Episodi
-
במהלך הרגיל של הצמיחה המקצועית בשירות המשפטי, עו״ד נאוה בן-אור היתה המועמדת הטבעית, הבאה בתור, לתפקיד פרקליטת המדינה, כאשר עדנה ארבל פרשה והתמנתה לשופטת בעליון. ב-2004 לא היתה ההתנהלות רגילה כלל. גם היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין פרש למען מושב בעליון, ומישנהו-יורשו, מני מזוז, החליט למעשה ״רק לא נאווה״ וקידם את ידידו ערן שנדר, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, לתפקיד השני בחשיבותו בנערכת.
זאת היתה תוצאה אומללה - למערכת, לא לבן-אור - של יחסים עכורים בין מחנה רובינשטיין-מזוז למחנה ארבל, סביב יחסו הכפייתי של היועמ״ש לראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. ארבל, בן-אור ופרקליטת מחוז הדרום יסכה לייבוביץ זיהו במזרחי קצין ישר ותקיף, לוחם נחוש בשחיתות. רובינשטיין המתחסד דימה לראות בו, בהשאלה מאולצת מארצות אחרות, שוטר תאב כוח המוכן לכופף את הכללים בדרך למטרה. יצא שבן-אור הקריבה את קידומו למען עניין צודק.
בן-אור לא סיימה בכך את מסלולה כמשפטנית בכירה. לאחר הפוגה קצרה התמנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים ואף היתה מועמדת לעליון. בין עיסוקיה כיום: פעילות לתיעוד ולמיצוי הדין עם פושעי המין בזוועות ה-7 באוקטובר.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת בן-אור על דרכה בפרקליטות, מאז התמחותה אצל דורית בייניש; על התרשמותה מפתיחותו של היועמ״ש יצחק זמיר; על תיקיהם של אישי ציבור, כולל נתניהו, ועל האתוס המקצועי של חתירה לגיבוש חוות דעת ללא משוא פנים וללא התאהבות במסקנות ראשוניות.
כצפוי, היא נחרדת לנוכח ההפיכה המשטרית, ההכפשות, הטלת הדופי בבית המשפט העליון וההתפוררות המודרכת של האמון בחוק ובאנשיו. התהליך ההדרגתי של הירידה ברמת המצטרפים לשירות הציבורי והמוכנים להישאר בו, היא מסכימה, מוכרח להשפיע לרעה גם על רמת השופטים.
בן-אור נרגשת, כמעט עד לחלוחית בעיניה, כשהיא נזכרת בהתלבטויות מייסרות לקראת הרשעות הנושאות עונשי מאסר, ובמיוחד בהחלטתה להימנע מכליאת צעיר ששדד נהג מונית. בגזר דינו אמרה לו שהמערכת מושיטה לו יד; בו תלוי אם ייענה ליד המושטת, יסור מרע, יתגייס לשירות חובה ויהיה לאזרח המועיל לעצמו ולכלל. לא היה מאושר משניהם כששלח ״לשופטת נאוה״ מכתב המגולל את הצלחתו להתנזר מפשע, את התקדמותו בצבא ואת הסמכתו לקצונה, במעמד שביקש ממנה לכבדו בנוכחותה. -
בסוף 43 שנותיו במשרד החוץ היה נמרוד ברקן שגריר ישראל באוטאווה, ולמרבה ההפתעה הוא אינו נזעק לחמול על מארחיו לנוכח חזון הסיפוח דרומה שהפיל עליהם לאחרונה דונלד טראמפ. יש בכך שיקוף מסויים לקו שמייצג ברקן, לפחות כעת ממיצפה יוצא שירות החוץ, בעד הבעת עמדה גם כשאינה תואמת את החכמה המקובלת - או את מדיניות הדרג הממונה.
ברקן שירת ארבע פעמים בצפון אמריקה. לפני קנדה - בפילדלפיה, וושינגטון וסן פרנסיסקו - וניהל את חטיבת התפוצות והדתות במטה משרד החוץ. הוא אינו מוחה כשמזהים אותו עם האסכולה הבטחונית במשרד, זאת שהיתה קרובה יותר בגישתה לצה״ל, לזרועות המודיעין, לוועדה לאנרגיה אטומית ולמשרד הבטחון, המחובר בטבורו לתעשיות הבטחוניות. זאת אסכולה שראשיתה בתקופת ועדות שביתת הנשק ואנשי המשרד כיוסף תקוע, משה ביתן, מרדכי גזית ושמשון ארד.
