エピソード
-
בהמשך לפוסט האחרון שפורסם בקבוצת הפייסבוק שלנו, עורר הדים רבים ברשת ובפרטי, הקלטנו את הפרק הזה.
הוא מדבר על הדרמות שאנחנו מייצרים לפעמים, בריבים וברגעים של חוסר הסכמה. הדרמות שמצד אחד משיגות את המטרה, כי שמנו את העניין במרכז ועכשיו מדברים עליו, ומצד שני יש להן מחירים.
המחשבה שלדרמות אין מחירים, או ששווה לשלם אותם כדי להשיג את התוצאה, היא מחשבה ששווה לבדוק אותה שוב.
זה נכון בין אם הזוגיות שלנו חזקה ויציבה, ובין אם היא פחות כזו.
זוגיות בפרק ב' מתנהלת בתוך מציאות שיש בה ממילא הרבה לחצים, אתגרים רגשיים, ופוטנציאל לחוסר בטחון וחוסר ודאות. זו זוגיות שהיא כולה הזדמנות אחת גדולה לאושר, וכולה באותה מידה שברירית, מעצם היותנו כבר הורים לילדים, ומעצם היותנו למודי ניסיון בחיים.
לא צריך להיבהל מהמצב הזה, לא צריך לפחד מאתגרים, לא צריך להיכנע לפחדים.
כן צריך למצוא דרך להיות טובים יותר ויותר בתקשורת הזוגית בינינו, להבין מה מניע אותנו בקונפליקטים, מה משרת, מה לא, ואיך אפשר אחרת.
זו לא פריבילגיה זה הכרח, וזו הסיבה שהקלטנו את הפרק הזה, והוא כל כך חשוב להקשבה עד הסוף.
לצמוח, להשתפר, לשאול שאלות, להרחיב את המודעות, ללמוד עוד דבר על עצמכם ועל בני הזוג שלכם שאולי לא ידעתם, ולהתחזק עוד ועוד בדרך המשותפת שלכם יחד.
תקשיבו לפרק הזה, הוא יעזור לכם במסע המיוחד והאמיץ שלכם 🙏
-
אנחנו מכירים את הזוג המיוחד הזה כבר לא מעט שנים, אבל את מה שהם עברו כזוג בפרק ב' בשנה האחרונה, אף אחד לא יכול היה לצפות או לנחש, גם לא אנחנו, שמכירים כל כך טוב את העולם של זוגיות ומשפחה משולבת.אז כשנפגשנו והקשבנו להם, מהר מאוד היה ברור להם ולנו שצריך להקליט פה פרק מיוחד בפודקאסט. פרק שידבר על המקום הזה של להיות זוג בפרק ב', כשבן הזוג (או בת הזוג) יוצאים למילואים לתקופה ממושכת.מה האתגרים? מה החוויה שכל אחד מהם חווה בתוך ההתמודדות הזו, שהיתה חדשה גם להם?
איך המציאות שבבת אחת מקבלת טוויסט משפיעה על הזוגיות שלהם? על המשפחה המשולבת? על החיבור עם הילדים?
איך עוברים את התקופה הזו כזוג? מה שומר עלינו? מה לומדים ממנה? איפה אנחנו מתחזקים?
ואיך חוזרים חזרה לחיים של אחרי המילואים?
אילו חלק מהנושאים שעלו בשיחה שהקלטנו יחד איתם. שיחה פתוחה, רגישה ואמיתית, עם הרבה ערך, תובנות וחכמה. יצאנו אמיתי ואני נשכרים ומרוגשים מהפרק הזה, בטוחים שגם אתם.
-
エピソードを見逃しましたか？
-
הקלטנו פרק על סליחה בפרק ב'. סליחה היא דרכה של אהבה. במקום בו אין סליחה אין אהבה. ולא, לא פשוט תמיד לסלוח לעצמינו, לסלוח לבני הזוג, לסלוח לילדים שלהם, לילדים שלנו.
