Episodi
-
שתי תשובות נוספות (בסך הכל חמש) מובאות כדי ליישב את הסתירה בין הברייתא והמשנה בכתובות כט ע"א.
מהיכן לומד רבי יונתן בן שאול שאם ניתן לנטרל את הרודף, אסור להורגו? כאשר אדם רודף אחר אחר, ואו הרודף, או הנרדף, או מי שמנסה לעצור את הרודף גורם נזק - מי פטור מתשלום ומי חייב לשלם? מדוע?
מהו הבסיס לדעותיהם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר המוסיפים מקרים נוספים לרשימה מי ניתן להצילו בנפשו כדי למונעו מלעבור עבירה מסוימת?
רבי יוחנן מצטט את רבי שמעון בן יהוצדק שאומר שהרבנים ישבו בעליית בית נתזה בלוד ופסקו שאם מאיימים על אדם שיהרגהו אלא אם יעבור על אחת מהמצוות, עליו לעבור על המצווה ולא להיהרג, שכן המצוות ניתנו כדי לחיות בהם - "וחי בהם". אולם, ישנם שלושה יוצאים מן הכלל - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (ייהרג ואל יעבור). מהו המקור לשלושת החריגים? ישנם גם מצבים מסוימים בהם אדם חייב למסור את נפשו ולא לעבור על כל מצווה - אם זה בפרהסיה ואם זו שעת השמד. מהי ההגדרה של פרהסיה? כיצד הותר לאסתר לקיים יחסים עם אחשוורוש אם זה היה בפרהסיה? רבא ואביי עונים על שאלה זו, כל אחד עם תשובה אחרת.
האם בני נח גם מצווים למסור את נפשם אם נדרשים לעבור על אחת ממצוות בני נח בפרהסיה?
-
המשנה דנה בדיני רודף, ומבארת מתי מותר להרוג אדם הרודף אחר אדם אחר - אם הוא מתכוון לרצוח או לאנוס. עולה שאלה יסודית: האם היתר זה מבוסס על מניעת הרודף מלבצע עבירה חמורה, או שמא מטרתו המרכזית היא הגנה על הקורבן הפוטנציאלי? המשנה קובעת שאין להציל בנפשו של מי שהולך לעבוד עבודה זרה, לחלל שבת או לבוא על הבהמה. רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר מרחיבים דין זה לכלול חלק ממקרים אלו.
הגמרא בוחנת מספר מקורות אפשריים מן המקרא להיתר להרוג רודף המתכוון לרצוח. לאחר דחיית שתי הצעות ראשונות, הדין נלמד לבסוף בהיקש מנערה המאורסה. ממשיך לחקור אילו פסוקים מבססים את החובה להציל אדם הנמצא בסכנת חיים, בין אם הוא טובע, מותקף על ידי חיות פרא, או מאוים על ידי שודדים חמושים. דין זה נלמד מ"לא תעמוד על דם רעך" ומהשבת אבידה. למה צריך ללמוד את הדין משני מקורות?
ברייתא מרחיבה את דברי המשנה, והגמרא מביאה מקורות לקטגוריות השונות שבהן חל דין רודף. שני מקרים נוספים מהברייתא נידונים בפירוט: ראשית, המחלוקת בין חכמים לרבי יהודה לגבי אישה העומדת להיאנס, החוששת שהתערבות תוביל למותה ולכן אומרת למציל הפוטנציאלי שלא להתערב. שנית, הגמרא מתמודדת עם סתירה בין ברייתא זו למשנה בכתובות כט ע"א, ומציעה מספר תירוצים ליישוב הסתירה.
-
Episodi mancanti?
-
הלימוד השבוע מוקדש ע"י נירה פלדמן לע"נ אמה, פיי דרק, שהיתה לומדת מסורה של הדרן.
הדף היום מוקדש ע"י פיליס ויוסי הכט לע"נ אביה של פיליס, הרב ירכמיאל בנימין בן זמלן צבי ויטקין.
הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ הודה בת משה.
הדף היום מוקדש ע"י נעמי כהן לכבוד הולדת אלישבע בת יעקב ורבקה!
חששו לגבי בן סורר ומורה בנוגע למסלול שעתידו יקח ולכן הוא נהרג כדי למנוע ממנו לחטוא יותר (נידון על שם סופו). חששות דומות קיימות גם לגבי גנב - ההנחה היא שגנב יבוא להרוג אם בעל הבית יתנגד לגנב, ולכן מותר להרוג גנב. הגמרא דנה בנסיבות שבהן ניתן להניח שהגנב בא להרוג.
בנוסף, אם בזמן הגניבה הגנב נחשב כרודף, יש "עונש מוות" על הגנב. לכן, הגנב פטור מנזקים שגרם לרכוש בגלל הכלל קם ליה בדרבה מיניה, שאם אדם מתחייב בשני עונשים בו-זמנית, הוא פטור מהקל יותר.
רב לוקח את זה אפילו רחוק יותר ואומר שגנב שניתן להרגו פטור מהחזרת הפריטים הגנובים. רבא חולק ופוטר את הגנב רק אם הפריט נשבר או נעלם. המשנה שלנו מובאת לתמוך בפרשנות של רבא. מקור נוסף מובא כדי להעלות קושי נגד עמדתו של רבא. הקושי מיושב.