ברקן הושאל לזמן-מה ללשכת הממונה על קשרי-החוץ במשרד הבטחון והירצה במכללה לבטחון לאומי. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר גם על חוויות מימיו בלשכת שר החוץ שמעון פרס. בכל בוקר, כשפרס טיפס לחדרו במדרגות המשרד הישן, קידמו את פניו תמונות השרים הקודמים. ראש וראשון להם - משה שרת, שפרס - מנכ״ל משרד הבטחון שבן גוריון מינה ערב צאתו לחופשה ממושכת בשדה בוקר - עקף ותימרן. ״תזיזו את התמונה הזאת,״ רטן פרס חסר אונים, כמו דוריאן גריי המתבונן במראה ומתכחש לתהפוכת הזמן שעשתה אותו מאנטי-שרת לשרת.
החשוב בתפקידיו של ברקן במשרד החוץ היה ראש ממ״ד, המרכז למחקר מדיני - הזרוע המודיעינית של המשרד האמור להשפיע על המדיניות הבין-לאומית של ממשלת ישראל, אך לרוב אינו מצליח, ולעתים אף אינו מנסה, לעשות זאת. ממ״ד לא המריא לגובה שהועידה לו ועדת אגרנט בסוף תקופת אבא אבן, שקודמיו היו רק גולדה ושרת - פוליטיקאים בעלי מעמד במפלגת השלטון. משולש ברמודה של המודיעין - אמ״ן, המוסד ושב״כ - העלים את ממ״ד, לא כטיטניק עוצמתית הפוגשת קרחון אלא כסירה קרועת מפרש המיטלטלת על הגלים.
תוצאת מידורם של חוקרי ממ״ד מחומר מסווג מאד הזיקה לממדרים ולאדוניהם הפוליטיים, שהתבשמו מהסודות וטעו בהערכות. במאמר שפירסם ברקן לאחרונה, עם בני דגן, גם הוא ראש ממ״ד לשעבר, הם מתעדים סדרת התרעות שהפיץ ממ״ד לפני 7 באוקטובר ושלא הוציאו את נתניהו, השרים ובכירי הבטחון משאננותם. -
Episodi mancanti?
-
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
ד״ר משה סנה, ממנהיגיו הבטחוניים-מדיניים של היישוב העברי בשנות ה-40׳ ואיש ציבור בולט בעשוריה הראשונים של מדינת ישראל, קיווה שבנו אפרים יירתע מהתחום הפוליטי ויילך בדרכו רק לרפואה. אפרים לא מילא את משאלתו. הוא הלך בעקבות אביו לבטחון ולרפואה, אבל גם לכנסת ואף לממשלה, שאליה היה משה סנה בודאי מגיע לולא דבק באמונותיו ונשאר מחוץ לזרם המרכזי.
תת-אלוף בדימוס ד״ר אפרים סנה היה לוחם, מפקד ומושל לפני שהתאזרח והצטרף למפלגת העבודה, כתומך ברבין ולכן גם פסול בעיני פרס. בצה״ל היה רופא מערך החי״ר והצנחנים, מפקד צוותי הרפואה באנטבה - שם היה האחרון שראה את הפצוע האנוש יוני נתניהו לפני מותו - ומייסד יחידת החילוץ של חיל האוויר 669 במתכונתה המשודרגת והקרבית. בדרום לבנון ובגדה המערבית ניהל את הטיפול הבטחוני-פוליטי-אזרחי באוכלוסיה נפיצה. בממשלת רבין היה שר הבריאות - הרופא היחיד מעולם - ובממשלת שרון שר התחבורה.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר סנה על ילדות תל אביבית במשפחת שני רופאים, נעוריו בתנועה הקומוניסטית בנק״י, שירותו בנח״ל ובצנחנים ולימודי הרפואה. במלחמת יום הכיפורים, כמפקד פלוגת הרפואה של חטיבת הצנחנים הסדירה, היה עם גדוד 890 בחווה הסינית ועם המח״ט עוזי יאירי, שכרע תחת נטל האבל על חללי החטיבה.