לסלוח כי לא קמנו בבוקר עם כוונה לפגוע במישהו, אין לנו אג'נדה לייצר אוירה לא נעימה בזוגיות, או לקדש מערכות יחסים מתוחות עם הילדים. אנחנו באמת רוצים חיים שקטים ורגועים שיש בהם זוגיות שממלאה אותנו, שמייצרת לנו בטחון וודאות. אנחנו רוצים להרגיש שהגענו הביתה, שיש מקום לצרכינו ורצונותינו. אנחנו רוצים להביא את עצמינו במיטבנו לשילוב הזה – שמחים, אוהבים חומלים, ואנחנו רוצים לדעת שגם לילדים שלנו טוב בבחירה הזו, והם מרגישים רצויים, אהובים ושייכים.
זה כל מה שאנחנו רוצים, גם אם לפעמים אנחנו לא מוצאים את הדרך לשם. טועים, נופלים, מנסים, נכשלים. אז לסלוח לעצמינו לפני הכל ולסלוח לבני הזוג, לילדים, אבל האם סליחה לבדה מספיקה? מה עוד צריך כדי להתקדם, לייצר שינוי, להפוך את החיים שלנו יחד לטובים יותר ויותר?
תקשיבו לפרק הזה, הוא מעצים, הוא חשוב. דיברנו בכנות, בפתיחות, על סליחה ומשמעותה בתוך המורכבות של זוגיות בפרק ב' ומשפחה משולבת.
האזנה נעימה
-
הבחירה בזוגיות על חשבון הילדים היא אחד הקונפליקטים המרכזיים, והמורכבים של פרק ב, משום שאין לנו באמת אפשרות לבחור!
אנחנו רוצים למצוא דרך לשלב ביניהם, מבלי שאף אחד ישלם את המחיר, ואנחנו גם מבינים שבחיים האמיתיים, לכל בחירה שלנו יש מחיר, ומישהו צריך לשלם אותו.
אנחנו מוצאים עצמנו בסיטואציות של קונפליקטים: בין הערכים שלנו כבני זוג, לבין הערכים שלנו כהורים, בין מה שאנחנו רוצים, לבין הפחד שלנו ממה יקרה אם... אילו קונפליקטים שאולי מורכבים לנו ריגשית, אבל במרבית המקרים אנחנו מצליחים לפתור אותם עם עצמנו, משום שכל המרכיבים של הקונפליקט נמצאים אצלנו.
האתגר המורכב יותר מגיע מהשונות שיש ביננו, ומזה שהילדים לא משותפים. מזה שיש שונות בדפוסי ההורות שלנו, בדפוסי ההתקשרות הזוגיים שלנו, ובגישה החינוכית שלנו. ואז שהפתרון שלנו לקונפליקט שונה מהפתרון של בני הזוג, למשל כשבסיטואציה מסוימת אנחנו חושבים שהזוגיות או המשפחה המשולבת בעדיפות, אבל בני הזוג חושבים שהילדים בעדיפות, או חושבים כמונו אבל שזה לא הזמן, שלא עכשיו, או שלא "חייבים" אז נוסף לאתגר מימד זוגי.
כי בתוך הקונפליקט הריגשי האישי, אנחנו נדרשים לקבל את השונות הזו, ולסמוך אחד על השני. לסמוך שהזוגיות חשובה לשנינו, שהמשפחה והחיבור חשובים לשנינו, שהילדים חשובים לשנינו, שיש לנו כוונה משותפת, ושאנחנו רוצים בסוף יחד את אותם הדברים. אנחנו רוצים זוגיות שבה אפשר לדבר על הכל, לשתף בכל הפחדים, ולזכור שכל מה שקורה ברגע הזה, הוא לא "הכל" ולא "תמיד" הוא לא "סימן" ולא עדות לשום דבר, חוץ מאשר לעובדה הפשוטה, שאנחנו 2 אנשים שונים.
בפרק הזה אנחנו מדברים על הקונפליקט של הבחירה בזוגיות על חשבון הילדים, מאיפה הוא מגיע, ואיך מתמודדים 🙏
-
חגי תשרי הם זמן של "המשפחה", זמן של הרבה יחד עם הילדים, של חופש, של בילויים, זמן של התחדשות, של צמיחה, של התרגשות ושל התכווננות, לקראת השנה החדשה.
בזוגיות פרק ב, ומשפחה משולבת, תוקפת החגים מביאה איתה גם עומס.