דרשות אחרות מובאות על הפסוקים הנוגעים לגניבה, כולל חוקים שניתן אפילו להרוג גנב בשבת, בכל דרך שרוצים, וכל אחד יכול להרוג את הגנב, לא רק הנגנב עצמו.
שתי דרשות שונות מדגישות מדוע הפסוק הביא דווקא את הדוגמה של גנב ב'מחתרת', כלומר פורץ, למרות שהחוק יחול גם על מי שמטפס על הגג או נכנס לחצר (בקלות). אחד מסביר שזו הדרך הטיפוסית של גנבים, בעוד שהשני לומד מכאן שמי שפורץ כבר נחשב מותרה ואין צורך באזהרה לפני הריגת הגנב.
רב הונא פוסק שגם רודף קטין ניתן להרוג, כיוון שאין צורך באזהרה. רב חסדא העלה קושי ממשנה באהלות ז:ו שאם חיי האם בסכנה בזמן הלידה, אם הראש כבר יצא, אי אפשר להרוג את התינוק כדי להציל את האם, אפילו אם התינוק מתנהג כמו רודף. התירוץ הוא שהתינוק אינו מתכוון להרוג את האם, כיוון שזה מעשה שמים. בחלק המוקדם יותר של אותה משנה מוסבר שלפני שהראש יצא, ניתן להפיל את העובר אם הוא גורם סיכון לאם, מכיוון שחיי האם קודמים לעובר שטרם נולד. ברייתא מובאת לתמוך בעמדתו של רב הונא וברייתא אחרת מובאת לסתור. אולם, שתיהן נדחות כלא מכריעות.
-
הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ אמו, שרה בת אברהם וזייכא רייכא.
הדף היום מוקדש ע"י דבורה אשכיים וייש לע"נ חברתה, אלסי מולר.
הדף היום מוקדש ע"י טינה לם לע"נ אמה פשה רבקה בת גרשון הכהן ובינה.
הדף היום מוקדש ע"י משפחת שוסטר לע"נ דבורה בת ישראל.
בן סורר ומורה יורשע רק אם גנב כסף מאביו ואכל בתחום של אחרים, שכן רק במצב זה סביר שהבן ימשיך לפעול בדרך זו. מדוע? רבי יוסי ברבי יהודה פוסק שעליו לגנוב משני ההורים. מכיוון שרכוש האשה שייכת לבעלה, מובאים שני הסברים להבנת דעתו.
שני ההורים צריכים להסכים להביא את הבן לבית הדין. רבי יהודה מוסיף שאם האם אינה ראויה לאב, אז לא ניתן להרשיע את הבן. הגמרא מסבירה את דבריו - על ההורים להיות בעלי אותו קול, גובה, ומראה. זה נלמד מהפסוק בתורה, דברים כא:כ "איננו שומע בקולנו". הברייתא האומרת שבן סורר ומורה מעולם לא היה ולא עתיד להיות, מתיישבת כנראה עם דעתו של רבי יהודה, שכן בלתי אפשרי למצוא זוג זהה במראה, בקול ובגובה. רבי שמעון גם מסכים עם הדעה שבן סורר ומורה מעולם לא היה ולא עתיד להיות. רבי יונתן חולק ואומר שישב על קברו. ישנה מחלוקת דומה לגבי עיר הנדחת, עיר שכולם עובדים עבודה זרה, ובית מנוגע.
המשנה גם מחריגה כל מקרה שבו אחד ההורים חיגר, אילם, עיוור וכו', שכן ההורים לא יוכלו להשלים את התהליך כפי שהוגדר בתורה. האם ניתן להסיק מכאן שכאשר התורה מתארת כיצד תהליך אמור להתרחש, יש לעשותו בדיוק באותו אופן?
לאחר שהבן גונב ואוכל בשר ושותה יין בכמות גדולה, ההורים מביאים את הבן לבית דין של שלושה דיינים והוא נענש במלקות. אם הוא ממשיך בדרכיו, הוא מובא לבית דין של עשרים ושלושה ונידון לסקילה. החובה להלקות נלמדת באמצעות גזירה שווה מהמילה "ויסרו" מהמוציא שם רע על אשתו (דברים כב:יח) לאותה מילה בבן סורר ומורה (דברים כא:יח) ומ"בן" ל"בן" (דברים כה:ב) בפסוק לגבי מלקות.
אם הבן מובא לבית דין אך אז בורח, ובזמן שתופסים אותו הוא כבר אינו בטווח הגילאים של מי שניתן להורגו על היותו בן סורר ומורה, האם ניתן להוציאו להורג? זה תלוי האם הוא הורשע לפני שברח.
רבי חנינא פוסק שבן נח שקילל את ה' ואז התגייר, אינו מורשע כיוון שהחוקים לשפיטתו ועונש המוות השתנו. ארבעה מקורות, כולל שני חלקי המשנה שלנו, בנוגע לבן סורר ומורה שהתבגר לפני הפסיקה/ההוצאה להורג, מובאים כדי להוכיח או להפריך פסיקה זו, אך כל ההשוואות נדחות.