לאורך הדרך נתקל בדמויות שונות, ממקורבי ערפאת בשליחויות חשאיות מטעם פרס ורבין ועד לברוך גולדשטיין. בהתמודדויות על ראשות מפלגת העבודה הפסיד לאהוד ברק לאחר בחירות 1996 ולפואד בן אליעזר לאחר בחירות 2001. שש שנים אחר כך, כסגנו של שר הבטחון עמיר פרץ, היה מעורב בהכנות לתקיפת הכור הגרעיני הסורי, עד שברק גבר על פרץ והזדרז להוציא את שניהם ממשרד הבטחון. המבצע נדחה ביותר מחודשיים והצליח, לדעת סנה, בעיקר בזכות ביצועי חיל האוויר בפיקוד אליעזר שקדי ושיקול הדעת של ראש המוסד מאיר דגן, ידיד ותיק של סנה מימי לבנון. סנה גאה בתרומתו להחלטת שרון להתעלם מהביקורת על נגיעת דגן בפוליטיקה ולמנותו לרמס״ד.
כחבר-כנסת חדש שלא צורף עדיין לממשלת רבין, שלמענו פעל נגד פרס, התנחם סנה בחברות בתת-ועדת החוץ והבטחון לשירותים החשאיים, התעמק בחומר המודיעיני ואיבחן את סכנת הגרעין האיראני. רבין הסכים איתו, שנים לפני שבנימין נתניהו ניסה לנכס את הנושא לעצמו. איראן ממשיכה לקנן בראש דאגותיו של סנה והוא מצדד בתקיפת התשתית הגרעינית שלה - אך לא בשנה הקרובה, באין לה עדיין יכולת להתחמש.
אולפן: אורי אנוליק -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
כקצין-לוחם ביחידת מודיעין ניסה יונתן דקל לתהות על קנקנם של עמיתים מבוגרים ממנו ולבושים אזרחית מגוף מקביל - המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הם היו בה בעת דומים לדקל וחבריו, ביניהם שי סתרן, ושונים מהם, בגישה ולא רק בגיל ובנסיון.
כשסיים את לימודיו בבית-הספר לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל, חמש שנים מאומצות שניראו לו המשך של חמש שנותיו בחובה ובקבע, החליט דקל להעמיד את המוסד - עם סתרן, דוקטור לאנתרופולוגיה, כשותפו לתסריט - במרכז סרט עלילתי שיעביר לצופיו את המציאות של מבצעי מודיעין החוץ במעטפת יצירתית. התוצאה היא ״צ׳קאאוט״, עם אקשן - חלקו מדומיין - ואווירה של מרפק בצלעות ולשון בחך יותר מאשר של אגרוף בבטן וסכין בין השיניים.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דקל, במגבלות בטחון מידע, את רקעו האישי ואת בניית הסיפור והדמויות. העלילה נעה בין ההתרחשות במקום מסויים, מלון באיסטנבול, לבין התחקיר המתבצע לאחר שנה, בפועל במטה המוסד ובהזייה שוב במלון.
דקל וסתרן חמקו משתי מלכודות שגרתיות בסרטי ביונוקרטיה, המימסד הביורוקרטי של הביון - CIA או MI-6, קג״ב או מוסד - אחת של טובים מאד מול רעים לחלוטין ושנייה של רקב בוגדני בצמרת אירגון מודיעיני שנחדר בידי אויב. הם משרטטים אנשים רגילים, באופיים, במצבים פחות רגילים, עם חיים כפולים, בבית ובחוץ, כשהפעולות בשליטת העושה בעת העשייה אך בידיעה שהוא עתיד ליתן דין וחשבון בפני הממונים עליו.
״צ׳קאאוט״ אינו ״גבעת חלפון״ או ״מבצע סבתא״ של המוסד: הוא מחוייך, אבל גם רגיש ולעתים רגשני. סרט שאנשי המוסד שצפו בו אמרו שהציב מולם מראה ושקהל אחר יכיר בו את קילוף המיתוס מהאמיתות. -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" -
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
ד״ר נמרוד נוביק קלט נינוחות של בטחון ומודיעין, חשאיות ומימשל, בבית הוריו, תחילה בכפר חיים שבשרון ואחר כך במגורי משפחות השב״כ, המוסד ושלוחות אחרות של המערכת ביפו. אביו, מאיר נוביק, לימים ניצב במשטרה, היה איש שירות הידיעות של ההגנה - בין השאר מפעילם של הסמלים מרטין ופייס, המקורות המודיעיניים שנחטפו וניתלו בידי אצ״ל - שעבר מהשי״ן-בי״ת של איסר הראל למחלקה לתפקידים מיוחדים במשטרה. בחדר ההורים בדירת משפחת נוביק הוסתרו נשק, סודות וזכרונות.