עומס של אירועים עם משפחות מכל הצדדים, עומס של אילוצים שאיכשהו צריך למצוא פתרונות יצירתיים
וגם עומס ריגשי כי יש הרבה זמן משותף עם הילדים, וגם כי לפעמים קצת מציפות אותנו רגשות צער, כאב ואשם של מחשבות על "מה אם...?", ו"אילו רק...?"
בפרק הזה אנחנו מדברים איך להתנהל נכון יחד, כזוג וכשני הורים במשפחה משולבת מול כל האילוצים, כדי שהשנה הזו תהיה השנה שבה עשינו עוד צעד משמעותי בחיבור הזוג והמשפחתי שלנו ושל כל הילדים
-
אם יש משהו שיכול לפרק זוגיות בפרק ב', אילו הדעות שיש לנו אחד על הגבולות שיש או אין לילדים של בני הזוג.
לפעמים נחשוב שלילדים אין גבולות, או שההורים שלהם (הביולוגים) לא מציבים להם גבולות.
זה מתחבר להרגשתנו לריצוי, לויתור, לפחד להתעמת עם הילדים, ואנחנו נקבל חיזוקים לכך מכל מיני דברים שנקרא ברשתות, או מאנשים אחרים.
המחשבה הזו עלולה להפוך לשיחה פנימית בינינו לבין עצמינו, ולנושא בינינו לבין בני הזוג, ובלי שרצינו אנחנו עלולים למצוא עצמינו בריבים בלתי נגמרים עם בני הזוג בעניין הזה, ולפעמים אף בתחושות שליליות כלפי אותם הילדים הללו שאין להם גבולות.
אז אנחנו רוצים רגע לעצור ולשאול: אולי אנחנו מפספסים משהו?
אולי הדרך שבה אנחנו מסבירים לעצמינו ולבני הזוג את המציאות בהקשר הזה, רק פוגעת בנו?
יכול להיות שאנחנו במו ידינו שמים לעצמינו מקלות בגלגלים בדרך שבה אנחנו תופסים ומתקשרים סביב העניין הזה?
הגיוני שנחשוב אחרת, הגיוני שיהיו לנו דעות שונות על גידול ילדים, אלא שכדי שנוכל באמת לחיות עם השונות הזו, אנחנו חייבים להרחיב את היכולת שלנו להתבונן על הדברים, לראות עוד אפשרויות וללמוד לדבר את הפער בצורה אפקטיבית ומקדמת.
הפרק הזה יעסוק בכך, והוא רלוונטי לכל מי שנמצא בזוגיות פרק ב' ובכל שלב.
מזמינים אתכם בחום לפנות חצי שעה ולהקשיב לו.
-
תקופת הקיץ והחופש עלולה להיות מאתגרת עבורנו כהורים ובני זוג בפרק ב'.
לא תמיד, לא כל הזמן, יש הרבה הזדמנויות וכיף בתקופה הזו, אבל יש נסיבות שעלולות לאתגר אותנו, ושווה להבין איך להתנהל בתוכן:
הילדים של בני הזוג שנמצאים יותר, הלו"ז היומי של הילדים שמשתנה, זמני שהות שלא בהכרח קבועים, חופשות, בילויים משותפים, נפרדות, וגם הוצאות כלכליות גבוהות יותר.
תוסיפו לכך את המצב במדינה שלא מוסיף לשקט הנפשי שלנו, והנה מתכון לחודשיים של מתחים, מריבות, סיר לחץ, ואנרגיה לא טובה ולא נעימה.
זה נכון במגורים משותפים וגם במגורים נפרדים - כל צורת מגורים והאתגרים שלה בחודשים האלה.
אז בתוך כל זה אנחנו רוצים שתהיה לנו יחד, ברמה הזוגית, יכולת להתנהל גם כהורים, גם כבני זוג וגם כמי שמחברים משפחות.
יכולת וכלים לעזור לעצמינו כדי שנוכל להגיע לסוף החופש במקום טוב, רגוע, עם תחושה שעשינו כמה צעדים קדימה ולא הלכנו לאחור.