בן סורר ומורה נידון על שם סופו.
-
הלימוד השבוע מוקדש ע"י מינה וקליף פליג לכבוד הולדת נכדים תאומים נווה וליה.
הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ אביו, יוסף בן שלמה שבתאי ורחל.
הדף היום מוקדש ע"י הריאט הרטמן לע"נ הוריה בנימין בן זאב והינדה יוספה ופרומה בת נחום נתן ואסתר.
מדוע בת פטורה מדין בן סורר ומורה?
כדי להיות מורשע כבן סורר ומורה, עליו לאכול כמות מסוימת של בשר ולשתות כמות מסוימת של יין. אולם, ישנם גם תנאים לגבי סוג הבשר/היין, סוג הארוחה, באיזו חברה וכו'. אם הוא אוכל כחלק מסעודת מצווה או אוכל שהוא אסור, הוא אינו חייב.
סכנות היין נדונות דרך סיפורים/טקסטים שונים בתנ"ך, כולל אדם, נח, והתוכחה של המלך שלמה על ידי אמו, במשלי פרק ל"א. עם זאת, ליין יש גם תכונות טובות כיוון שהוא יכול לעזור להרגיע את כאבם של אנשים שהסובלים. ישנו ויכוח בין רב ושמואל לגבי מה חם, בנו של נח, עשה לו לאחר שהשתכר. אחד אומר שהוא סירס אותו, והשני סובר שהוא אנס אותו, כל אחד מביא תמיכה מהפסוקים לעמדתו. יש הסוברים שעץ הדעת היה גפן, מה שמדגיש את ההיבטים השליליים של היין. אחרים טוענים שהיה זה חיטה או תאנה.
אמו של המלך שלמה הוכיחה אותו וקשרה אותו לעמוד להלקותו בגלל שהלך אחרי תענוגות העולם הזה שגרמו לו לחטוא, בדומה לבן סורר ומורה.
פרטים לגבי המקרים במשנה שבהם בן סורר ומורה אינו חייב נדונים, מוסברים, ומושווים למקורות אחרים שנראים כסותרים חלק מהמצבים המוזכרים במשנה. הסתירות מיושבות.
-
הדף היום מוקדש ע"י מירי דרכי לע"נ אביה, אהרון שמעון בן דוד ומלכה צירל. "אהבת התפילה ולימוד התורה שלי הרבה מאוד בזכותו."
הדף היום מוקדש ע"י אלישבע גריי לע"נ יואל מלך בן משה ושרה.
אביי מקשה על שיטת רבה, שטוען שזכרים לפני גיל בגרות אינם יכולים להוליד, מפסוק בתורה הנוגע לאדם המקיים יחסים עם שפחה חרופה. הדרשה על פסוק זה כוללת זכר מעל גיל תשע. עם זאת, הקושי מתיישב, שכן אין זה מעיד שהילד יכול להפרות אישה בגיל זה.
קושי נוסף מועלה נגד רבה מברייתא של רבי ישמעאל הלומדת פטור לבן סורר ומורה שהוא עצמו אב - כיצד יכול להיות אב אם לא הפרה את האישה לפני הגיעו לבגרות, שהרי לפי רבי כרוספדאי, יש רק חלון של שלושה חודשים אחרי הגיעו לבגרות להיות בן סורר ומורה? גם זה מתיישב על ידי הסבר שדרשת רבי ישמעאל היא המקור לפסיקת רבי כרוספדאי - שלושת החודשים מבוססים על העובדה שהילד יכול להיקרא אב תוך שלושה חודשים מהגיעו לבגרות כי אשתו יכולה להיכנס להריון והדבר יהיה ניכר אחרי שלושת החודשים הראשונים.
דעתו של רבי כרוספדאי מבוססת על רוב הנשים היולדות בתשעה חודשים ומתחילות להראות בשלושה חודשים ואינה מתחשבת באישה היולדת בשבעה חודשים שהייתה מראה סימנים כבר בשני חודשים ושליש. האם זה מוכיח שמי שיולדת לשבעה גם ניכר עוברה בשלושה חודשים ולא בשליש? בסוף אומרים שאפשר להבין שרואים בשליש, אבל כאן קבעו על בסיס הרוב - שרוב נשים יולדות לתשעה והדין הולך לפי הרוב. זה מראה שאפילו להוציא להורג מישהו, כלומר נער שהוא חודשיים וחצי אחרי בגרות שהופך לבן סורר ומורה, אנו הולכים אחר הרוב. זה סותר את העיקרון שבדיני נפשות אנו מנסים למצוא כל דרך אפשרית לזכות את הנאשם מהפסוק "והצילו העדה". שתי משניות אחרות מובאות לענות על שאלה זו על ידי הראיה שאנו הולכים אחר הרוב אפילו בדיני נפשות, אך השנייה נדחית כי ניתן להסבירה אחרת.