כנער שאף נמרוד להיות דיפלומט. בבגרותו למד וחקר מדיניות ואסטרטגיה, עד שהזדמנה לו אפשרות ליישום מעשי, בצוותו של שמעון פרס בממשלה המשותפת עם יצחק שמיר, תחילה כראש הממשלה ובהיפוך התקליט - במשרד החוץ.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר נוביק על חוויותיו עם פרס, שמיר ושר הבטחון רבין; יוסי ביילין ואורי סביר, שותפיו בשלשת ״נערי פרס״; נציגים סובייטיים במגעים כמוסים; ובמילה או שתיים על אהוד ברק ועמוס עוז.
הוא מבכה את החמצת הרגע של טיוטת הסכם ישראל-ירדן, שפרס השיג ושמיר סיכל, ומשחזר את הימים המתוחים של נפילת משטר מובארק, כשמקורביו ובראשם שר המודיעין עומר סוליימן היו חסרי-אונים להושיע - גם את עצמם.
מארג קשריו של נוביק באזור ובוושינגטון מסמיך אותו להציג בבהירות את הברירה החדה שבפני ישראל באביב 2025: השתלבות באזור, כולל פתרון בעיית עזה והחזרת החטופים, מול גלישה לסחרור קנאי שיעמיד בסכנה חמורה את בטחון המדינה ואזרחיה. -
בשנת 1991, עשור וחצי לאחר מבצע אנטבה, היה יצחק רבין חבר-כנסת שעתידו במפלגה בראשות שמעון פרס, מחוץ לממשלת שמיר, עמום. רבין, כמעט בן 70, לשעבר רמטכ״ל, שגריר בוושינגטון, ראש ממשלה ושר בטחון, הרבה לפני שכל התפקידים הללו סבלו מזילות מחפירה, לא נראה באותה עת כמי שעוד יחזור לשלטון.
למוטה גור, שהיה בתקופת הרמטכ״ל רבין ראש מחלקת המבצעים, מפקד בית-הספר לפיקוד ומטה ומח״ט מילואי הצנחנים 55 בקרב על ירושלים, היו שאיפות פוליטיות בלתי-מוגבלות, שנכזבו. הוא הצטרף למפלגה שהתפקעה מעודף רמטכ״לים. רבין ובר-לב קדמו לו בתור. גור נאלץ להסתפק בתפקיד מישני, שר הבריאות, מחוץ לקבינט בממשלת פרס-שמיר. ב-91׳ היה רק ח״כ, רחוק מהצמרת. שנה אחר-כך, כשהוקמה ממשלתו השנייה של רבין, העדיף את הקירבה לחומר הצבאי והמודיעיני כסגן שר במשרד הבטחון על תיק מלא אך דל-ערך.
דן שומרון סיים באפריל 1991 ארבע שנים כרמטכ״ל. בין אתגריו: ביטול ה״לביא״, האינתיפאדה, מלחמת עיראק. זה היה שיא מעופו הציבורי. הוא מת ב-2008. גור, שהתייסר במחלה חשוכת מרפא, התאבד בקיץ 1995, כארבעה חודשים לפני רצח רבין.
המיוחד בשיח שלושת רבי-האלופים על אנטבה אינו רק בעצם המיפגש בין הדרגים - ראש ממשלה שהיה רמטכ״ל, רמטכ״ל ומפקד המיבצע שיהיה רמטכ״ל. בכל אחת מתשובותיהם, הערותיהם ותובנותיהם ניכרות הרמה, הרצינות והערכיות החסרות כל כך בדרגי הפוליטיקה והבטחון של ישראל העכשווית, הלפותה בידי אחיו של החייל היחיד שנהרג באנטבה.
רבין, שהוראתו על פעולה צבאית לשחרור נחשון וקסמן נגזרה ממדיניותו בסוגיית המצבים השונים של אירועי בני ערובה, המתוארת כאן בפיו, היה מוכן לממש בהתפטרות את אחריותו המצפונית והמימשלית למיבצע אנטבה, אילו נכשל - כי היתה גם אפשרות להחלפת חטופי מטוס איר פראנס בעשרות אסירים ערביים ואירופיים. ודאי שהיה מתפטר ללא תירוצים אילו היה אחראי ל-7 באוקטובר, הוא ולא התשליל הדהוי שלו.
