Bölümler
-
בפרשת "וירא" עולות סוגיות כמו בשורת הולדת יצחק, סיפור סדום, ועקידת יצחק. בסיפור סדום, חז"ל מציינים את העיר כסמל לרוע ואנוכיות, חברה שדגלה בהקצנה של קניין פרטי ואכזריות כלפי הזולת. חורבנה מהווה אזהרה לדורות על אורח חיים נטול מוסר וערבות הדדית.
הדיאלוג של אברהם עם הבורא מבטא מסר של אחריות הדדית – אברהם ביקש להציל את העיר מתוך דאגה ותקווה לצדיקים, ומזכיר לנו לפעול למען אחרים ולא לוותר עליהם. דוד המלך ביטא רעיון דומה בתפילתו "יתמו חטאים מן הארץ" – בקשה למיגור החטאים, ולא החוטאים עצמם.
האמירה ללוט "אל תביט אחריך" מדגישה את הצורך לשחרר את העבר ולהתמקד בהווה ובעתיד. היא קריאה שלא לתת למשקעי העבר לנהל אותנו, אלא לבחור בדרך חסד ואמת, ולהפנות מבט לעבר עתיד חיובי ומשמעותי.
למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן:https://bit.ly/49gatesCards
-
שתי הפרשות "בראשית ונח" אותן קראנו בשתי השבתות האחרונות, הותירו אותנו בשבר גדול ותסכול, כי אם שני גיבוריהן שנבחרו להוביל התחלה חדשה ופתחו עידן חדש בתולדות החברה האנושית החדשה שזה עתה נוצרה והפיחו תקווה גדולה סיימו דרכם בכישלון גדול ובקול ענות חלושה של אכזבה גדולה איזו תקווה עוד נותרה כי יכול להיות אחרת?
למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן:https://bit.ly/49gatesCardsברטי ונטורה
-
Eksik bölüm mü var?
-
בשבת נקרא את פרשת "נח", המלאה במסרים חשובים לניהול חיינו. הפרשה פותחת במבול ובתיבת נח, ממשיכה במגדל בבל ומסתיימת בעליית אברם. כדי להבין את תובנות הפרשה, נזכיר את המילים מפרשה קודמת: "כי רבה רעת האדם בארץ". החטא החמור היה "חמס" – אובדן החסד והחמלה. ההבנה היא שהעולם לא יכול להתקיים ללא חסד.
אך אלומת אור פילחה את העלטה: "ונח מצא חן בעיני ה'", reminding us שלא לאבד תקווה גם ברגעים קשים. כל אחד מאיתנו יכול לזהות את ה"תיבה" שלו – הרגלים ישנים או אזורי נוחות, ולשאול אם אנו מוכנים לקחת אחריות ולשנות את חיינו.
פרשת נח אינה סיפור היסטורי בלבד אלא קריאה לפעולה. עלינו להאמין בכוחותינו ולפעול לשינוי, גם אם הוא קטן. בשוך הסערה, הבורא הבטיח שלא יביא מבול נוסף, אך כיום אנו עדים ל"מבול" של חומרנות, אלימות ושחיתות. בניגוד למבול המקראי, אנו יכולים לשלוט במצב.
ההוראה "צא מן התיבה!!!" מכוונת אלינו – לצאת מהמקובעות ולפעול. יש לנו את הכוחות לשנות מציאות, ואנו חייבים להתחיל. בואו נהיה אלומת אור שמאירה את הדרך לאחרים.
שבת שלום, חודש טוב ומואר!
ברטי ונטורה למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן:https://bit.ly/49gatesCards
-
חגי תשרי חלפו ועברו והגענו לימים של "אחרי החגים…" כך שצריך להתחיל ולעשות את כל מה שדחינו לימים שאחרי… והשבת אנחנו מתחילים בע"ה סבב חדש של קריאת התורה: מבראשית... הפותחת בתיאור בריאת העולם בשישה ימים ובעשרה מאמרות, ובתשובה לשאלה מדוע לא סיים הבורא את הבריאה כולה בשנייה אחת ובמאמר אחד, הסבירו חכמינו זצ"ל שזהו מסר אלוקי שנועד ללמדנו שחיי האדם הם תהליכיים ורצופים פרקים שונים בתוכנם ובאורכם וסיומו של פרק פותח מייד פרק חדש ואסור להיתקע ולאבד כיוון אלא להמשיך הלאה בנחישות. עלינו לזכור את הטוב שהיה ולחזקו ולהפיק לקחים מהרע שחווינו ולתקן, כי שניהם כאחד מהווים אבני דרך חשובים במסע חיינו.