בית שמאי ובית הלל חולקים לגבי אם שיש לה מעשה מיני לא מושלם עם בנה הקטין (הערה בה). האם זה פוסל אותה מלהינשא לכהן, כי היא יכולה להיחשב זונה מההערה? רב חסדא (או שציטט מישהו אחר או שצוטט על ידי מישהו אחר) מסביר שכולם מסכימים שאם הילד היה בן תשע, היא תיפסל, ואם היה צעיר מגיל שמונה, אז לא. מחלוקתם היא לגבי ילד שהוא בין גיל שמונה לתשע, כי בימי התנ"ך גברים יכלו להוליד ילדים בגיל שמונה, למרות שכבר בימי התנאים, זה לא היה המצב עוד. הויכוח הוא האם אנו לומדים מאותם זמנים או הולכים אחר מה שנכון בהווה.
מה המקור לכך שבימי התנ"ך גברים הולידו ילדים בגיל שמונה? תחילה, הם מנסים להוכיח משלמה, כי סבה רבה שלו, אחיתופל, היה מבוגר ממנו בעשרים ושש שנים. אולם, הוכחה זו נדחית, כי השושלת כוללת את בת-שבע שהייתה אישה והיא יכלה להיות צעירה יותר, והגברים היו יכולים להיות מבוגרים יותר (בני תשע ולא שמונה). הניסיון השני מובא מאברהם ושרה, אך גם זה נדחה כי לא ברור אם אברהם היה מבוגר מאביה של שרה, הרן, או צעיר ממנו. ההוכחה הסופית באה מבצלאל שהיה נין של כלב, שהיה מבוגר ממנו בעשרים ושש שנים. אם שנתיים נצרכה לשלושה הריונות, אז שארית עשרים וארבע השנים מוכיחות שכל אב היה בן שמונה בלידת בנו.
מדוע בנות פטורות מדין בן סורר ומורה?
-
הדף היום מוקדש לע"נ שירי ביבס, ולכבוד שחרורם של טל שהם, עומר ונקרט, עומר שם טוב ואלי-ה כהן ששוחררו מהשבי אחרי 505 ימים והישאם א-סייד ואברה מנגיסטו ששוחררו אחרי יותר מעשור. יהי רצון שתהיה להם רפואה שלמה ושנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים!
המשנה מצטטת את רבי עקיבא שאמר בשם רבי יהושע ששניים יכולים ללקט קישואים - אחד בכישוף ויהיה חייב, והאחד באחיזת עיניים, ופטור. הגמרא מביאה את סיפור מותו של רבי אליעזר בן הורקנוס כדי להקשות על זה, שכן בהקשר של אותו סיפור דרמטי, מסופר מקרה אחר שבו רבי אליעזר מראה לרבי עקיבא כיצד באמצעות כישוף אפשר ללקט קישואים. איך פותרים את הקושי?
עם מותו, רצו החכמים לראות אם רבי אליעזר בן הורקנוס שינה את דעתו ויוכלו לבטל את הנידוי שהטילו עליו. אולם, הוא עדיין החזיק בחוזקה בעמדתו. אך מכיוון שהמילה "טהרה" הייתה על שפתיו כשמת, הם ראו בזה סימן שהם יכולים לבטל את הנידוי.
בן סורר ומורה יכול להיות מורשע רק אם הגיע לגיל בגרות ועד שיצמח הרבה שערות בגיד. רב יהודה בשם רב לומד זאת מהפסוק בתורה לגבי בן סורר ומורה שמצמיד את המילים בן ואיש. רב חסדא לומד דרשה אחרת מאותו פסוק, שאם אבי הילד היה קטין כשהבן נולד, הוא לא יכול להיות בן סורר ומורה. כיצד ניתן ללמוד את שניהם מהפסוק? רבה חולק על רב חסדא כי הוא סובר שקטין אינו מסוגל להוליד ילד.
-
דף נלווה סנהדרין סז
הדף היום מוקדש ע"י אביבה אפלמן ג'קובוביץ לע"נ יוסף בן הלל.
מה ההבדל בין מסית, שמשכנע אחרים לעבוד עבודה זרה, לבין מדיח, שמשכנע עיר שלמה לעבוד עבודה זרה? יש הוראה מיוחדת לגבי מסית: מותר להחביא עדים שיצפו כאשר המסית מנסה לשכנע מישהו לעבוד עבודה זרה - נוהל שאינו מותר לעשות בעבירה אחרת. המשנה קובעת שמסית הוא הדיוט, אך איזה מקרה באה קביעה זו למעט? יתר על כן, האם פסיקת משנה זו עולה בקנה אחד רק עם פירושו של רבי שמעון, או שניתן להסבירה גם לפי עמדת חכמים?
מהו מכשף? המשנה מפרטת אילו מעשים נכללים בהגדרה זו ואילו לא. מדוע התורה משתמשת במילה "מכשפה", בנקבה? מהו המקור המקראי המלמד שמכשף נהרג בסקילה? מהו מקור המילה "מכשף"?
מובאים מספר סיפורים העוסקים בכישוף.
-
הלימוד השבוע מוקדש ע"י רות רוטנברג לע"נ בתה, תניאל גבריה מרגלית.
הדף היום מוקדש ע"י מיכי קדוש לע"נ אביה דניאל בן אברהם, במלאת שלושים לפטירתו ביום שבת כ"ד בשבט. "איש אוהב ספר ורחב דעת, אהוב ואוהב את הבריות."
הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי שוורץ לע"נ של אמה, שרה רייזל בת מרדכי יצחק ופרידה סימה וסבתה, אסתר בת סיני וחיה.