(השיחה שודרה לראשונה בגלי צה״ל והובאה שוב ב״אפרכסת״ ב-2022) -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
מי תואר במשפט הבא: ״אומר ההיפך מה שהוא חושב, עושה ההיפך ממה שהוא אומר, ולכן קורה לעתים שהוא עושה מה שהוא חושב?״
המנחשים ״נתניהו״ טועים, לפחות הפעם. כך איפיין דיפלומט בריטי ששירת במפרץ הפרסי את הטיפוס האיראני - מערים ומעלים, מיתמם ומתעתע, מתרפס וכוחני.
ככל הכללה, כולל הכללת ההכללות, גם זאת פשטנית, אבל יש בה תמונה הלוכדת את תמציתו של האיראני, האדם והעם. איציק ברזילי, איש אגף המודיעין בשירותו הצבאי ועובד מיבצעי במוסד בעשורים הבאים, עד לראשות שלושה אגפים ובפועל מישנה לרמס״ד, מחמיא לתובנה זאת כמשקפת אמת גדולה על איראן ומספקת מפתח לחכמת המיקוח עם נציגיה. בין השאר בשיחות הגרעין עם צוותו של טראמפ.
אבחנותיו של ברזילי נרכשו בשנות התערותו בישראל, כנער שהגיע מבגדד עם משפחתו אך הופרד ממנה וגדל בקיבוץ גבעת השלושה וכאיש מוסד בשליחויות לארצות, שפות ותרבויות אחרות.
כשהוצב בכבשן של עבדאן, בסמוך לגבול עיראק, תיפקד בכיסוי איראני משכנע. שבתי שביט, קודמו במקום ולימים הרמס״ד, פיקפק תחילה ביכולתו של ברזילי להעמיק בלימוד פרסית עד כדי קריאת טולסטוי.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר ברזילי על לקחיו ממגעים עם איראנים - גאים בלאומיותם. קנאים בשיעיותם - מכל השכבות והאמונות. זמנם בידם, הוא אומר, סבלנותם אומנותם והמיקוח איתם לעולם ישקף את הישגיהם - או שיתפוצץ, טקטית או מהותית. אם טראמפ ישכיל להבין זאת, ייתכן הסכם גרעין עם חמינאיי
ברזילי, צייר פורה שנעזר בכשרונו להתחזות לאמן המתעד טבע ודיוקנאות, היה באירופה ובמטה המוסד כשהגיע החומר האיכותי מהמרגל המצרי אשרף מרוואן. כנגד השאלה אם מרוואן היה סוכן כפול הוא שולף תשובה בת הברה אחת.
אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
כשתת-אלוף רחל דולב החליטה, אחרי ארבע שנים דחוסות כצנזורית הצבאית הראשית, לפרוש מהתפקיד ומשירות הקבע, הגיעה אליה כמקובל לחפיפה קצינה בדרגת אלוף-משנה, לשעבר סגנית דובר צה״ל. הצנזורית המיועדת, מירי רגב, שמחה להיעזר בבקיאותה המשפטית של עו״ד דולב: היא ביקשה ממנה להסביר לה את ההבדל בין פרקליטות המדינה לבית הדין הגבוה לצדק.
בו ברגע קלטה דולב שאין ביכולתה ללמד את רגב שיעור כלשהו, כי באירגונים כמו צה״ל - ובהמשך גם בפוליטיקה - סוד ההתברגות, ההתקדמות וההישרדות אינו קשור כלל למישכל ולהשכלה; ויעיד מיקומן כחלוף שני עשורים, זאת כמשפטנית החברה ב״מפקדים למען בטחון ישראל״ ומביעה את דעותיה המתונות בציבור וזאת כחברת ממשלה, חברה (?) של שרה נתניהו ומעל לכל מירי רגב.
עובדה זאת מלמדת משהו על מדינת ישראל, אך לא הוגן להתייחס לדולב רק כהיפוכה של רגב. את נקודותיה צברה בכוחות עצמה.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת רחל דולב איך תיחבלה את דרכה, כקצינה טרייה, ללשכתו של אלוף פיקוד הדרום אריק שרון, על העבודה במחיצתו - הסיורים בשטח, הלחימה בטרור (״עם מאיר דגן ודויד מימון״), הפגישות הגלויות עם פוליטיקאים כמו ראש המפלגה הליברלית שמחה ארליך - ועל התעלמות שרון מהרמטכ״ל חיים בר-לב ויורשו דדו אלעזר. שרון, היא מגלה, פתח ציר עוקף רמטכ״ל אל שר הבטחון משה דיין, באמצעות בתו יעל בטלפונים לפאריס.
