Episodes
-
בעזרת מכת בכורות האכזרית מכניע אלוהים את פרעה ומביא לשחרור בני ישראל, באמצעות פצצות אטום הסתיימה מלחה"ע, הסיכולים הממוקדים שנועדו להילחם בטרור גבו את חייהם של חפים מפשע, רמיסה של זכויות אזרח סייעה להילחם בהתפשטות הקורונה. כמעט בכל צומת של קבלת החלטות מצויה השאלה המוסרית הקשה: מתי מקדשת המטרה הטובה את האמצעים הפסולים? במקורות היהדות קיימים דיונים נרחבים בשאלה זו. הצטרפו אלינו למסע מקוצר במקורות אלה שסופו בהצעת קריטריונים להכרעה בדילמה יסודית זו. הפרק השבעים ושלושה
-
האם יתכן שאדם יספר על עצמו, ידבר אמת, ובכל זאת ישקר? בחלק הנוכחי של סדרת 'למען האמת' נפגשתי עם חברי עו"ד ירון גולומב לשיחה על הפער בין דין לאמת ובין אמת עובדתית לאמת משפטית. דיברנו על רְאָיוֹת אמיתיות שאינן קבילות, על מושג הספק, וצללנו לתופעה בה אדם מספר בכנות על עצמו סיפור שלא היה ולא נברא... במהלך הפרק ננסה להבין מהם זכרון שגוי, זכרון נבנה, זכרון מושתל וזכרון מודחק, ומה ההשלכות המטלטלות של תופעות מרתקות אלו. פרק שבעים ושתים
-
Episodes manquant?
-
זוכה פרס הפוליצר תומאס פרדימן טוען שהמאבק על האמת הוא הקרב של דורנו. האויב הגדול הוא הפייק ניוז. שיחה עם ד"ר תהילה שורץ אלטשולר על מה זה בעצם פייק ניוז, איך הוא עובד בצורה כל כך יעילה, מהי מערת הדהוד, איך זה קשור למחילת ארנב, ומדוע הזכות לפרטיות הופכת למלכה החדשה של זכויות האדם. אז כיצד נתמודד עם הפייק ניוז? החלק השני בסדרה על הישחקות האמת, פרק מדאיג במיוחד
-
בולשיט. בלבולי שכל. לפני שלושים וחמש שנים פרסם הפילוסוף האמריקאי הארי פרנקפורט מאמר על בולשיט, הבחין בין לבלבל את השכל ללשקר וטען שבולשיט הוא נושא בעל חשיבות גדולה לחיינו. הוא לא בלבל את השכל. בפרק הראשון בסדרה חדשה על הישחקות האמת חוקר ליאור מהו בולשיט ומה משמעותו בחיינו, ונעזר לשם כך בראש הממשלה נתניהו, בג'רי סיינפלד, בקטעים מהמקורות ובשורה של חוקרים והוגים. האזנה פוריה
-
מה תכלית החינוך לפי חז"ל? האם כולם יכולים ללמוד תורה או שצודק לעשות מיונים וסינונים? ומי יכול לחנך וללמד? הפרק השלישי והחותם של סדרת צדק חינוכי מתחקה אחר מחשבת חכמי המשנה והתלמוד בסוגיות אלו. האזנה פורה
-
מתח עמוק קיים בין תפקיד החינוך לשלב את החניך/ה בחברה בה הוא חי, לבין תפקידו לשחרר את האדם ולאפשר לה ולו לעצב את דרכם. בחלק השני של סדרת 'צדק חינוכי', דן ליאור טל שדה במתח הזה בעזרת הפילוסופיה החינוכית של פאולו פריירה עם הצצות לבובר, ברנר וחז"ל. האזנה משחררת
-
במסגרת סדרה חדשה בפודקאסט שתעסוק בצדק חינוכי, נפגשתי עם פרופ' יוסי דהאן לשיחה על שתיים מסוגיות היסוד של תחום זה - החינוך הרב תרבותי וחינוך שמאפשר הזדמנות שווה לכל בוגרת ובוגר שלו. במהלך הפרק אנו דנים בשאלות תשתית כגון: מהי רב-תרבותיות? באיזו מידה המדינה צריכה לאפשר אוטונומיה לכל זרם חינוכי? מה לגבי לימודי ליב"ה? מה הכוונה במונח 'שוויון הזדמנויות'? האם וכיצד צריכה מערכת חינוכית לייצר שוויון הזדמנויות לתלמידיה? וכיצד כל זה קשור למונחים כמו הסללה, אינטגרציה ואינדוקטרינציה? צדק חינוכי, יוצאים לדרך
-
השיימינג, בִּיוּש, הוא הפצה פומבית של מעשה שלילי או אמירה בעייתית של אדם תוך בִיוּשוֹ והלבנת פניו. המונח משמש בעיקר למקרים של שימוש במדיה הדיגיטלית להפצה זו. כאשר השיימינג מבוסס על שקרים ופייק-ניוז או כאשר כל מטרתו היא התעללות במבוייש, כולנו מגנים אותו, אבל מתי השיימינג הוא הדבר הנכון לעשות? בעקבות מאמרו "דילמת השיימינג" סוקר ליאור טל שדה את משמעויות השיימינג והשלכותיו במקורות יהודיים, בחוק הישראלי ובחיים, ומשיב לשאלה מתי ראוי לבצע ביוש