הדף היום מוקדש לע"נ של אריאל וכפיר ביבס, ועודד ליפשיץ, ולתפילה לשובה בשלום של שירי ביבס. ליבנו עם המשפחות.
מי שמחלל שבת נסקל. מהם היוצאים מן הכלל?
המקלל אביו ואמו נסקל. אולם, זה מוגבל רק למי שקיללם בשם ה'. ישנה מחלוקת האם זה רק בשם ה' ולא בכינוי. הפסוק לגבי העונש על כך מובא בדרך של דרשה. האזהרה לכך נלמדת מהפסוק בשמות כב:כז מהאיסור לקלל אלהים (או דיינים או ה') ונשיא. כיצד זה נלמד מפסוק זה?
הבא על נערה המאורסה נסקל. כדי לקבל עונש זה, האישה חייבת להיות נערה (השלב שבין קטנה לבוגרת), בתולה, מאורסה, ועדיין ברשות אביה. אם שני גברים באו עליה, רק הראשון נסקל, השני מקבל את העונש הרגיל על ניאוף שהוא חנק. כל הפרטים הללו נלמדים מפסוקים בתורה.
המשנה מתאימה לדעת רבי מאיר, שכן חכמים חולקים ומחייבים גם אם האישה צעירה יותר, קטנה. ישנה מחלוקת תנאים בין רבי יונתן ורבי יאשיה האם לפי רבי מאיר יש עונש חנק לאיש אם הנערה הייתה מתחת לגיל נערה או שלא יהיה עונש כלל. כל אחד מבסס את עמדתו באמצעות פסוק מהתורה. מה כל אחד דורש מהפסוק התומך בדעת השני?
-
דף נלווה סנהדרין סה
הדף היום מוקדש לחיזוק משפחות ביבס וליפשיץ ביום הקשה הזה.
בעל אוב וידעוני נסקלין. בעל אוב מעלה את המת והוא מדבר מבין אצילי ידיו. ידעוני לוקח עצם של חיה ששמה ידוע ומשים אותה בפיו והיא מדברת.
מדוע בעל אוב וידעוני נזכרים במשנה זו כמקבלים עונש סקילה, אבל במשנה בכריתות רק בעל אוב נזכר כמחויב להביא קרבן חטאת? רבי יוחנן וריש לקיש מציעים שתי תשובות שונות. דעותיהם מנותחות בגמרא - מדוע כל אחד אינו מחזיק בדעת השני? מה נחשב למעשה? בדרך כלל אדם מתחייב רק על מעשים, לפי חכמים (כפי שרואים במגדף). כמה מעשה נדרש כדי לחייב? האם הזזת שפתיים היא מעשה? השתחוויה לעבודה זרה? רבי עקיבא מחייב אפילו בלי מעשה - אבל האם הוא כולל כל דבר שאינו מעשה? או שיש לו קריטריונים מינימליים כלשהם?מהן ההבדלים בין סוגי הכישוף המוזכרים בפסוקים?
-
הדף היום מוקדש ע"י דוד ורות לאה כהנא לכבוד הולדת הנכד לד"ר ג'ודי דושי ופרופסור פול גרומפרס.
האם היהודים עבדו עבודה זרה מתוך אמונה או מסיבות אחרות? כיצד זה שיצר הרע לעבודה זרה אינו קיים עוד? מובא סיפור, המבוסס על הרחבת פסוק בזכריה, להמחשת התהליך הזה.
כיצד עוברים על האיסור להעביר את בנו או בתו למולך? האם המולך נחשב לעבודה זרה?
-
הדף היום מוקדש ע"י גבריאל ודניאל אלטמן לע"נ כבוד השופטת מרים אלטמן, מרים בת שלמה ז"ל. "עברו 20 שנה בלעדיה, ואהבתה וחוכמתה עדיין מנחות כל צעד בדרכנו."
רבי אמי סבר שאם אדם עשה מעשים שונים של עבודה זרה בשוגג ואחר כך נודע לו טעותו (העלם אחד), חייב להביא קרבן חטאת אחד בלבד. אביי הסביר את המקור לדברי רבי אמי, "לא תעבדם," אך חלק על רבי אמי וסבר שצריך להביא קרבן חטאת נפרד על כל מעשה.
המשנה פוסקת שאדם חייב מיתה על אמירת "אלי אתה" לאליל. רב נחמן ציטט את רב שאמר כך גם כן. הגמרא מסיקה שדברי רב חייבים להתייחס לחיוב קרבן, שכן עונש המוות כבר נלמד מהמשנה. הם גם מסבירים שדעתו תואמת רק את עמדת רבי עקיבא במחלוקתו עם חכמים (לפי הבנת ריש לקיש את מחלוקתם) לגבי האם המגדף בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. חכמים פוסקים שמכיוון שהאדם חטא בדיבור בלבד, אין קרבן חטאת, בעוד רבי עקיבא חולק.
דעתו של רב נלמדת מפסוק הקשור לחטא העגל. הגמרא ממשיכה להביא דרשה שונה מהמילים בפסוק זה שמות לב:ח, "העלוך" בלשון רבים, המזכירה את העבודה זרה ואת הקב"ה, המשקפת שהיהודים לא דחו את הקב"ה לחלוטין. עם זאת, יש מחלוקת תנאים לגבי משמעות המילה בהקשר זה.