שרון הוא גם שדירבן את מזכירתו ללמוד משפטים; וכשהגיעה שעתה להתמחות, בתום הלימודים, מאסה במשרדיהם האפורים של עורכי-הדין התל-אביביים והעדיפה את המלצתו המיקרית של מכר שהדגיש את פערי השכר לטובת מתמחים בפרקליטויות, הצבאית והמחוזית.
אחרי שירות מאתגר בפרקליטות פיקוד המרכז בתקופת האינתיפאדה, שפרצה בסוף 1987, כיהנה (פעמיים) כסניגורית הצבאית הראשית. בין השאר הגנה, לצד עו״ד אלי זהר, על אלוף עמירם לוין בפרשת צאלים ב׳. שם נחשפה לעומק היצרים והתחרות והפוליטיקה האירגונית בדרגי הפיקוד הבכיר.
בהגיעה לצנזורה פגשה מנגנון במגננה, על סף גסיסה. בית המשפט העליון רופף את הכבלים הישנים, לא אחת השרירותיים או משרתי הבכירים, על העיתונות. דולב תימרנה בין שדות המוקשים של הבטחון, החוק והתקשורת. בין הישגיה היא מונה את סגירתם של שני גופים שנותרו תקועים בעולם הישן - הצנזורה על מכתבי חיילים והציתות לשיחות בין-לאומיות של כתבים זרים.
כשהשתחררה טבלה את אצבעות רגליה בפוליטיקה. הציצה, נפגעה והסיקה שהצינון שנגזר על אלופים ורמטכ״לים עשוי להועיל, בהתנדבות, גם לבכירים קצת פחות.
על ההפיכה המשטרית, כצפוי, דעתה רעה מאד; והיא חרדה מאד לחייהם של חטופי חמאס בעזה.
אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
תת-אלוף חנן גפן יצא מבצרה והגיע לבייג׳ין - מהמשק המשפחתי במושב בשרון לנספחות צה״ל ונציגות משרד הבטחון בבירת סין. בין לבין היה קצין מודיעין ביחידת האיסוף המרכזית של אמ״ן, 848, ששינתה את מספרה ורכשה את תהילתה כ-8200, מדרגת סרן ועד לפיקוד על היחידה.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר התא״ל בדימוס על מסלולו כערביסט בצנזורה הצבאית במזרח-ירושלים ועל החלטתו, לאחר כשלון אמ״ן במלחמת יום הכיפורים, לעבור לאחד המערכים המודיעיניים המרכזיים. בכל אחד מאלה הובטח לו ששירות שם יהיה חשוב ומעניין ״יותר מאשר ב-848״. אם זה המדד, אמר לעצמו, כנראה שהכי מעניין ב-848.
גפן מדבר על סוגיות הסיגינט והסייבר, על האזנות לאלחוט ולטלפון, על הטכנולוגיות הישנות ועל אלו שהבקיעו בשלושת העשורים האחרונים, על יחסי 8200 עם השב״כ והמוסד, על הנתק התמוה בין דרגי העבודה ב-8200 לבין דרגי הניהול ועל ״הערות הב״ר״ - הבינה הרשתית - המוסיפות לחומר הגולמי את התבלין הנותן לו טעם.
כקצין בדרג הביניים ביחידה צפונית של 8200, בסוף שנות ה-70׳ ותחילת שנות ה-80׳, התרשם גפן מחריצותו וידענותו של סגן יצחק גולדפריינד, חובש כיפה שהיה בקי מאין כמותו בשפה הערבית וסקרן עד כדי פלישה למשרדו של גפן כדי לקרוא את הידיעות הסודיות ביותר שנשמרו שם. גפן בחר בלימודי המזרח-התיכון, בין השאר אצל ראש אמ״ן לשעבר יהושפט הרכבי, לאחר ששינה את טעמו והחליט שלא ללמוד משפטים. גולדפריינד השתחרר מהמודיעין, למד משפטים, הסיר את כיפתו, שינה את שמו לעמית והגיע לאחרונה לנשיאות בית המשפט העליון.
מפקד 8200 לשעבר כואב את כשלון ההתרעה ביחידה באותו לילה מר שלקראת התקפת חמאס. הצלחות מאוחרות אינן מפצות על כך, אך חשוב לו, בלי לפרט, לזקוף לזכות 8200 מבצעים התקפיים בולטים המיוחסים לגורמים אחרים בקהילת המודיעין.