-
חלקים מרכזיים מהדיבור שלנו עברו לרשת. דיבור מקוון. בפרק הנוכחי אנו מנסים לשרטט קווים מרכזיים לשיח ראוי ומפרה, ושואלים מתי וכיצד נכון להגיב למי שמחבל לטעמנו בשיח המקוון - משפיל או מבזה, מבייש או משתמש בלשון הרע, מפיץ פייק-ניוז או מזלזל - ופוגע בכך במרחבי השיחה הבטוחים. במהלך הפרק אילנה ביטון מקריאה שני מדרשים פרי עטה שעוסקים בשאלת ההתעלמות וליאור טל שדה בוחן מתי נכון למחוק תגובות של אדם או לחסום אותו. מסכת מסכים, החלק השלישי
-
אבא, עיניים אלי! כך נזפה בי שחרי בת הארבע כשהייתי במסך. במקום לשאול כמה זמן מסך לאפשר לילדים, הגיעה העת לחשוב על זמני המסך שלנו בקרבתם! בעקבות לימוד ומחקר משותף של מנחי קולות, משוחח ליאור טל שדה עם רגב בן דוד על ההתמודדות עם זלילת הקשב של המסך בזמני ההורות, על חובות ההורה לילדיו ועל משמעותה של דוגמא אישית; עם ליאון וינר דאו על העבודה המפתה בזמן המשפחה; ועם אירינה גריצבסקיה על חוסר השקיפות של המסך ועל המושג "מראית עין" בהקשר זה. לראשונה בפודקאסט - שיחה בארבעה... ואם נעז להעיד על יצירת עצמנו – פרק חשוב להורים באשר הם. מסכת מסכים, החלק השני.
-
המסכים ששיפרו את חיינו בכל כך הרבה מובנים, מבקשים למשוך אותנו עוד ועוד אליהם. תשומת הלב שלנו נמצאת תחת מתקפה. ענקי התקשורת המקוונת רוצים לקבל כמה שיותר ממנה. לעובדה הזו יש השלכות רבות. הפרק שלפניכם, בו מתארחים מנחי קולות תדהר גוטמן וליאון וינר דאו, הוא תוצר של עבודת מחקר ולימוד משותפת של צוות מנחי קולות והוא פותח סדרה חדשה שתעסוק בקרב על תשומת הלב ובאתיקה של שיח המסכים. 'מסכת מסכים', החלק הראשון
-
לקרוא את הזולת ואת עצמנו. הקריאה היא פירוש האופן בו הזולת מופיע בפנינו. הקריאה העצמית היא פירוש עצמנו. הפילוסופית סימון וייל לימדה אותנו: "להיות מוכנים להודות שהזולת הוא אחר מכפי שאנו קוראים אותו". לטענתה "כל אדם זועק בדממה להיות נקרא אחרת". ואולי זו מהות תהליך התשובה?
ליאור טל שדה בשיחה עם עמוס ינון על קריאת הזולת ועצמנו בפרק מיוחד לעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. השיחה מתחילה בסימון וייל ומשייטת משם לאדמו"ר מפיאסצנה, לרמב"ם, לרב עדין שטיינזלץ, לרבי נחמן מברסלב ולמשורר פרננדו פסואה. הרהורי תשובה מכיוון חילוני. שנה טובה -
המשך השיחה עם פרופ' אבי שגיא סביב משמעויות העומק של האשמה בפילוסופיה הקיומית של יאספרס ועל ההשלכות של מושגים אלה לחיינו. בפרק זה אנו משוחחים על מושג האשמה הקיומית, על האינסטנציה השופטת בכל סוג אשמה ועל מושג ההיטהרות של יאספרס המקביל במובנים רבים למושג התשובה היהודי. האם הריטואלים של יום כיפור מעודדים דיבור פנימי והיטהרות או שמא מייצרים אסקפיזם שטחי? מוזמנות ומוזמנים להאזין
-
ליאור טל שדה ופרופ' אבי שגיא בשיחה על תפיסת האשמה והאחריות של הפילוסוף הגרמני החשוב קרל יאספרס. זמן קצר אחרי מלחמת העולם השניה נשא יאספרס נאום מעמיק ומטלטל על אשמת הגרמנים, בני עמו. יאספרס חילק בהרצאתו את האשמה לארבעה סוגים: אשמה פלילית, פוליטית, מוסרית ומטאפיזית. הפרק מציג את ארבעת הסוגים האלה ודן בהשלכות שלהם לימינו מנקודת מבט פילוסופית וישראלית
פרופ' שגיא הוא מהאינטלקטואלים החשובים בישראל וזה עתה יצא ספרו: "אור מתוך הסדק", ובו הפרק "על אשמה, אחריות ויחסים בין אישיים". שתהיה האזנה משמעותית
