Bölümler
-
כפי שכבר נאמר פעמים רבות בעבר (גם בפודקאסט הזה), את ההחלטה על המעבר - ההגירה - לברלין, קיבלה משפחת הבר לפני תקופה לא קצרה. בשיחה מביתה החדש בשכונת שרלוטנבורג שבברלין, אחרי שהמכולה כבר הגיעה והבית כמעט מרוהט, מספרת קרן הבר על התהליך, הסביבה החדשה, האוויר והאווירה, השכונה והשכנים וכל השאר. ולמרות שקרן התכוננה לשיחה פוליטית וחברתית על ישראל שהשאירה מאחור, על האין דמוקרטיה וההבנה שהעתיד כאן לא הולך להיות טוב יותר, השיחה התגלגלה דווקא לזווית האישית: מהות ההגירה, ההחלטה והביצוע, איך זה עובד בפועל והעתיד הצפוי לה ולמשפחתה, כפי שהיא רואה אותו. ולא, אין לה תוכניות לחזור. לא מדובר ב"רילוקשיין"הנפוץ ולא ב"בדיקת היתכנות"; זו הגירה על כל מה שמשתמע ממנה
-
זה לא שהדמוקרטים לא שיחקו נכון את משחק הבחירות האלה, שבהן הובסו קשות - הם כלל לא הבינו מהו המשחק. בשיחה שאחרי הבחירות מנסה ציפי שמילוביץ' להסביר איפה טעינו (לא אנחנו - הם; הדמוקרטים, ביידן, האריס ורוב הפרשנים והסוקרים). לדבריה, נראה שהמפלגה הדמוקרטית איבדה את הקשר עם מי ומה זו אמריקה היום; מתעקשת לשחק את המשחק של לפני עשרות שנים, לדבר על דברים חשובים כמו דמוקרטיה, קידמה, ליברליות, פלורליזם, השכלה, בריאות לכל אזרח - בשעה שהרוב מכריע של המצביעים נמצאים במקום שונה לגמרי (כלכלי, שמרני, דתי, מיזוגני, שוביניסטי וגם מוסת). הדמוקרטים לא קראו נכון את המפה, וגם אם היו קוראים ומבינים - ספק אם היו יכולים לשנות את כיוון הספינה. מה גם שהם יצאו לדרך מאוחר מדי, ביידן תקע את הקמפיין כשהבין מאוחר מדי שהוא מוביל את המפלגה לתבוסה ובפועל לא השאיר להאריס סיכוי אמיתי לנצח
-
Eksik bölüm mü var?
-
קשה היה להחמיץ אותו, את ח"כ ולדימיר בליאק, בכל המאבקים של השנים האחרונות - בכנסת וגם ברחוב. מהימים שלפני הקמת ממשלת השינוי דרך שנה ומשהו של שכרון חושים בקואליציית לפיד-בנט ולאחר מכן בשנה המאתגרת של המאבק נגד ההפיכה המשטרית. ומאז אז בשנה ויותר שחלפו מאז ה-7 באוקטובר 2023. בליאק, אחד מחברי הכנסת החרוצים והבולטים בסיעת "יש עתיד" בכנסת ובמערכת הפוליטית בכלל, לא נרתע משום מאבק פוליטי וחברתי, גם כשהוא מוצא את עצמו במיעוט. שיחה על דרכו בפוליטיקה, על הפוליטיקה הישראלית, על קואליציית הברזל של נתניהו והאופוזיציה השבירה שלא ממש מתייצבת מולו, על נתניהו ולפיד, סמוטריץ' ובן-גביר, על תקשורת, על קהילה ועלייה וקליטה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
אחד ההישגים המרשימים של יחיא סינוואר, שחוסל באחרונה ברצועה - הוא גרירתה של ישראל לתוך הביוב העמוק שבו היה. השיחה עם עמוס הראל, הפרשן הצבאי של עיתון הארץ, נעה בין הדשדוש כמעט חסר התוחלת בעזה, המערכה הבלתי נמנעת בלבנון, המשמעות של חיסול מנהיגי ארגוני הטרור בדרום ובצפון, חילופי המהלומות מול איראן וגם על מה שכל אלה עושים לחברה הישראלית: גילויי ההתבהמות בצבא, הנטל הבלתי נסבל על הכוחות הלוחמים בכלל והמילואימניקים בפרט, המחיר היומיומי בדם, הפקרת החטופים ובעיקר היעדר האופק המדיני והחברתי. אף אחד לא חושב על "היום שאחרי" (זוכרים?), על אופק מדיני (מה זה?), על הגברת השוויון בנטל ובעיקר איך אנחנו - החברה הישראלית - נצליח לשרוד במצב מתמיד של מלחמת נצח. בשורות? לא. ממש לא. עדיין לא