המשנה מנתה מעשים שונים שעליהם לא מקבלים עונש מוות. האם מקבלים מלקות עליהם? ואם כן, על אילו מהמעשים? יש שתי מסורות שונות הקשורות לכך וכל אחת קשה מכיוון שחלק נופלים לקטגוריה של לאו שאין בו מעשה (דיבור בלבד) ולאו שבכללות, לאו שכולל איסורים שונים רבים, ששניהם פטורים ממלקות. הגרסה הראשונה נדחית, אך השנייה מוסברת לפי עמדת רבי יהודה, המחייב מלקות אפילו על לאו שאין בו מעשה.
אסור להיכנס לשותפות עם עובד עבודה זרה מכיוון שזה עלול לגרום לעובד העבודה זרה להישבע בשם העבודה זרה. אסור להזכיר את שם העבודה זרה, אלא אם כן זה שם המוזכר בתנ"ך.
האם עבודה זרה היא דבר שיש לאנשים תשוקה חזקה אליו?
-
הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של יאיר הורן, סשה טרופנוב ושגיא דקל-חן לאחר 498 ימים בשבי. יהי רצון שתהיה להם רפואה שלמה ושנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים!
רבי זכאי הביא ברייתא שבה כתוב שהעושה כמה מעשים לאליל בהעלם אחץ\ רק חייב קרבן חטאת אחד. ר' יוחנן אמר לו ללמד ברייתא זו מחוץ לבית המדרש כי הברייתא משובשת. ר' אבא ניסה להצדיק דברי רבי זכאי על פי דעת ר' יוסי במחלוקת שלו עם ר' נתן בהלכות שבת - הבערה ללאו יצאת או לחלק יצאת. אך רב יוסף דוחה השוואתו. הגמרא מביאה קושי נוסף ומתרצו.
רב שמואל בר יהודה הביא גירסה אחרת של הברייתא שהביא ר' זכאי בפני ר' יוחנן שגם עסק במי שעושה כמה מעשים וחייב רק קרבן חטאת אחד. אחרי כמה ניסיוניות להבין את הברייתא, הגמרא מסבירה למה ר' יוחנן לא קיבל את הברייתא הזו מר' זכאי.
-
רבי ירמיה מסביר שישנם שני פסוקים העוסקים בסוגי עבודה זרה מסוימים - השתחוויה וזביחה - שכל אחד מהם בא ללמד משהו אחר. זביחה מלמדת על כל הפעולות שנעשות בדרך כלל במקדש, שאם עושים אותן לעבודה זרה, אפילו אם זו לא הדרך הרגילה, חייבים סקילה. השתחוויה מלמדת על השתחוויה בפרט, שחייבים גם אם זו לא הדרך המיוחדת לעבודת אותה עבודה זרה, אבל בשאר פעולות חייבים סקילה רק אם עושים אותן בדרך שאותה עבודה זרה נעבדת בה.
רבא בר רב חנן מקשה על רבי ירמיה ומציע להיפך - שיש ללמוד מהשתחוויה שכל מעשה לעבודה זרה אסור אפילו אם לא נעשה בדרך העבודה הרגילה, כי אולי זה הפסוק היחיד בנושא, שכן הפסוק על זביחה יכול להתפרש כמלמד דין אחר - שהשוחט בהמה לעצמו, אך התכוון להשתמש בדם לעבודה זרה, חייב מיתה. שאלת רבא בר רב חנן נשאלת רק לפי ריש לקיש, הסובר שאם הייתה כוונה, הבהמה עדיין מותרת, ולכן הפסוק בא ללמד שהאדם שהייתה לו כוונה זו יומת. אבל לפי רבי יוחנן האוסר את הבהמה, כפי שנלמד מדיני פיגול, אין צורך בפסוק להעניש את האדם בעל הכוונה לעבוד. אולם, רב פפא מציע שהשאלה תהיה גם לפי רבי יוחנן (האוסר את הבהמה). ורב אחא דוחה את כל השאלה, כיוון שהוא סובר שגם רבי יוחנן וגם ריש לקיש התייחסו רק לבהמה, אבל ברור שהאדם יהיה חייב מיתה על פי הלימוד מדיני פיגול, ולכן אין צורך בפסוק זה לכך.
הגמרא מביאה שני קשיים נוספים עם שאלת רבא בר רב חנן, אך מיישבת אותם.
רבא שאל את רב המנונא על משניות סותרות בפרקנו. אחת (משנה שלנו) אומרת שעבודה אסורה, אבל אפשר לדייק משם שאמירת "אעבוד" אינה אסורה. משנה אחרת אומרת שאמירת "אעבוד עבודה זרה" מספיקה לחייב. מובאים שבעה תירוצים שונים ליישוב הסתירה.
האם אדם חייב אם עבד עבודה זרה מאהבה או מיראה כלפי אחר? רבא ואביי חולקים. אביי מביא שלוש ראיות לתמוך בעמדתו שחייב.