ולמקרא הפרשה נוכל לראות שהיציאה לדרך החלה בבריאת "האור" מהלך המהווה את אחד הנושאים המרתקים ביותר בסיפור הבריאה. כי אמירת הבורא: "יהי אור" היא הכרזה על תחילת ההוויה ועל תקווה. כי האור מסמל לא רק את השוני שבין החושך לאור הפיזי, אלא גם את המעבר מן הכאוס לסדר, ואת תחילתו של זמן מובנה. לכן, בריאת האור היא לא רק פעולה פיזית אלא גם פעולה מטאפורית ורוחנית. כי האור מסמל את האמת, ההבנה, הגילוי והתקווה. כי בעולם חשוך שבו לא רואים את הדרך,האור מאפשר לראות את הכיוון.הוא מאפשר תקווה לעתיד ומרחיב את המבט מעבר לבעיות הנוכחיות. האור שנברא מתוך החושך ילמדנו שכאשר אנחנו נתקלים במצבים קשים או מאתגרים, דווקא שם מצויה ההזדמנות לגלות את האור, כי התמודדות עם קשיים בחיינו היא קרקע פורייה לצמיחה אישית ורוחנית.
עלינו לדעת שהאור בחיינו הוא האמת הפנימית והמצפן המוסרי שלנו. ואם נהיה קשובים לקריאה הראשונה של הבורא לאדם "אייכה?" טוב נעשה אם נשאל את עצמנו מהו האור הפנימי שמנחה אותנו? האם אנו פועלים על פי האמת הפנימית והמצפן המוסרי שלנו, או פשוט נכנעים לחושך החיצוני של לחצים חברתיים, פחדים, או חוסר ודאות? השאלה "אייכה?" שנשאל האדם הראשון בגן עדן, אינה רק שאלה של מקום פיזי אלא של מקום נפשי ורוחני. וכל אחד מאיתנו מחויב לשאול את עצמו: איפה אני ביחס לאור הפנימי שלי? האם אני מכיר את המקום שלי ואת הכיוון שבו אני הולך?
בואו נחשוב מה עלינו לעשות היום כדי להפוך לאור קטן בסביבתנו. בואו נעבור מרמת המלל למעש במעשים יומיומיים כמו נתינה קטנה, תמיכה במי שזקוק לכך, מעשה חסד פשוט, או מילת עידוד שמסוגלת לשנות למישהו את היום, והדגש הוא שכל מעשה קטן של אור יכול להוביל לשינוי גדול. דמיינו אדם שברגע של קושי מקבל חיוך או מילת תמיכה ומוצא מחדש את האור שבדרכו.
בואו נחפש את ניצוץ האור שבפנימיותנו ונתחיל להאיר. "אל תגידו יום יבוא, תביאו את היום!" אל תאמרו אי אפשר, הדבר יכול להפוך לאפשרי אם נרצה בכך כי ניצוץ האור נמצא בפנימיותנו. והמשורר הלאומי ח.נ. ביאליק שהרבה להתייחס לשני המושגים המנוגדים של אור וחושך בשירתו נתן ביטוי לכך בשיריו, ובין היתר בשירו "לא זכיתי באור מן ההפקר", שבו הוא הדגיש את הרעיון שהאור אינו דבר מובן מאליו שניתן ללא מאמץ אלא תוצאה של חיפוש פנימי ועבודה עצמית כדבריו בקטע מהשיר:"לא זכיתי באור מן ההפקר, אף לא בא לי בירושה מאבי, כי מסלעי וצורי נקרתיו,וחצבתיו מלבבי."
עלינו לדעת שכמו שהציפור היושבת על ענף, לא פוחדת שהענף עליו היא יושבת יישבר, כי האמון שלה הוא לא בענף עצמו, אלא בכנפיים שלה... כך עלינו לא לאבד את האמון בעצמנו ולדעת שיכול נוכל לעשות ולשנות כי רק בידנו הדבר. בואו נצא לדרך לאורו של האור ונבנה חזון שיפיח תקווה לעתיד.
שבת שלום,ברטי ונטורה
