Episodes
-
רמב"ם: שלושה פרקים- בית הבחירה - פרקים ה-ז.
שלושת הפרקים ברמב"ם מתארים את מבנה הר הבית והעזרות, את הטופוגרפיה המדורגת שלו ואת דיני מורא המקדש, תוך פירוט חלוקת המתחם לעזרת נשים (ולשכותיה), עזרת ישראל, עזרת כוהנים ולשכותיהם (כמו לשכת הגזית), לצד הסבר על גובהו של קרקע ההיכל ביחס לשער המזרח הנמוך; כמו כן, הרמב"ם מבאר כי קדושת ירושלים והמקדש עומדת בתוקפה לעולם גם בחורבנם מפני שאינה בטלה, מפרט את הלכות מורא המקדש (התקפות גם בזמן הזה) האוסרות כניסה בנעליים, יריקה או ישיבה בעזרה, וחותם בהגדרת עשר דרגות הקדושה העולות בארץ ישראל ובמקדש – החל מכלל הארץ, דרך ירושלים ואיסוריה הייחודיים (כגון מניעת הלנת מת וגידול תרנגולים), ועד לקודש הקודשים שתקנתו מחמירה ומגבילה ביותר את הכניסה אליו.
-
רמב"ם: שלושה פרקים- בית הבחירה - פרקים ב-ד.שלושת הפרקים ברמב"ם מגדירים את המבנה ההנדסי וכלי הקודש של בית המקדש, תוך פירוט מקומו המקודש והקבוע של המזבח, מידותיו ומבנהו המדורג והאטום; עיצוב כלי ההיכל המרכזיים – המנורה על גביעיה, כפתוריה ופרחיה, שולחן לחם הפנים וסניפיו, ומזבח הקטורת; ומבנה ההיכל עצמו המעוצב "כמו ארי" (רחב מלפנים וצר מאחור) ומכיל מערכת תאים מורכבת, שתי פרוכות המפרידות בין הקודש לקודש הקודשים בבית שני, ואת אבן השתייה שבה נגנז ארון הברית במטמוניות תת-קרקעיות עוד מימי יאשיהו.
-
Missing episodes?
-
רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרק ים יב-יג, בית הבחירה - פרק א.
שלושת פרקי הרמב"ם הללו חותמים את הלכות שמיטה ויובל ופותחים את הלכות בית הבחירה: פרק י"ב עוסק בדיני גאולת בתים בערי חומה (הניתנים לפדיון רק בשנה הראשונה) ובערי החצרים, תוך הגדרת מעמדן ההיסטורי מימי יהושע בן נון ועזרא; פרק י"ג מפרט את ערי המגרש של שבט לוי, זכות גאולתם העולמית, ואיסורם לנחול בארץ או להשתתף בביזת המלחמה בשל היותם "חיל ה'" המוקדש לעבודה ולהוראה – מעמד שהרמב"ם מרחיב לכל אדם המקדיש עצמו לה'; ופרק א' מהלכות בית הבחירה מציג את מצוות עשה של בניית בית המקדש, משתלשלות מקומות המשכן ועד קביעת ירושלים לדורות, ומונה את שבעת כלי המקדש, חומרי הבנייה (אבנים שלמות ללא מגע ברזל), האיסור על מדרגות למזבח והחובה לפאר את הבית כפי כוח הציבור.
-
רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרקים ט- יא.
שלושת פרקי הרמב"ם הללו (ט-יא) מסדירים את דיני שמיטת הכספים, מניין שנות היובל וגאולת הקרקעות: פרק ט' מגדיר את מצוות שמיטת החובות בסוף השמיטה ואת תקנת ה"פרוזבול" של הלל הזקן שנועדה לעודד הלוואות לעניים; פרק י' מפרט את חובת בית הדין למנות את שנות השמיטה והיובל, את סדר התקופות ההיסטוריות, ואת דיני תקיעת השופר ביום הכיפורים המשחררת עבדים ומשיבה קרקעות; ופרק י"א אוסר על מכירת שדות אחוזה בארץ ישראל לצמיתות, מציג את שיטת חישוב פדיון השדה לפי השנים הנותרות ליובל תוך העדפת כוחו הכלכלי של המוכר, וקובע כי כל מכירה, מתנה או חלוקת אחים חוזרות למקורן בשנת החמישים. -
רמב"ם: שלושה פרקים שמיטה ויובל - פרקים ו- ח.
בפרקים ו'-ח' מהלכות שמיטה ויובל, הרמב"ם מפרט את דיני המסחר, הביעור והאיסור "לסייע ידי עוברי עבירה" בפירות שביעית. בפרק ו' נקבע כי אין לעשות סחורה בפירות שביעית (נמכרים רק מעט ובאומדן "אכסרה" ללא משקל מדויק), והכסף שמתקבל נתפס בקדושת שביעית בעוד הפרי עצמו שומר על קדושתו המקורית בסדרת חילופין המעבירה את הקדושה לפרי האחרון. בפרק ז' מוסבר דין "הביעור" — החובה לבער מן הבית (לאכול רק 3 סעודות או לאבד) כל מין של פרי או את דמיו ברגע שהוא כלה לחיה מן השדה, כשהארץ מחולקת לשלושה אזורי ביעור נפרדים (יהודה, גליל ועבר הירדן). בפרק ח' אוסר הרמב"ם למכור כלי עבודה חקלאיים המיועדים למלאכות אסורות למי שחשוד על השביעית, מסדיר את גבולות הסיוע והדיבור לגויים העובדים בשביעית, ואוסר לקנות פירות מעם הארץ שמא לא ינהג בדמיהם בקדושה, תוך קביעת כללים לגבי מידת הנאמנות והחשד של בעלי אומנויות שונים וכוהנים על קדושת השביעית.