(במהלך הפרק נפלה טעות בביוגרפיה של יאספרס - בניגוד לנאמר בפרק הוא לא עזב במהלך המלחמה את גרמניה לשוויץ, אלא עבר לשם רק ב 1948. עמכם הסליחה) -
המשוררת פרופ' רוחמה וייס בכתב אישום חמור נגד אשמה ורגשות אשמה. רוחמה סבורה שרגש האשמה הוא אמצעי חברתי וממסדי להשגת ציות, הוא פועל בעיקר על המוחלשות והחלשות, ועלינו לנסות ולהיפטר ממנו. שיחה שבליבה מבט ביקורתי על מקומה של האשמה במקורות היהדות ובחיינו, פותחת סדרה חדשה על אשמה ורגשות אשמה, רגע לפני אלול
-
בפרק מיוחד לתשעה באב נפגשתי עם אילנה ביטון, מנחה בקולות ובמקומות נוספים, לשיחה על מהו בית ועל מה מביא לחורבן הבית. קראנו מדרשים, הרהרנו בקול ושאלנו האם בימי מדינת ישראל עלינו עדיין לחוש הומלסים ולהתגעגע לבניין בית המקדש, ואולי בכלל חורבן הבית, בצד הכאב שבו, היה אירוע חיובי בתולדות עמנו
-
החלק השלישי והאחרון בסדרה על רוזה האדומה מוקדש לרוזה של ספר המכתבים. באחד ממכתביה מנסה רוזה להעניק לחברתה את מפתח הקסמים ליפי החיים. לטעמי ניתן לראות את כל מכתבי הספר כמעניקים לנו שורה אחר שורה את המפתח הזה, וכמציגים לנו תיזה מעמיקה על אופן ההתייחסות לחיים, על דיאלקטיקה של מאבק והשלמה, על חיבור לטבע ועל היכולת לשמוע את ניגון החיים עמוק מתוך הבידוד
-
בחלק השני בסדרת 'רוזה האדומה' שוחחתי עם ד"ר גל הרץ על התנגדותה העמוקה של רוזה לוקסמבורג למלחמת העולם הראשונה ועל תפיסת העולם העולה מהתנגדות זו. במרכז הפרק ניתחנו את אחד ממכתביה המרטיטים של רוזה, אותו הקריאה בכישרון ורגישות דבורה אלחדד ארושס ואשר מופיע בפרק כשברקע ניגון של גונו שהיה אהוב על רוזה. להלן כמה שורות מהמכתב בתרגומה של לאה גולדברג -
"עוביו וחוסנו של עור התאו היה למשל בפי הבריות, והנה נקרע גם הוא... עמדתי לפני התאו והוא התבונן בי,עיני זלגו דמעות דמעותיו שלו היו הדמעות הללו; גם למראה סבלו של אח אהוב לא יחרד אדם יותר משנחרדתי אני למראה הסבל הזה וקוצר ידי להושיע... הו תאואי העלוב, אחי המסכן והאהוב,הנה אנו עומדים כאן שנינו באפס כוח,בטמטום, ואין אנו אלא מכאוב, ואין אונים, וגעגועים" -
סדרה חדשה בעקבות דמותה של רוזה האדומה - החלק הראשון - שיחה עם פרופ' משה צוקרמן על משנתה החברתית המהפכנית של רוזה. לוקסמבורג (1919-1871) היתה הוגה ומנהיגה פוליטית יהודיה בעלת תפישות מרקסיסטיות דמוקרטיות. לוקסמבורג, המכונה רוזה האדומה, התנגדה למדיניות סוציאליסטית פשרנית המובילה למדינת רווחה וקידמה רעיונות של מהפכה פרולטרית דמוקרטית. היא טענה כי המולדת שלה נמצאת בכל מקום שיש בו דמעות בני אדם. היא תפשה את האשה הפרולטרית כמי שיכולה לעמוד בחזית המאבק הסוציאליסטי ודיברה על פמיניזם מרקסיסטי בתקופה שמושג זה עוד לא היה קיים. האזינו לשיחה ראשונה על משנתה של אחת הדמויות המרתקות בתולדות המאה העשרים
-
הליברליזם לא מספיק. הצדק וההוגנות הם רק בסיס. השאלה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא: "מהן היכולות הממשיות שיש לכל אדם בחברה הזו?"
בפרק הרביעי והאחרון בסדרת "חלופות לצדק" שוחחתי עם לורה טלינובסקי, סמנכ"לית שחרית ומרצה על נושאי כלכלה וחברה, על גישת היכולות של הפילוסופית מרתה נוסבאום, והכלכלן, זוכה פרס נובל, אמרטיה סן. מוזמנות ומוזמנים להיכרות ראשונית עם אחת השיטות החשובות שצמחו כמענה לתיאוריות הצדק הליברליות ועם 'מדד הפיתוח האנושי' שיצר האו"ם בעקבות זאת. באיזה מקום לדעתכם ישראל במדד הזה? התשובה בפרק - Montre plus