בתפקידו האחרון במערכת הבטחונית למד גפן שיעור מזורז בדקויות התרבות הסינית: בשעת שיחה מנומסת ומוקפדת יש משמעות תכליתית לדקה ה-59. אז נשלפת ההצעה, או התגובה, המעניינת את המארחים; וכך באה לעולם - והתרסקה במבוכה הדדית יקרה - פרשת המטוס ״פלקון״, שמימשל קלינטון יירט.
אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7תת-אלוף יעל גרוסמן, מפקדת יחידת ״לוטם״ של אגף התקשוב וההגנה בסייבר ובקרוב ראש מטה האגף, היא אחת מחצי תריסר נשים בדרגתה בצה״ל והעומדת יותר מכולן על מפתן דרגת האלוף והחברות בפורום המטה הכללי. לא יפתיע לראות אותה בעוד שנתיים-שלוש מקבלת את ראשות האגף מאלוף אביעד דגן, איש חיל האוויר והטכנולוגיה שנכנס לתפקידו בסתיו האחרון.
ב-25 שנותיה בצבא הקבע, מאז שהוסמכה לקצונה כצוערת אחת, נשואה, בין שני תריסרי גברים, גולשת גרוסמן על גלי מהפכת האינטרנט, הדיגיטל והידע שסחפה את האנושות ולפיכך גם את הצבאות. חיל-הקשר, שהיה אי-פעם תומך לחימה הנספח לכוחות (והוליד מתוכו את חילות האוויר), נעשה לשותף מרכזי שחיוניותו בולטת עוד יותר כשהוא נעדר, בגלל תקיפה או תקלה.
ביממה שלפני שיחתה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ ניהלה גרוסמן תרגיל שנועד לבדוק פרצות במערך הרציפות התיפקודית של גורמי התיקשוב וצרכניהם. לשעתיים עצמה עיניים, התנערה ולא התלוננה על עייפות. מוסר העבודה והמשמעת שלה מלווים אותה מילדותה בפתח תקווה, כרקדנית, ספורטאית, תלמידת פיסיקה-מתמטיקה ועתודאית המסיימת לימודי הנדסה ומתגייסת לתפקידים מקצועיים ופיקודיים.
תא״ל גרוסמן מדברת על מבנה אגף התיקשוב ויחידותיו, על גבולות הגיזרה עם אמ״ן וחיל האוויר, על 7 באוקטובר והמשימות הבלתי-צפויות שהוטלו על המערך הסדיר של ״לוטם״ ועל מילואיו (בין השאר, סיוע בזיהוי חללים שנתוניהם מתקופת בשירות הצבאי נשמרו בענן) ועל גדול סיוטיה - מה אם, למרות ההתעמקות בתרחישים שונים ומשונים, חמקה מחשבונה המהלומה הקשה הבאה.
כשהיא משתתפת בהכנת צה״ל קדימה ל-2035, כשתהיה משוחררת מקבע ובודאי תשתלב בתפקיד טכנולוגי-ניהולי בכיר במשק האזרחי, היא מדגישה את האיזון הנחוץ בין שתי התשומות בגישור על פני העשור הבא - עמידה על תשתית מוצקה של עובדות ומדע מכאן ופתיחות יצירתית להעז לחשוב גם בכיוונים בל-נודעו.
גרוסמן אינה מערערת על בכורת המפקדים שהגיעו מלחימה קרבית ואינה דוגלת באפליה מתקנת עיוותי עבר, אך היא גאה להיווכח בהישגי קצינות וחיילות. בהכשרה האחרונה שעליה ניצחה שמחה לגלות ששני החניכים הבולטים ביותר מתוך כמעט 400 היו החניכה המצטיינת וחניכת המופת. למיטב ידיעתה - והיא הרי תמיד תוהה האמנם היא יודעת הכל - זהו דאבל נשי נדיר בצבא הגברים.
אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
בהיותו חניך במכללה למלחמה של חיל האוויר האמריקאי, באלבמה, טס הצוות של שמעיה אביאלי לביקור בפרל הרבור. עד אז, בסוף המאה הקודמת, חלפו עשרות שנים מהתקפת הפתע היפנית שהלמה במעוז הצי האמריקאי באוקיינוס השקט. מלחמת העולם הסתיימה, יפן בעלת ברית, שום איום מיידי אינו מעיב על השלווה, אבל יחידות הצבא האמריקאי מכל הכוננות שיננו את מורשת הקרב ודרוכות כאילו אויב עלול בכל רגע להגיח ממערב. שנית פרל הרבור לא תיפול.