בפרק המיוחד הזה, ריכזנו למידות, תובנות וכלים מהותיים, מניסיון רב שנים של עבודה עם הורים וזוגות בפרק ב, ומניסיוננו כמי שגידלו 6 ילדים בכל הגילאים בחודשים האלו.
מספיק ותיישמו רק חלק ממה שתשמעו, מבטיחים לכם שתגיעו לתחילת שנת הלימודים הבאה עם תחושה של סיפוק, עם חוויות טובות, עם חיבור משפחתי וזוגי שיתהדק יותר, ועם אנרגיה לעתיד.
-
אנחנו לא נוכל לחיות יחד במשפחה משולבת עם הילדים בלי להרגיש שיש לנו מקום, בלי להרגיש שמה שחשוב לנו מתקיים. וזה הגיוני, כי במשפחה יש 2 תפקידים - הורים וילדים.
ילדים אנחנו לא, אז אנחנו הורים.
אבל מה זה אומר להיות הורים במשפחה משולבת? במה זה בא לדי ביטוי? במקום הזה רבים הולכים לאיבוד, לא מצליחים לצקת את התוכן הנכון והמתאים למונח הזה שנקרא "הורות משלבת" או "הורה משלב".
הורות משלבת היא לא חינוך הילדים של בני הזוג, אבל היא גם לא מקום של ויתור עצמי, זו יצירה ייחודית לפרק ב' שיש להבין אותה, לבנות אותה.
היא מצריכה שיתוף פעולה בינינו ההורים, והרחבה של דפוסי החשיבה, כי מעולם לא היינו במקום הזה, ואנחנו גם שונים בינינו בדפוסי ההורות. כל אחד מאיתנו מגיע עם דפוסי ההורות שהוא רגיל אליהם מפרק א' או מבית ילדותו, והדפוסים האילו אפילו עובדים לנו מול ילדינו, אלא שאז אנחנו מחפשים להתנהל יחד כהורים בבית אחד, איך זה מתחבר?
בפרק הזה אנחנו עונים על השאלה הזו.
אנחנו מדברים על הורות משלבת, על השונות בינינו, ועל איך מייצרים דפוסי הורות משלבת שטובים לשנינו, כי אם לא נדע לייצר את זה נמשיך להסתובב בבית עם תחושה שאין לנו מקום, ואנחנו לא נרגיש את מה שחשוב לנו להרגיש כהורים במשפחה הזו.
-
מגורים יחד בפרק ב' מעלים פחדים, זה קורה לפני שעוברים לגור, יחד וזה קורה גם אחרי.
"אני מפחדת שכשיהיה קשה הוא יקום ויעזוב, זה כבר קרב כמה פעמים" אמרה לי מישהי השבוע.
"אני מפחדת שזה לא יצליח, כי כשאנחנו רבים הוא מסתגר ומתרחק לכמה ימים ואני מרגישה לבד" סיפרה לי מישהי אחרת
לפעמים הפחדים קשורים לתחושה הזו שמישהו מנהל לי את החיים, הגרושים או אחד מהילדים.
יש בעצם משהו חיצוני שהוא לא בשליטתי, אבל משפיע עליי.
יש את הפחד מכך שלא נצליח להרגיש "בבית" במגורים יחד, נרגיש במתח, בדריכות, הולכים על ביצים, ואולי זה כבר נוכח בחיים שלנו,
ויש את הפחד שלא נמצא את הדרך להתמודד עם ההבדלים שיש בינינו בגישות הורות, בתפיסות חינוכיות.
אז חשוב להגיד, הפחדים האילו, (וזו רק רשימה חלקית 😊) הם לגיטימיים, אין מה להתכחש להם, לבטל אותם, או להתייסר מהם.
להיפך ככל שנצליח להכיר בהם, לשים אותם על השולחן, לדבר אותם עם בני הזוג שלנו, נעמיק יותר ויותר את היכולות שלנו לייצר פרק ב' יציב, בטוח, מאושר.
הלא ברור לכולנו שיש פחדים הישרדותיים, אמיתיים, הבאים להגן עלינו ולשמור על חיינו, אבל חלק גדול מהפחדים שלנו הם לא באמת כאילו, הם רק מחשבה או סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו, והם אינם בהכרח האמת.
