על הנושה למכור את החפץ ולהשאיר ללווה צורה בסיסית יותר של החפץ? דין זה נקרא "מסדרין", מושג שחל בדיני ערכין כאשר אדם מבטיח את ערכו של אדם למקדש. האם הדין הזה חל גם על בעל חוב? האם הדין יחול גם על הקדש (מקרה שבו אדם מבטיח את ערכו של חפץ למקדש)? הדמיון וההבדלים בין שלושת המקרים הללו נדונים ומובאות דעות שונות לגבי הלוואות והקדש. רבה בר אבוה פגש את אליהו בבית קברות של עובדי כוכבים ושאל אותו מספר שאלות, כולל דין מסדרין לבעל חוב ומדוע הותר לאליהו שהיה כהן להיות בבית קברות של עובדי כוכבים. מספר הלכות לגבי משכון נלמדות מהפסוקים בתורה.
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אשתו טרי קריבושה על זכייתה בפרס מפדרציית מניאפוליס וסיינט פאל על עבודתה המסורה במשך שנים רבות.
המעביד נחשב אמין לאחר שחלף התאריך לתשלם משכרות ולהכחיש טענת העובד שטרם שילם לו. ההנחה היא שכשהגיע היעד לשלם, המעביד יזכור לשלם כדי למנע עבירה שלהלנת משכורת. מדוע טענת העובד אינה מתקבלת על יסוד ההנחה שהעובד לא יעבור על לא תגזול? הגמרא מסבירה שלמעביד שתי חזקות לטובתו (שלא יעכב תשלם משכורת ושהעובד ידרוש את המשכרת הזמן) ולעובד רק אחת. הנושה יכול לקחת משכון אם לא משלם הלווה בזמן, אך הנושה לא יכול להכנס לבת הלווה לתפוס חפץ. במקום זאת, שליח בית דין אוסף את המשכן בשביל הנושה. שמואל פסק ששליח בית דין גם אינו רשאי להיכנס לבית הלווה אלא יכול לתפוס חפץ של הלווה בשוק. שלושה מקורות מעלים קשיים כנגד עמדת שמואל. לבסוף הם מסבירים שהשאלה אם בית דין יכול להכנס לבית הלויה היא נושא למחלוקת תנאים. ברייתא קבעה שבתפיסת חפץ למשכון, שליח בית דין חייב להשאיר ללווה צריכים בסיסיים לעצמו אך לא לאשתו וילדיו. מה הם הצרכים הבסיסים האלה? זה נלמד בגזרה שוה מדיני ערכין. רב נחמן מעלה קושי מעמדתו של רבן שמעון בן גמליאל במשנה ששלושים יום לאחר יום פרעון החוב, הנושה יכול למכור את החפץ שנתפס כמשכון. אם אפשר למכר אותו, ברור שאינו צריך להשאיר ללווה צרכים בסיסיים.
-
יש ברייתא הדורשת את המילים בפסוק בדברים כד:טו "ואליו הוא נושא את נפשו" שהלנת שכר נחשבת כלקיחת נפש. נפשו של מי - הפועל או המעסיק? רב חסדא ורב הונא מביאים תשובות והסברים שונים, המבוססים על פסוקים במשלי. מהמילים "אתך" בויקרא יט:יג, דורשים שלושה מקרים שבהם האיסור לעכב את המשכורת אינו חל. אחד מהם הוא אם המעסיק העביר את האחריות לתשלום לחנווני או שולחני. אם החנווני אינו משלם לפועל, האם הפועל יכול לדרוש תשלום מהמעסיק או שהמעסיק אינו אחראי עוד? רב ששת ורבה חלוקים בסוגיה זו. האם איסור עיכוב התשלום חל גם על קבלן - מי שמשולם עבור העבודה ולא לפי שעה/יום? זה תלוי במחלוקת אחרת, אם קבלן רוכש בעלות על הפריט שהוא מתקן או לא. אם יש חילוקי דעות בין המעסיק לעובד לגבי תשלום לעובד, אם זה היה לפני היום הצפוי לתשלום, העובד נשבע שלא קיבל תשלום וגובה את משכורתו. זה נוגד את העיקרון הכללי שהשבועה היא בדרך כלל לפטור מתשלום (לשמור על הסטטוס קוו - המוציא מחבירו עליו הראיה). מדוע מקרה זה הוא חריג לכלל זה? האם יש סיבה להגן על העובד יותר מאשר על המעסיק? מוצגים טיעונים שונים ונדחים כי הסוגיה מורכבת. המסקנה היא שמעסיק עסוק בעבודה/עובדים ואינו זוכר אם שילם לעבוד או לא ועלול לטעות ולחשוב ששילמו כבר ולכן לא מאפשרים לו להישבע.