-
פחות משבועיים לבחירות בארה"ב והדבר הכי ברור הוא ששום דבר לא ברור. הסקרים סותרים, מבולבלים ומבלבלים; על כל סקר שצופה התחזקות של צד אחד צצים כמה כאלה שבהם המצב הפוך לחלוטין; האומה מפולגת יותר משהייתה אי פעם וברור בעליל שאלה יהיו הבחירות הצמודות הכי צמודות שארה"ב ידעה. שיחה עם ציפי שמילוביץ' על הטרנדים העדכניים של הישורת האחרונה, המאמץ המרוכז של הדמוקרטים להגיע לכל בוחר ובוחרת במחוזות הקריטיים, ההתנהגות הביזארית של טראמפ והציפייה הדרוכה והמתוחה ליום שאחרי, למקרה שבו התוצאות לא יהיו חד משמעיות. מצד אחד נראה שהכל סגור ודבר לא ישתנה עוד; מצד שני, תיאורטית, הכל עדיין פתוח
-
אם יש סיפורים עיתונאיים - בעיקר סיפורי עוולות ואי-צדק חברתי, בעיקר כאלה שנשארים בחושך ולא מקבלים תהודה במרכז, במיינסטרים - תסמכו על נתי יפת שיימשך אליהם, יחשוף אותם, יטפל בהם. יפת יצא לדרכו העיתונאית בזרם המרכזי של העיתונות (מקומוני מעריב), המשיך בפורטלים המובילים של התקופה (וואלה, נענע), הקים את "שקוף", המשיך ביוזמות עיתונאיות שונות, כיהן כשנה וחצי ככתב בבאר-שבע והדרום בעיתון הארץ ובימים אלה משמש כראש אגף התקשורת של המועצה לכפרים בלתי מוכרים בנגב. שיחה על עיתונות בכלל ועיתונות עצמאית בפרט, על הצורך בעיתונות בלתי תלויה, על קשיי המימון של גופי תקשורת שאינם ימניים, על תפקידה של העיתונות בשמירה על החברה הדמוקרטית והתפקיד המכריע שלה בהגנה על הגורמים החלשים בחברה. כמו רבים מבני החברה הבדואית בנגב, מקום העבודה הנוכחי של יפת. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
כל הפרשנים והסוקרים משוכנעים שאלה הולכות להיות הבחירות הצמודות ביותר בתולדות ארצות-הברית, אבל אף אחד לא מוכן (או מסוגל) להעריך (או לקבוע או לנחש) מי יושבע (או תושבע) לנשיא/ה בחודש ינואר הקרוב. כמו תמיד, המאבק יוכרע במספר זעום של מדינות מתנדנדות ובמספרים על סף המגוחכים, עד לרמה של עשרות אלפי קולות ואולי אפילו אלפים בודדים בכמה מחוזות נידחים במדינות המכריעות. השיחה עם גבע קרא-עוז עוסקת באופי הקמפיין, הנושאים שיכריעו את הכף (ככל שיש כאלה), ההשפעה של ההתגייסות הנשית, שאלת ההפלות, הכלכלה, ההגירה, מדיניות החוץ וכל השאר. ועדיין, ברקע כל הזמן מרחפת שאלת השאלות: מה יעשה טראמפ במקרה שלא יזכה והאם נצפה במהדורה עדכנית של מהומות הקפיטול מלפני ארבע שנים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