-
רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרקים ג-ה.שלושת הפרקים הללו מפרטים את דיני ההכנה לשמיטה ואת אופן השימוש בתוצרתה החקלאית: פרק ג' עוסק באיסור עבודת הקרקע בסוף השנה השישית ("ערב שביעית") כדי שלא להכינה לשביעית, ומבחין בין זמן המקדש לימינו ובין שדה אילן לשדה לבן; פרק ד' מגדיר את איסור הספיחים (ירקות ותבואה שצמחו מאליהם ואסורים מדברי חכמים כדי למנוע רמאות), קובע את חובת הפקרת הפירות והפיכתם לחופשיים לכל ("והשביעית תשמטנה ונטשתה"), ומפרט את גבולות הארץ לעניין זה; ופרק ה' מפרט את קדושת פירות השביעית ודיני השימוש בהם, לפיהם יש לצרוך אותם רק לדרכם הרגילה (לאכילה, שתייה, סיכה או הדלקת הנר) ואסור לשנותם מברייתם, לסחור בהם כרגיל, להוציאם לחוצה לארץ או לגרום להם הפסד.
-
רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק יב, שמיטה ויובל - פרקים א-ב.
שלושת הפרקים עוסקים בשני נושאים מרכזיים בהלכה: פדיון פטר חמור ומלאכות אסורות בשביעית.בפרק י"ב (הלכות ביכורים) מוסבר החיוב לפדות חמור בכור באמצעות שה הניתן לכהן, ואם הבעלים מסרב לפדותו, חלה עליו חובה לערוף את צווארו. בפרקים א'-ב' (הלכות שמיטה ויובל) מפורטים דיני השבתת הארץ בשנה השביעית: הרמב"ם מגדיר את המלאכות האסורות מהתורה (זריעה, זמירה, קצירה ובצירה) ואת אלו שאסורות מדברי חכמים, וכן מפרט את ההרחקות והאיסורים הנועדו למנוע מראית עין של הכשרת הקרקע או זיבול השדה לקראת השנה הבאה.
-
רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרקים ט- י"א.
שלושת הפרקים הללו מפרטים שלוש מתנות כהונה שונות הנוהגות מן החי: פרק ט' עוסק בחובה להפריש את הזרוע, הלחיים והקיבה מכל בהמה טהורה שנשחטת כחולין; פרק י' עוסק במצוות ראשית הגז, המחייבת לתת לכהן חלק מצמר הכבשים (לפחות אחד משישים) החל מבעלות על חמש צאן; ופרק י"א מגדיר את מצוות פדיון הבן, לפיה מחויב כל אב מישראל לפדות את בנו הבכור (פטר רחם לאימו) מהכהן תמורת חמש סלעים לאחר שמלאו לתינוק שלושים יום, כולל פירוט דיני ספקות ותערובות בלידה.
-
רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרקים ו-ח.
שלושת הפרקים הללו מפרטים את דיניה של מצוות הפרשת חלה: פרק ו' מגדיר את חובת המצווה בחמשת מיני דגן בלבד, את שיעור העיסה המינימלי המחויב בחלה (העומר, השווה לכ-43 ביצים), ואת התנאי שהבצק מיועד לאפיית לחם; פרק ז' מפרט באילו תנאים שתי עיסות קטנות מצטרפות זו לזו להשלמת השיעור (כגון כשהן שייכות לאדם אחד ונושכות זו בזו) ואת דיני תערובות בצק; ופרק ח' קובע כי חובת ההפרשה חלה מרגע עירבוב הקמח במים ("גלגול העיסה"), ומפרט את דיני הטבל, דיני ההפרשה בטומאה ובטהרה, ואת החילוקים שבין הלכות החלה בארץ ישראל, בסוריה ובחוצה לארץ.
-
רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרקים ג-ה.בפרקים ג'-ה' מהלכות ביכורים לרמב"ם, מפורטים דיני הביכורים והחלה: ביכורים נחשבים כ"תרומה", דינם כאכילת קודשי המקדש בירושלים והם אסורים לזרים ולאונן, כאשר הבאתם למקדש טעונה כלי, קורבן שלמים, שירה מצד הלויים, תנופה, לינה בירושלים, ומצוות עשה של מקרא ביכורים בשפה העברית (אם כי ישנם פטורים מקריאה זו, כגון נשים ועבדים מחמת ספק בבעלות הקרקע, בעוד שגרים, כוהנים ולוויים קוראים); בהמשך מתוארת הצעדה החגיגית והמכובדת של אנשי המעמד לירושלים בליווי חליל ושור מעוטר. בפרק ה' עובר הרמב"ם למצוות עשה של הפרשת חלה מן העיסה לכוהן, שאין לה שיעור מן התורה אך מדברי סופרים שיעורה הוא אחד מעשרים וארבעה לבעל הבית ואחד מארבעים ושמונה לנחתום, כאשר המצווה מן התורה חלה רק בארץ ישראל בזמן שכל ישראל עליה, ומדברי סופרים מפרישים גם בזמן הזה ובחוץ לארץ (שם נקבעו דינים מיוחדים של הפרשת שתי חלות, אכילה לטמאים שאינם טמאי הגוף, והתרת אכילה לפני הפרשה) – ומודגש כי כללי הפרשתה, ברכתה, ואיסורי אכילתה לזרים שווים לחלוטין לדיני תרומה.
-
להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:
https://bit.ly/4tcXR4B
-
להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:
https://bit.ly/4tcXR4B
-
להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:
https://bit.ly/4tcXR4B
-
להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:
https://bit.ly/4tcXR4B
-
להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:
https://bit.ly/4tcXR4B
-
להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:
https://bit.ly/4tcXR4B
-
להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:
https://bit.ly/4tcXR4B
- Show more