-
דף נלווה בבא מציעא קיא
הלימוד החודש מוקדש ע"י שפרה טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג ולכבוד נישואיהן של בתם איילת לאורי קינברג.
הדף היום מוקדש ע"י נינה בלק לע"נ אמה, סופיה בת אברם.
מהי מסגרת הזמן שבו חייבים לשלם לפועלים? זה תלוי אם האדם עשה עבודה במשך היום או הלילה ואם העבודה הייתה לפי יום או לפי שעה. יש חמשה איסורי לא תעשה הקשורים לעיכוב תשלום משכורת (הלנת שכר) ומצוות עשה אחת. האם מצוות אלו חלים גם על תשלום שכירות לבהמות או כלים? האם הם חלים על גר תושב (שומר שבע מצוות בני נח)? שלוש דעות תנאיות מובאות בנוגע לשתי שאלות אלו אשר מבוססות על גישות שונות לדרוש את הפסוקים בדברים כד:יד-טו וויקרא יט:יג.
-
הדף היום מוקדש לע"נ רס"ב (במיל') אילון וייס, אח של ציפי חורי, אחת הלומדות של הדרן. אילון הקפיד ללמוד דף יומי גם בזמן הלחימה. יהי זכרו ברוך.
-
הלימוד השבוע מוקדש ע"י שרה אבריק ויוסי רוזנפלד לע"נ לאה בת רב יהודה לייב חייקל וחיה מאשה.
הלימוד השבוע מוקדש ע"י רוברט ופאולה כהן לע"נ הענע בת יצחק נחמיה.
הלימוד היום מוקדש לע"נ שמונת החיילים שנהרגו אתמול בעזה ולע"נ יאיר רויטמן שנפצע לפני כמה ימים ומת מפצעיו.
חוכר אינו יכול לשתול משהו שיחליש את הקרקע או שלא יגדל מחדש למשך שבע שנים, כגון פשתן או לחתוך עץ שקמה, אלא אם כן הוא יעבד את הקרקע במשך שבע שנים. אביי ורבא חלוקים בדעתם אם החוכר מקבל שבחת עץ השקמה. רב פפא עבד כחוכר לגידול מאכל בהמה, אבל במקום זה גדל עץ דקל. הוא רצה לקבל כסף עבור השבחת העץ כשעזב את השדה, כיוון שהעץ מנע ממנו מלשתול דברים אחרים, אבל רב שישא נכנס איתו לוויכוח ובסוף פסק שהוא יכול לקבל את הדמים שהיאה מקבל אם קצץ את העץ ולא הערך של העץ עצמו. מובא מקרה דומה נוסף, אך מכיוון שהעץ צמח על הגבול, שם לא היו שותלים דבר, החוכר לא קיבל כסף עבור השבחת העץ כי לא גרם להפסד בשבילו. רב יוסף היה לו שתל שעבד בשדה שלו ונפטר והשאיר חמישה חתנים שרצו כולם להחליפו. אבל רב יוסף איים עליהם לעזוב את אדמתו כי הוא לא רצה חמישה אנשים שיעבדו את הקרקע, כיוון שכל אחד יחשוב שהאחר יעשה את העבודה ואף אחד לא יקח אחריות מלאה. אם נוטע אומר "אם אגרום נזק לבעל הקרקע, אעזוב בלי לקחת השבח", האם הנוטע מוותר על כל השבח שהשביח, או שזהו מקרה של אסמכתא? מובא מקרה של שתל שעזב באמצע העבודה כדי לעלות לארץ ישראל. רב פפא בר שמואל ורבא חלוקים בדעתם אם הוא יכול לקבל את כל השבח כפי האחוז שהוא היה אמור לקבל (50%), או שעליו לפצות את הבעלים על הפסד שלהם, כיוון שעכשיו הבעלים יצטרכו למצוא אריס שיסיים את העבודה. רב אשי הבין את הפסיקה בצורה אחת, אבל רב אחא הטיל ספק בהבנתו.