הרצאה ששמע לפני כמה שנים, שבה הוזכר נושא ייצוא הנשק הנרחב של ישראל למדינות דיקטטוריות שעוסקת ברצח עם, לא נתנה מנוחה לרב אבידן פרידמן. פרידמן, מתנחל מאפרת, מורה ומחנך, הקים את עמותת ינשו"ף (ייצוא נשק, שקיפות ופיקוח) ונאבק ללא לאות בתופעה הצינית של מכירת נשק ישראלי למשטרים שמפרים בשיטתיות את זכויות האדם. יליד קנדה שעבר לניו-יורק, שם למד חינוך יהודי והוסמך לרבנות (בארה"ב ובהמשך גם בישראל); עלה ארצה לפני כ-14 שנה, עוסק בחינוך, לומד לדוקטורט ומתגורר ביישוב (התנחלות) אפרת. באחרונה התפרסם ובלט כמשתתף פעיל בשביתת הרעב שבה פתחה אורנה שמעוני מול הכנסת, בתביעה לקדם עסקת שחרור חטופים. שיחה על היותו עוף מוזר במגזר שממנו הגיע, על התגובות שהוא מקבל למעשיו ומאבקיו בחברה שבה הוא חי ומלמד, על ההתנגדות הקולנית והגורפת (כמעט) של הציונות הדתית לכל עסקת חטופים שהיא, התופעות האלימות שמתרחשות סביבו ומגיעות משולי החברה שבה הוא חי ועל הקרע בחברה הציונית-דתית פנימה ומול חלקים רחבים בחברה הישראלית. מוזמנים לשיחה נוספת שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
באותו הבוקר לפני שנה, שבת, שמחת תורה, בשעה 06:29 השתנו חיינו לנצח. מאז חלפה לה שנה תמימה - שנה שהרגישה כמו נצח ועפה כמו הייתה מצמוץ של הרף עין. וזו הייתה השנה הראשונה לחורבן. בשעות הראשונות רובנו לא הבינו מה בדיוק המרחש שם, בדרום הטבוח; אחרי שנה מסתבר שאף אחד לא באמת מבין. כי איך אפשר להבין את היוהרה, ההזנחה, ההפקרה, האדישות, עזות המצח, ההתעלמות, הזלזול. איך אפשר להבין ולקבל את השמחה על הנס הגלוי, את האדישות לחיי אדם - תינוקות וזקנים, חיילות וחיילים, צעירות וצעירים, מבוגרות ומבוגרים. מיליוני בני אדם אדישים לגורלם של כמה עשרות אלפים מבין אחיהם (לכאורה), אחיותיהם ואחיהם (בתיאוריה); מקצתם אפילו צוהלים. שנה של מנהיגות רופסת וקורסת, מנהיגות מופקרת, מושחתת, לא מתפקדת ואדישה לחיי אדם ולהרס מוחלט של המדינה והחברה. ממשלה שבורחת מבשורה ונמלטת מאחריות. שנה שאחריה אין ולא תהיה לנו תקומה. ככה נראה הסוף ועוד לא ראינו כלום. מונולוג | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
אם יש מישהו שמבין דבר או שניים באסטרטגיה, קביעת מטרות, חתירה להשגתן וניהול מו"מ הוא מוטי קריסטל. הוא היה שם בהרבה מאוד צמתים, עמוק בחדרים הסגורים. לקראת יום השנה לקטסטרופת ה-7 באוקטובר, שיחה על הכאוס הצבאי-פוליטי-מדיני (וגם החברתי) שאליו מובילה ממשלת ישראל ובעיקר בנימין נתניהו; על האתגרים בכל החזיתות (השיחה הוקלטה בבוקר היום שבו ישראל הותקפה בטילים בליסטיים מאיראן); על הדומה והשונה שבין משברי השבויים, חטופים ובני ערובה בעבר מול המצב הקשה והסבוך היום (בין השאר, קריסטל היה מעורב במו"מ לשחרור גלעד שליט והשתתף בסדרת הדוקו "שבויים"). הוא לא בהכרח מסכים עם הקביעה שנתניהו אינו מעוניין בהחזרת שבויים חיים, אבל מודה שהאינטרסים האישיים והפוליטיים שלו גוברים על השיקולים האחרים. ולמרות הכל, הוא בכל זאת אופטימי ומאמין שנוכל לבנות מחדש את המדינה וההחברה הישראלית. מוזמנים לשיחה נוספת שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