-
ר' יוחנן קובע שאסור לאינו יהודי ללמוד תורה. הוא רואה בזה חלק מדיני בני נח - או תחת גזל או עריות. זה נלמד מדברים לג:ד שהתורה נחשבת "מורשה", ירושה, וזה מובן או שהיא שייכת באופן בלעדי לעם ישראל, או שזה רמז ל"מאורסה", שאנחנו מאורסים לה'.
סתירה לדברי רבי יוחנן מובאת מאמירתו של רבי מאיר שאינו יהודי שלומד תורה הוא כמו כהן גדול. התירוץ הוא להבדיל בין לימוד שבע מצוות בני נח לבין שאר התורה.
מה המקור בתורה לעמדתו של רבי חנינא בן גמליאל שדם מן החי אסור כחלק ממצוות בני נח?
אם מצווה ניתנה לבני נח ואחר כך נשנתה כשניתנה התורה, זה מראה שהכלל מיועד הן לבני נח והן לעם ישראל. אבל מצווה שניתנה לבני נח ולא נשנתה אחרי מתן תורה, מיועדת ליהודים בלבד. זוהי עמדתו של רבי חנינא. תחילה, הגמרא מקשה על כללים אלה כי הם נראים לא הגיוניים. אחרי הסבר ההיגיון, הם ממשיכים להקשות קושיות ממצוות ממשיות. גם אלה מתורצות.
נח הותר לו לאכול בשר אבל לאדם לא הותר. הגמרא מעלה ארבע קושיות על זה ודרך השאלות עולים כמה עניינים מעניינים כולל, למה הנחש פיתה את אדם וחוה? מה דינו של בשר שנופל מהשמים - האם אפשר להניח שהוא כשר?
-
דף נלווה סנהדרין נח
הדף היום מוקדש ע"י דויד ומיצי גפן לע"נ שרה הנה רבינוביץ גפן.
רבי מאיר קובע שרק עריות שחייבים עליהן מיתת בית דין אסורות בדיני בני נח. אולם, בברייתא אחרת נאמר שרבי מאיר סובר שישנן עריות מסוימות שאינן חייבות מיתת בית דין שאסורות לאינם יהודים (אחות מן האם) ואילו ערווה שחייבים עליה מיתת בית דין מותרת לאינם יהודים (אשת אב). הדבר מתיישב בהסבר שישנן שתי גרסאות שונות לשיטת רבי מאיר - אחת שנמסרה על ידי רבי אליעזר ואחת על ידי רבי עקיבא. כל אחד לומד את עמדתו מהפסוק בבראשית ב:כד, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו," המרמז שיחסים מסוימים אסורים עליו. מספר שאלות נשאלות על רבי אליעזר ורבי עקיבא לגבי דרשותיהם, ומוצע שאולי היה עליהם ללמוד איסורי עריות אחרים במקום.
קשיים נוספים מועלים כנגד עמדותיהם (אחד כנגד רבי אליעזר ושניים כנגד רבי עקיבא) מפסוקים בתורה מלפני מתן תורה - עמרם שנשא את יוכבד, דברי אברהם לאבימלך על יחסו לשרה ומדוע אדם לא נשא את בתו, אלא נתן אותה לקין. כל הקשיים מיושבים.
ארבעה דינים נאמרים על ידי רבנים שונים הנוגעים ליחסים אסורים או מותרים לגבי מי שאינו יהודי/עבד ואחד על חומרת המעשה של מי שאינו יהודי המכה יהודי. שלושה דינים נוספים מובאים על ידי ריש לקיש, הראשון מתייחס לדין הקודם ומדגיש את חומרת המעשה של מי שאפילו מרים את ידו להכות את חברו (ישראל נגד ישראל). רבנים אחרים מזכירים עונשים או כינויים שהיו נותנים לאדם המרים את ידו להכות את חברו. הדין השני הוא שמי שעובד קשה באדמתו יהיה לו לחם לרוב ומי שלא, לא יהיה לו. הדין השלישי הוא שמי שאינו יהודי אסור לשבות בשבת מכיוון שהם מצווים לעבוד בכל יום. רבא מוסיף שאפילו להפוך כל יום בשבוע ליום מנוחה אסור. למה זה לא מוזכר כאחד ממצוות בני נח?
-
דף נלווה סנהדרין נז
הלימוד השבוע מוקדש ע"י אפרת אברהם לרפואה שלמה של החייל הגיבור איתמר אברהם בן מרב בתוך שאר חולי ישראל.
ברייתא מבית מדרשו של מנשה לימדה גרסה שונה של שבע מצוות בני נח, כאשר במקום הקמת בתי דין וברכת השם, נכללו איסורי סירוס וכלאיים. מאילו פסוקים בתורה נלמדות שבע מצוות אלו לשיטתו?
מחלוקת בין רב יוסף ורב ששת, המביאים מסורת בשם רב שלא כל מצוות בני נח חייבים עליהן מיתה. הם חולקים במספר - או שלוש או ארבע מהן הן עבירות שחייבים עליהן מיתה. לעומתם, רב יהודה ורב הונא מביאים בשם רב שחייבים מיתה על כל המצוות. הגמרא מקשה מברייתא העוסקת בגזל, אך מתרצת את הקושיה. ברייתא זו דנה בהבדלים המשפטיים בין מקרים של אינו יהודי הגוזל מאינ יהודי אחר או מיהודי, ויהודי הגוזל מאינו יהודי. הברייתא מזכירה גזל, אשת יפת תואר, ו"כיוצא בהן" - ומתעוררת השאלה מה נחשב דומה לגזל ומה דומה לאשת יפת תואר.