-
בעלי קרקעות הסמוכים לנהר צריכים לכרות את כל העצים לאורך שפת הנהר כדי לאפשר למושכים את הספינות מקום לעבוד. מסופר סיפור על רבה בר רב הונא שסירב לכרות את עציו. למרות שטענותיו היו מוצדקות, רבה בר רב נחמן עבר בלי לבדוק את המצב כראוי והורה לכרות אותם. רבה בר רב הונא קילל את רבה בר רב נחמן והקללה התגשמה. מאילו אחריות קהילתית תלמידי חכמים פטורים ובאילו הם חייבים? אלו שנהנים מנהר או מתעלה צריכים לשאת בהוצאות התיקון אם זה משפיע ישירות על השדה שלהם. לשכן יש זכות לרכוש את הנכס הסמוך לביתו/שדהו ואף לכפות על מי שקונה אותו למכור לו. דין זה נלמד מהפסוק בדברים ו:יח "ועשית הישר והטוב בעיני ה'". הגמרא דנה בפרטי דין זה. באילו נסיבות דין זה אינו חל? אם השכן אינו רוצה לרכוש את הקרקע, מי מקבל עדיפות גבוהה יותר לרכוש אותה?
-
אם חוכר קיבל שדה לזרוע משהו מסוים, האם החוכר יכול לשנות ולזרוע משהו אחר? השאלה הזו תלויה בכך אם השינוי יזיק לשדה לטווח הארוך. רבן שמעון בן גמליאל חולק על החכמים ואוסר כל שינוי. הגמרא מציעה הסברים אפשריים לדעתו. ההסבר הראשון נדחה אך השני מתקבל. רב יהודה מלמד את רבין שלוש הלכות/עצות בנוגע לשדות. ניתן לגנוב שחלות הצומחות בין צמחי הפשתן, מפני שהיא פוגעת בצמיחת הפשתן. הוראה אחרת עוסקת בעצים הצומחים על גבול בין שני שכנים, ומבהירה למי הזכות לאכול את הפירות ובמה זה תלוי. בנוסף, הוא ממליץ שלא לקנות שדה קרובה לעיר. ישנן מקורות סותרים לגבי עניין זה - אם עדיף לקנות שדה קרוב לעיר או לא. מקור אחד אומר שזה יביא עין הרע, כי הקירבה לעיר עלולה למשוך קנאה. מקור אחר טוען שזה עדיף מכיוון שזה נוח, ומאפשר גישה קלה יותר. הפשרה בין המקורות תלויה בכך אם אדם הקים חומה סביב השדה, שמונעת מאנשים לראות את השדה. פסוקים מדברים כח:ג',ו' בדבר הברכות שיבואו על האדם בעיר, בשדה, בבואו ובצאתו, נדרשים לעצות והמלצות שונות. חמישה הסברים מובאים לפסוק בדברים ז:טו "והסיר ה' ממך כל חולי" על מנת לפרש את משמעות המילים "כל חולי". רב אומר שזה מתייחס לעין הרע. שמואל אומר שזה רוח שנכנסת לגוף. רבי חנינא אומר שזה הקור. רבי יוסי בר' חנינא אומר שזה צואת האף והאוזן. רבי אליעזר אומר שזה כיס המרה. אכילת לחם ומים בבוקר מונעת מחלות של כיס המרה. מייחסים שלוש עשרה דברים טובים שקורים למי שאוכל לחם בבוקר, דבר שממחיש את חשיבות הנוהג הזה לשמירה על הבריאות. ניתנת עצות לגבי אלו שמודדים קרקעות. יש להיות מדויק, מכיוון שכל חלקת קרקע, גם קטנה, ניתן לנצלה לשתילת דבר חשוב כמו כרכום. יש להשאיר ארבע אמות של קרקע בלי לזורעה ליד אמת המים, אך מכיוון שזה רק לשימוש של אינדבידואלים, ניתן למדוד על פי השערה, ואפילו פאם יש פחות מארבע אמות. עם זאת, בקצה השדה הסמוך לצידו של הנהר, יש להשאיר ארבע אמות של שטח לשימוש הרבים ולשער זאת בנדיבות. בעלי קרקעות הסמוכים לנהר צריכים לכרות את כל העצים לאורך גדות הנהר כדי לאפשר לאלו שמושכים את הסירות שטח לעבוד.
- Show more