בפרק הזה אנחנו מדברים על איך מתמודדים עם הפחדים הייחודים לפרק ב'.
ממליצים בחום להאזין ולתת לתובנות להופיע, כי חבל שנפרד או נחיה בקושי רק כי לא ידענו לטפל בהם.
-
אנחנו נריב בינינו, נפגע אחד מהשנייה, נגיד בעת הריב דברים שלא בהכרח התכוונו אליהם. זה יהיה קשור לילדים, לגישות השונות שלנו, לתחושות של כל אחד מאיתנו לגבי התיעדופים של בן הזוג.
יש מספיק סיבות ונסיבות שיאתגרו את הזוגיות שלנו, ויכוחים ואי הסכמות שיהפכו לריב זוגי, ואנחנו נמצא עצמינו כועסים, מרוחקים, לפעמים יעברו יום יומיים וגם יותר.
אז ייצאים מזה? איך חוזרים מריב לזוגיות? למה זה כל כך קשה? לאן בדיוק צריך לחזור ולמה?
על השאלות והאילו ונוספות אנחנו עונים בפרק הכנה והאמיתי הזה. אנחנו מתייחסים לזוגיות שלנו בפרק ב', שמייצרת אתגרים רגשיים עבורינו כהורים כל אחד לילדיו.
כל מה שאנחנו מדברים עליו בכלל, מדריכים, כותבים ומטפלים לא מנותק מההקשר הייחודי של זוגיות בפרק ב', כי יש הקשר ייחודי. זו לא זוגיות פרק א' שבה אנחנו ילדים לאותם הורים. זו זוגיות בוגרת, בשלה, מדוייקת יותר, אבל גם מאתגרת יותר.
מזמינים אתכם לקחת מהפרק הזה את מה שיחזק אתכם, שיאפשר לכם נקודות מבט וזויות ראייה נוספות, ויתן לכם כלים למסע המשותף שלכם כזוג ששואל שאלות, ומחפש את הדרך לבנות את חייו.
-
ברור שאין מה להשוות בין האהבה שלנו לילדים לבין האהבה הזוגית, ולכאורה אין "תחרות" בין השניים. האמנם? ומה קורה אם אנחנו כן מרגישים את זה? מה זה אומר עלינו? על הקשר בינינו?
אז אנחנו פה כדי להגיד: הקונפליקט שבין הילדים לזוגיות נוכח וקיים בפרק ב', ואל תרגישו לא נח אם זה מה שאתם חווים.
זה טבעי, אולי בלתי נמנע, וכל מי שיטיף לכם אחרת כנראה לא מכיר את המורכבות של פרק ב'.
יותר מזה אנחנו לא נרצה כזוג לפתור את הקונפליקט הזה. כן כן לא טעינו, אנחנו נרצה לתת לו מקום, אפילו לשמר אותו, כי אם נפתור אותו, נשאר לבד - או שנשאר עם הילדים שלנו ללא זוגיות, או שנשאר עם בני הזוג ללא ילדים.
השאלה היא לא איך פותרים אותו אלא איך מתנהלים איתו, או איך אנחנו שנינו יחד מנהלים אותו, כדי לצמוח יחד ולמצוא את הדרך שתעשה לשנינו טוב ותייצר ודאות ובטחון.
-
הזוגיות שלנו עומדת בפני אתגרים בתוך החיבור הזה. אנחנו מוצאים עצמינו נלחמים על הצדק, על האמת שלנו, נעלבים, נפגעים.
האינטראקציות עם הילדים מיצרות עבורינו מהמורות רגשיות, שהם חלק מהחיים במשפחה משולבת. לפעמים מצליחים יותר, לפעמים פחות, אבל ברור שיש לנו את כל המשאבים והיכולות להגיע לאן שאנחנו רוצים.
למקום שבו אנחנו מתנהלים ברוגע, בבטחון, בשקט פנימי, בידיעה שאנחנו עושים נכון, ושאנחנו יחד בכל מה שהחיים יביאו איתם.