דרישות החוק להרשעת בן נח מקלות יותר מאלו הנדרשות להרשעת יהודי. דיין יחיד יכול לתת פסק דין, מספיקה עדות של עד אחד, אפילו אם העד קרוב משפחה לנאשם, ואין צורך בהתראה מראש. עם זאת, עדות נשים אינה מתקבלת. רבי ישמעאל סובר שאינו יהודי שהכה אישה הרה וגרם למות העובר חייב מיתה. מהם המקורות בכתובים לעקרונות משפטיים אלה?
ישנם שני פסוקים שונים המשמשים לאיסורי עריות לבני נח, והגמרא מסבירה מדוע נדרשים שני מקורות, שכן ישנם מקרים בהם בן נח יישפט על פי דין תורה.
-
הלימוד השבוע מוקדש ע"י טרי קריבושה והרב חיים הרינג לע"נ אביה של טרי, נחום מאיר בן דוד באר ומלכה.
הדף היום מוקדש ע"י ברכה סטוארט לע"נ אביה שמחה הכהן בן שלמה.
באילו נסיבות מתחייבים מיתה על קללת ה'? כיצד העדים מעידים במצב זה כאשר איננו רוצים שיאמרו בדיוק מה ראו מכיוון שזה ידרוש הוצאת קללה כלפי ה'?
אדם מתחייב מיתה על קללת ה' רק אם קילל את ה' בשם ה'. שמואל לומד זאת מויקרא כד:טז בהקשר של האדם שקילל את ה' במדבר "ונוקב שם ה' מות יומת... בנקבו שם יומת." "נוקב" פירושו לקלל, כפי שנמצא בפסוק לגבי בלעם, במדבר כג:ח. הגמרא מעלה אפשרויות אחרות להגדרת "נוקב", כדי לדחות את הלימוד של שמואל, אך מסבירה מדוע כל אחת לא רלוונטית לפירוש הפסוק "ונוקב שם ה'." מקור אחר מובא להוכיח ש"נוקב" פירושו לקלל מויקרא כד:יא "ויקוב... ויקלל."
קללת ה' היא גם אחת משבע מצוות בני נח. זה נלמד מהמילים החוזרות בויקרא כד:טו, "איש איש כי יקלל אלהיו." מדוע זה לא נלמד מבראשית ב:טז, הפסוק שממנו נלמדות כל שבע מצוות בני נח? רבי יצחק נפחא מסביר שהמצווה הבסיסית נלמדת מבראשית, אך הפסוק הנוסף בויקרא נועד להוסיף שאינו יהודי, כמו יהודי, מקבל עונש מוות אפילו אם הם מקללים בכינוי של ה'. זה תואם דעת רבי מאיר. חכמים חולקים על רבי מאיר וסוברים שגם יהודי וגם אינו יהודי אסורים לקלל את ה' בשימוש בכינוי, אך לא יקבלו עונש מוות. אולם, רבי מיישא חולק על רבי יצחק נפחא וסובר שחכמים מבחינים בין יהודי לאינו יהודי בעניין זה. יהודי לא ייענש על קללה בכינוי, אך אינו יהודי כן. הוא לומד זאת מויקרא כד:טז מהמילים "כגר כאזרח." מהן דרכים אחרות לדרוש מילים אלו?
מהן שבע מצוות בני נח? ישנן דעות שונות לגבי אילו מצוות הם חייבים לשמור. יש הסוברים שיש יותר משבע. רבי יוחנן מסביר שכולן נלמדות מבראשית ב:טז. רבי יצחק לומד אותן גם מאותו פסוק אך בדרך שונה.
-
דף נלווה סנהדרין נה
הדף היום מוקדש ע"י בלימה שטורחיין סלוצקי לע"נ אביה יצחק צבי בן בלימה וחיים שמעון.
הדף היום מוקדש ע"י אדם פלונקה לע"נ ירחמיאל הירש בן ישראל.
הדף היום מוקדש ע"י ריאה, קירה, עליזה, לוסי ועדן לע"נ אמה של אבי סוסלנד, ג'ודי סוסלנד ז"ל.
הגמרא מעמיקה בסוגיות נוספות הנוגעות ליחסי משכב זכר ומשכב בהמה.
שאלו את רב ששת: אם אינו יהודי בא על הבהמה, האם הבהמה נהרגת? האם צריך גם תקלה (חטא) וגם קלון, או שמספיק רק תקלה? רב ששת מביא תשובה ממקור אחד והגמרא מציעה מקור אחר, אך הצעת הגמרא נדחית. הצעה זו מובילה לשאלה נוספת ששאלו את רב המנונא: אם יהודי בא על הבהמה בשוגג, האם הבהמה נהרגת כאשר אין תקלה אך יש קלון. מובאים שלושה מקורות לענות על שאלה זו, אך כולם אינם מכריעים.
- Mostra di più