רגע לפני ראש השנה, שבאופן מצמרר יתחבר בהפרש של ימים ספורים ליום השנה לקטסטרופה של השבעה באוקטובר - שיחה נוספת עם הפילוסוף פרופ' אבי שגיא. על המאבק היומיומי מול הרוע, ההפקרה, השנאה, האלימות וההתעמרות. על מהותו של הייאוש וחשיבותה של התקווה. שגיא מציע להביט בחצי הכוס המלאה - אבל עד כמה מלא החצי הזה? להתמקד במאבק, כל אחד על-פי יכולתו; לעשות טוב ככל שרק אפשר; להשתדל לשוחח ולנסות להשפיע; לזכור את ההתגייסות האזרחית והחברתית המדהימה, חסרת התקדים, שהחליפה את הממשלה בימים השחורים לפני שנה; ולהשתדל לנתק את המעשה האזרחי הנשגב מהפוליטיקה הירודה. חובה על כולנו לנסות, למרות שההצלחה אינה מובטחת. מוזמנים לעוד שיחה שהוקלטה באולפן "הרצאות מהכורסא" | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
מאז שהוקמה בשלהי שנות ה-90, פועלת מועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב למען הכרה ממשלתית רשמית בכפרים הבדואים ברחבי הנגב. בשיחה עם מנכ"לית המועצה, ד"ר יעלה רענן והיו"ר עטייה אלאעסם, נפרס עוול שנמשך לאורך כל שנות המדינה. המועצה פועלת לעידוד תכנון אזורי של הכפרים ושימוש בקרקע כמקור פרנסה, שימור מסורות, חיזוק היכולות הכלכליות של התושבים, קבלת שירותים ממשלתיים, ביטול הריסת בתים וצמצום מדיניות הפקעת קרקעות. לעוול והקיפוח סיבות רבות - מוסדיות, ממשלתיות ופוליטיות - אבל בכל מקרה המציאות היא עגומה: מדובר בכ-110 אלף אזרחים ישראלים בעלי זכויות (לכאורה) שבפועל סובלים מהתעמרות מתמדת של מוסדות המדינה, אזרחים שמחויבים בכל החובות אבל בפועל נטולי זכויות. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן "הרצאות מהכורסא" | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
למרות שנדמה שהאינטרנט נמצא בחיינו מאז ומעולם - ואיתו העיתונות הדיגיטלית, אתרי החדשות ואפילו הרשתות החברתיות - בפועל מדובר בעידן שהחל לא ממש מזמן. השיחה השנייה עם ניב ליליאן, הכתב הטכנולוגי של וואלה, עוסקת בעיתונות שהחלה לעבור לרשת מתישהו במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת (בעולם) ועל סף שנות האלפיים (בישראל); בהמשך, בשלהי העשור הראשון של שנות האלפיים, פרצו לחיינו גוגל, פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ושאר מוקדי תשומת הלב הדיגיטליים ודחקו את מקומן של המדיות המסורתיות. וכך הפרינט (ובמידה רבה גם השידור המסורתי) הלך וגווע עם המעבר המסיבי של העיתונות לרשת, תהליך שהלך והתגבר בעשרים השנים האחרונות. הבשורה הייתה אדירה אבל גם בעייתית: הצפת המידע, המחיר העצום של התוכן החינמי, הרמה הנמוכה, השטחיות, התחרות והרצון לראשוניות בכל מחיר גם במחיר בדיקה בסיסית של העובדות ועד לפייק-ניוז הפלילי של ימינו והבשורה החדשה המאיימת: הבינה המלאכותית | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