בפרק שהוקלט בימים לא קלים אילו, אנחנו מדברים על המלכודת שמעכבת אותנו בפרק ב' מלהגיע לשם. מלכודת שמשאירה אותנו "עבדים" לתפיסות ולמחשבות שלא מאפשרות לנו לראות עוד אפשרויות עבורינו. מלכודת שמשאירה אותנו בסופו של יום בתחושה של לבד בתוך החיבור הזה, ולא לזה התכוונו.
מהי המלכודת הזו?
ומה העקרונות שאם נדע ליישם נצא לחופשי, נהיה בני חורין להגשים את החיים המאושרים והשלמים שאנחנו ראויים להם ומסוגלים להם יחד, כהורים לילדינו, כזוג וכמשפחה משולבת.
-
חג הפסח הוא הזדמנות מעולה לחוויה משפחתית מחברת. ויחד עם זאת, במשפחות משולבות, הוא גם עלול להיות אתגר ריגשי מורכב.
אתגר אחד הוא סוג של אאוטינג, כלומר את פסח נהוג לחגוג במסגרת המשפחה המורחבת, אז כל מה שקורה אצלנו בתוך הבית - הילד הזה שאיתו קצת קשה, הילדה הזאת שיש לנו ביקורת על ההתנהגות שלה, או בני הזוג שמתנהלים בגישה שונה משלנו, כל זה עלול לעלות בארוחת החג, ולפעמים עולה חשש איך זה יתקבל במשפחה המורחבת שלנו, ו"מה יגידו"...
אתגר נוסף נובע מהשונות בין המשפחות המורחבות, ומכך שבמשפחה משולבת, זאת "המשפחה" רק של חלק מאיתנו. בני הזוג ובעיקר הילדים שלהם עלולים להרגיש זרות, או מבוכה, במקום שאמור להיות הכי "משפחה".
בפרק הזה אנחנו מדברים על האתגרים, ואיך להתנהל יחד כזוג ומשפחה משולבת, כדי שבחג הקרוב נצליח ליצור חוויות משפחתיות מחברות לנו ולילדים
האזנה נעימה 💜
-
אחוז הזגות שמתחברים בפרק ב' ולא מצליחים להשאר יחד בסופו של דבר, גבוה מאוד, הרבה יותר מאחוז הגירושין בפרק א'. המחקרים מדברים על 70%!
רק 30% מהזוגות מצליחים לייצר זוגיות מאושרת, ומשפחה משולבת שהיא בית, ומקום של שייכות ובטחון להם ולילדים, לכל החיים.
איך זה קורה? מה הסיבה שזוגות לא מצליחים למצוא את הדרך?
התשובה היא ששום דבר לא מכין אותם לשינוי שחייב לקרות במעבר מהחיים שהיו קודם, לחיים של עכשיו.
שינוי ב 3 מישורים: בדפוסי החשיבה, בדפוסי ההתקשרות, בדפוסי התקשורת.
בפרק החשוב הזה אנחנו מדברים על כל אחד מהשינויים שצריך ללמוד לעשות במעבר מפרק א' לפרק ב', ובמעבר מחיי רווקות לחייים של ביחד עם ילדים שהם לא שלי.
השינויים האילו הם מהותיים להצלחה, וכשיודעים באמת לעשות אותם נכון ולגדול איתם, אנחנו יכולים להיות בטוחים שיש לנו את היכולות לבנות יחד את החיים שאנחנו רוצים, ולנצח את המספרים.
-
מכירים את זה שהילדים לא רוצים לבוא למשפחה של בני הזוג?או לא רוצים שהם יבואו אלינו? לא בא להם להיות אורחים, או לא בא להם לארח.
ולפעמים אנחנו שכל כך רוצים שיהיה טוב, שיווצר חיבור, שיהיה נעים וביחד, מייצרים בלי שתכננו, לחץ ודרמה שרק מגבירים את ההתנגדות של הילדים.
אז מה הגישה שתאפשר לנו כהורים, לעזור לילדים שלנו להרגיש בנח יותר ויותר? איך לגרום להם לשתף פעולה, ולרצות להיות חלק מהחיבור בין המשפחות?