העימות הראשון בין הנשיא ביידן לנשיא לשעבר טראמפ היה קטסטרופלי ובפועל הביא לפרישתו של ביידן מהמירוץ. ולמרות ההתלהבות הראשונית מהמועמדת הדמוקרטית, סגנית הנשיא קמלה האריס - במפלגה הדמוקרטית הגיעו לעימות הראשון של האריס מול טראמפ עם הרבה חששות. ציפי שמילוביץ' צפתה בעימות בביתה במזרח ארה"ב וגבע קרא-עוז בתל-אביב, ושניהם מסכימים עם הנרטיב הכללי: האריס הוציאה את טראמפ משיווי משקל ובפועל ניצחה בעימות. אולי זה לא היה נוק-אאוט מהדהד, אבל בוודאי ניצחון בנקודות ובכל הנקודות. האם זה יזיז את הבוחרים מהשוויון הנוכחי בסקרים? מוקדם לדעת. אבל בעוד שברור שטראמפ ימצה את האלקטורט שלו, להאריס עוד יש לאן לעלות. וגם טיילור סוויפט תרמה את החלק שלה, שעדיין מוקדם לשער את ממדיו. ועכשיו הקמפיין יתחיל באמת | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
על הסדרה "שבויים" (יצירה שנוצרה בהמשך לסדרה "לבנון") החלו היוצרים לעבוד לפני כמה וכמה שנים, הרבה לפני המחדל הנוראי של ה-7 באוקטובר, שבפועל הפך את הסדרה למשהו שאפילו הוגיה לא העלו בדעתם שתהיה. וכך היוצרים - כותב ועורך התוכן איתי לנדסברג-נבו, הבמאי דוקי דרור, המפיקה ליאת קמאי-אשד ורבים אחרים - נאלצו להשלים את הסדרה (שודרה בשבוע האחרון בתאגיד השידור הציבורי כאן 11) עם מראות ומוראות הפצע הפתוח של השנה האחרונה, חטופי השבעה באוקטובר. השיחה עם איתי לנדסברג-נבו נוגעת בדילמת השבויים שנהפכה לטרגדיית החטופים, מראשית שנות המדינה ועד עצם היום הזה. ולראשונה, השיחה הזו והפודקאסט בכלל מוקלטים באולפן "הרצאות מהכורסא", במסגרת שת"פ חדש בין "הרצאות מהכורסא" ל"על הדרך" | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
קשה מאוד לסדוק את האופטימיות הכרונית של גרשון בסקין, אבל סוף השבוע האחרון סדק גם את הנפש שלו. רצח החטופים אחרי אירוע הקבינט על ציר פילדלפי ומופע השקפים בהמשך, הביאו את בסקין למסקנה שנתניהו לא מוכן להגיע לשום עסקה בשום מחיר, כולל מות החטופים. ועדיין, הוא לא נואש מהסיכוי לשכנע חברים בקואליציית נתניהו שלא מדובר על משטר דיקטטורי והם חייבים להשמיע את קולם. הוא מציג מתווה לעסקה כוללת של סיום מוחלט של המלחמה, נסיגה כוללת של ישראל מכל תחומי הרצועה ובמקביל שחרור כל החטופים - החיים והמתים. לדבריו, חמאס מוכן ללכת לעסקה כזו, רק שבישראל אין עם מי לדבר. ואגב כך שוחחנו גם על ההיסטוריה של חילוץ בני ערובה, עסקאות שהיו לשחרור שבויים וחטופים, הטכניקה, ההתלבטויות והמחירים, בעקבות הסדרה "שבויים" שבה הוא משתתף | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
הפרק הזה עם ערן עציון - מי שהיה סגן ראש המל"ל והממונה על תהליכי התכנון האסטרטגי במשרד החוץ - הוקלט שעות ספורות לפני שהבשורות השחורות החלו לזרום מעזה. כהרגלו, עציון אינו מוכן להיכנע למצב הרוח הכללי הקודר. למרות שהוא מבין את המצב לאשורו וחשוף למידע קשה ומטריד אפילו יותר מרובנו, הוא מקווה שעדיין יש מוצא. שהבחירות בארה"ב לא ישתקו את ממשל ביידן ובסופו של דבר הם יכפו על הצדדים הסדר; שנתניהו, להטוטן ציני וחסר רגשות ככל שיהיה, מחזיק יותר מדי כדורים באוויר; שהמצב מגיע לנקודת רתיחה שתיאלץ את הממשלה (את נתניה) ללכת על עסקה; כי האפשרות האחרת, הפקרת שארית החטופים החיים למותם בייסורים והידרדרות ביטחונית עד לסף מלחמה אזורית כוללת - תהיה גרועה הרבה יותר גם עבורו | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
קצת יותר מחודש אחרי שהנשיא ביידן פינה לה את הדרך, הגיעה קמלה האריס לוועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקגו כמועמדת יחידה, רהוטה, משופשפת, כמעט מלהיבה, מועמדת בקונצנזוס. ציפי שמילוביץ' סיקרה את הוועידה עבור ידיעות אחרונות וחזרה עם חיוך. זה כמובן לא אומר שניצחונה של האריס מובטח - רחוק מזה - אבל אי-אפשר היה להחמיץ את הרוח הטובה: ההתלהבות, האחדות, הפתיחות ובעיקר התקווה - דברים שאמריקה כמעט שכחה שאפשריים. הוועידה תקתקה היטב, הנאומים היו נפלאים, הדוברים והפאנלים עסקו בדברים הנכונים וכבר היום - קצת יותר מחודשיים לפני יום הבחירות - נסגר הפער המפחיד שטראמפ פתח על ביידן. האם הטרנד יימשך? האם יש לשפויים של אמריקה סיכוי להציל את עצמם ואת העולם (ואותנו) מתסריט האימה? עדיין מוקדם לדעת. אבל אפשר לקוות | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
שבועות ספורים אחרי שהנשיא ביידן הודיע על פרישתו מהמירוץ והעביר את הלפיד לסגניתו קמלה האריס, התברר שהמשחק התחיל מחדש. השיחה עם גבע קרא-עוז, שעוקב אחרי מערכת הבחירות מקרוב, חוזרת לנסיבות קריסת הקמפיין של ביידן, המעבר החלק (בדיעבד) למועמדתה של האריס, המבוכה בצד של טראמפ וההמראה של האריס כמועמדת מלהיבה שתוכל לתת פייט משמעותי ואולי גם - מי ישמע - אפילו להביס את טראמפ. הוועידה הדמוקרטית בשיקגו היה מופע מרהיב ומלהיב של אחדות, תקווה ושמחה, ופתאום קמלה האריס נראית כמועמדת מעולה, לגיטימית, מוערכת ובעיקר מתאימה. נסיקתה בסקרים מעוררת התפעלות, אבל חשוב לזכור שעד לרגע זה נרשמה חזרה לאותו התיקו מול טראמפ, כפי שהיה לפני ארבע ושמונה שנים. מצד שני, הבשורה הטובה היא שעדיין יש לה לאן לעלות | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
-
חודשים ספורים אחרי כישלון מתקפת הנגד האוקראינית ובעיצומה של מלחמת התשה עקובה מדם שרוסיה מנהלת בשטח אוקראינה, הפתיעו הכוחות האוקראינים בפלישה עמוק לשטח רוסיה – מהלך שיצא לדרך ללא כל התראה מוקדמת ותפס את הרוסים לא מוכנים. יאיר נבות מעדכן במצב המלחמה, במחיר הכבד ששני הצדדים משלמים, בציפייה של פוטין לחזרת טראמפ לבית הלבן והחשש של זלנסקי מאותו תרחיש בדיוק. שנתיים וחצי אחרי הרחבת הפלישה הרוסית, סיום המלחמה אינו נראה באופק. ולמרות המחיר הכבד שמשלמים הרוסים, לא ברור כמה עוד יוכלו לספוג האוקראינים, מה גם שתמיכת המערב מתרופפת. ומכיוון שבלי המתיחות במזרח התיכון אי אפשר, עסקה השיחה גם באינטרסים הישנים-חדשים של רוסיה באזור, ובמעמדה בציר הרשע ובעיקר בקשרים הקרובים עם איראן | לקמפיין התמיכה בפודקאסט
- Daha fazla göster