בפרק הזה אנחנו מאירים כמה תובנות מהותיות עבור בני זוג והורים בפרק ב'. תובנות שברגע שמיישמים אותן ומתחילים לפעול לפיהן, מגלים איך הן משחררות אותנו ואת הילדים מלחץ וממתח, ואיך החיבור בין המשפחות הופך לטבעי ולפשוט יותר ויותר.
וכשהדברים מתחילים להתנהל בטבעיות ואנחנו מובילים אותם בבטחון וברוגע, אנחנו יכולים לדעת שמה שאנחנו רוצים יקרה, הילדים יתחברו, ואנחנו בדרך הנכונה.
האזנה נעימה
ואל תשכחו שיש לכם יחד את כל המשאבים לייצר כל תוצאה רצוייה בחייכם.זו הנחת יסוד להתחיל ממנה, זו נקודת המוצא.
מכל הלבגלית ואמיתי ❤
-
מאוד ברור בפרק א' מתי אנחנו נהיים משפחה. מחליטים לחיות יחד (חתונה או לא), מביאים ילדים ואנחנו משפחה. אין שאלות בעניין. כששואלים אותנו מי המשפחה שלנו, התשובה מאוד ברורה.
מתי זה קורה בפרק ב'? מתי אנחנו נהיים משפחה משולבת ואיך בדיוק? האם חייבים ילדים משותפים? האם חייבים להתחתן? האם חייבים לגור ביחד?
אנחנו כבר נגיד לכם את הסוף: אפשר להיות משפחה גם אם לא התחתנו, גם אם אין לנו ילדים משותפים וגם אם אנחנו לא גרים יחד, כי משפחה היא משהו אחר בפרק ב' והיא מתחילה מנקודת מוצא אחרת.
את הפרק הזה הקלטנו במיוחד ליום המשפחה שחל השבוע, כי אנחנו יודעים עד כמה פרק ב' יכול לאתגר את הדפוסים וצורות החשיבה שהיינו רגילים לחשוב בהם, ועד כמה נדרשת התבוננות רחבה ושונה בהקשר הזה.
אנחנו גם יודעים שהמקום הזה שבו אנחנו מרגישים בטחון, יציבות ודאות ושייכות, מה שמשפחה מייצרת, הוא אפשרי עבוינו ועבור הילדים שלנו.הוא אפשרי עבור כולנו.
האזנה נעימה ויום משפחה שמח לכולםגלית ואמיתי.
-
אנחנו לא תמיד מצליחים להפריד בין התחושות שלנו לילדים של בני הזוג, לבין האהבה והקשר הזוגי בינינו. האנטי שיש לנו, הפגיעות הכעס, הדחייה, כל אילו מחלחלים גם לזוגיות בינינו.
"אני לא אוהבת את הבן שלו, ומרגישה שלא מצליחה בגלל זה לאהוב אותו כמו פעם" היא סיפרה לי בכנות השבוע.
או מישהי אחרת ששיתפה: "הבת שלו מניפולטיבית, מפונקת והוא לא רואה את זה. זה גורם לי להתרחק ממנו"
ויש עוד סיטואציות שבהם אנחנו מרגישים (וזה לא מגדרי) שהיכולת שלנו לאהוב ולהיות בקירבה ובאינטימיות עם בני הזוג שלנו נפגעת בגלל התנהגות הילדים שלהם והתחושה השלילית שהם מעוררים בנו.
סיבה נוספת לתחושת הריחוק שאנחנו מרגישים, והקושי לאהוב ולהביע חום לבני הזוג שלנו, זו גישת החינוך שלכם ודעתינו עליה:
"הוא מרצה, לא שם גבולות, אני כועסת עליו לא עליהם, וזה מוריד לי ממנו, אני לא מעריכה אותו"
השאלה איך מפרידים? האם צריך להפריד? האם אפשר בכלל?
כי כן יכול להיות שיהיה לי יחס מסוים לא חיובי כלפי הילד שלך, ואני לא אצליח להשאיר אותו מחוץ לזוגיות, במיוחד עם הילד הזה פוגע בי.
וכן, יכול להיות שיש בי אכזבה ממך על הבחירות החינוכיות שלך, וזה יכנס לקשר בינינו.
בפרק הזה אנחנו נוגעים בעדינות במקומות האילו, ועוסקים בחיבור הזה שבין תחושותינו כלפי הילדים והזוגיות שלנו:
-
לדעת "לריב נכון" זו מטרה בזוגיות, בוודאי בזוגיות פרק ב' בה הריבים הם הרבה פעמים על הנושאים הכי רגישים בחיינו – הילדים שלי, שלך. "הכל טוב אצלינו אנחנו רק לא יודעים לריב" אמרה לי מישהי השבוע, ואנחנו שומעים את זה כל הזמן ממטופלים שמגיעים אלינו.
מה זה אומר לריב נכון? איך נדע שאנחנו רבים נכון? מה תהיה ההוכחה שלמדנו לריב נכון? האם אתה ואני מבינים את התוצאה הרצויה באותה הדרך?
ונניח ולמדנו לריב נכון, והתקשורת בינינו מצויינת, האם יש לנו את כל מה שצריך כדי להצליח בזוגיות הזו של פרק ב'?
זוגיות שמזמנת לפתחינו התמודדויות שונות, קונפליקטים רגשיים, נסיבות חיים שכשלעצמן מאתרות טכנית לפעמים, ואם לא, למה עוד אנחנו זקוקים?
בפרק המיוחד הזה אנחנו מדברים על הדברים האילו, שמים זרקור על מה שחשוב, ומעיזים, כמו תמיד, לשים את האמת על השולחן, ולשאול שאלות מאתגרות.
-
מחוייבות לזוגיות שלנו בפרק ב' היא עוגן, היא בסיס לחיבור בינינו. זה נכון בפרק א', זה אוויר לנשימה בפרק ב'.
כשאנחנו מרגישים שבני הזוג שלנו מחוייבים לזוגיות כמונו, כשיש לשנינו תחושה של מחוייבות הדדית ואין לנו ספק לגביה, יהיה לנו הרבה יותר קל לפעול, להתקדם, לעבור את מה שצריך.
מחוייבות מייצרת בטחון, רוגע ואמונה שיחד נוכל לכל.
לעומת זאת כשמופיע ספק - האם בני הזוג באמת מחוייבים לזוגיות בינינו? אנחנו מתערערים. כשאנחנו לא מרגישים שיש מחוייבות אז מגיעים הפחדים, התסכולים, הריחוק.
מחוייבות "אמיתית" נמדדת לא כשקל ונעים ונח, אלא דווקא כשלא נעים ,כשצריך לעשות צעדים שלכאורה לא היינו עושים אם לא היינו יחד, צעדים שמאתגרים אתנוו, ובפרק ב' יש לא מעט אתגרים רגשיים, ומעל כולם הילדים, המחוייבות שלנו אליהם.
בפרק החדש שהקלטנו אנחנו מדברים על המקום הזה של מחוייבות לזוגיות בפרק ב
-
מכירים את זה שאחד הילדים של בני הזוג מתנהג אליכם בצורה לא ראויה? מדבר לא יפה, מקלל, מתחצף או פשוט מתעלם? אנחנו נעלבים, מתעצבנים, התנהגות כזו ומילים כאילו לא מקובלות עלינו.
אנחנו מצפים מבני הזוג שלנו לטפל בכך, לדבר עם הילד, לשים גבול, לתת עונש. לדאוג שזה לא יקרה שוב. מבחינתינו הדרך לטפל בכך מאוד ברורה.
אבל מה עם בן הזוג שלנו חושב אחרת? מה אם הוא לא מוכן לטפל בכך? או מוכן אבל לא מצליח? מה אם הוא לא נותן לנו גיבוי כמו שחשבנו? איך זה משפיע על הזוגיות שלנו ואיך באמת נכון להתמודד במקרים כאילו?
הפתרון, כמו בהרבה מקרים בפרק ב' 😊 מורכב יותר מרק לקבוע שהתנהגות הילד לא ראויה, ולצפות מבני הזוג לטפל בכך. הוא מצריך התבוננות רחבה יותר וחשיבה זוגית משותפת.
בפרק הזה אנחנו מתארים את המורכבות ומציעים את הדרך להתמודד, בלי להכנס למאבקים בזוגיות, ובלי להעמיק את המאבק עם הילד.
- もっと表示する