תא״ל במילואים אביאלי נזכר בכך ב-7 באוקטובר, לנוכח הרפיון בהגנת גבול עזה. הוא שותף לאכזבה העמוקה מהכנת צה״ל ובתוכו חיל האוויר לתרחיש פלישת חמאס. עידוד מסויים, לא מקזז, הוא שואב מביצועי החיל לאחר ההתאוששות מהמהלומה הראשונה, כגון בגיחות לאיראן.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אביאלי על רקעו המשפחתי במושב באר טוביה, על המשק שבמרכזו רפת, על זכרונות ילדות ונערות ממלחמות 1967 ו-1973 ועל ההתנדבות לצוות אוויר, תחילה במגמת קרב ולבסוף - עם קורס 96 - כטייס מסוקים.
הוא הטיס מסוקי קרב וסיור - קוברה, אפאצ׳י ודיפנדר (״להטוט״) - והיה מפקד שתי טייסות ושני בסיסים, עובדה ופלמחים; לחם בלבנון, בעזה וכמעט - בתוכניות שנגנזו - נגד מטרות בעיראק וב״מדינה אחרת ממזרח לישראל״.
כנספח אווירי בוושינגטון היה לשותף סוד ותיאום עם הפנטגון במבצע תקיפת הכור הגרעיני שצפון קוריאה בנתה בסוריה. בשובו ארצה שמע שהתפנה תפקיד ראש סיב״ט, היחידה לסיוע בטחוני במשרד הבטחון, המופקדת על עזרה לשיווק תוצרי התעשיות הבטחוניות. שר הבטחון אהוד ברק, שריאיין אותו, התעניין בשתי נקודות: האם לאביאלי כישורי מכירות והאם רעייתו תשלים עם נסיעותיו התכופות לחו”ל.
שמו הפרטי ושם משפחתו, המנציחים חללי פרעות ומלחמה, אינם מסגירים את מוצא הוריו ממזרח אירופה. לא אחת נתקל במבטים מופתעים. כשהמתין פעם במרפאה והגיע תורו, ביקש הרופא לוודא שאין זאת טעות - הוא הניח שהמטופל יהיה תימני.
אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7אביגדור פלדמן על משפט נתניהו וניגוד העניינים שלו, פיטורי היועצת המשפטית וראש השב״כ, הסיפוק מעריכת-דין אחרי 53 שנה והסוף המפתיע של המותחן הבלשי שהוא כותב.
עו״ד אביגדור פלדמן, בשיחה רביעית עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, אינו מוצא סיבות טריות להתעודד ממצבה של מדינת ישראל. תקוותיו לעצירת הגלישה במדרון התגלו כמשאלות לב.
ניצנוץ האור שבאפלה, מתצפיתו, הוא אובדן הרסן של נתניהו על בולמוס הפגיעה במערכת החוק. כה הרחיק לכת, עד שיוזמת פיטורי היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה מחוברת אליו, אישית, לא רק כהיתממותו ליריב לוין, ומובטח שתיבלם בבג״ץ, בנימוקים שונים ובראשם ניגוד העניינים שלו, כנאשם מול ראש התביעה במשפטו.
גם מהלך הדחת ראש השב״כ רונן בר, סבור פלדמן, ייכשל, כי הוא ממונה על חקירת חדירתה של ממשלת קטאר לסביבת נתניהו וכי לא נערך לו הליך נאות. פלדמן מגנה את השינוי בהרכב הוועדה לבחירת - והדחת - שופטים ואת הסמכת הפוליטיקאים למנות את נציב התלונות על השופטים. זאת תנועת מלקחיים שתאיים על שלושת שופטי נתניהו, כי די בכך שיימצא רבב ישן באחד מהם לביטול המשפט.
כמי שהכיר שרי משפטים לדורותיהם אין במילונו של פלדמן מילה רעה דיה לאיפיון לוין. על אהרן ברק הוא אומר שחבל שקלע את עצמו גם לעניינים ששומר נפשו ירחק מהם, כגון תיווך בהסדר טיעון בין התביעה לנתניהו.
הפנאי של פלדמן מנוצל לכתיבת ספר בלשי, שעלילתו מתארת סדרה מסתורית של רציחות שופטים. הוא בונה את הסיפור, העשוי להפוך גם ליצירה טלוויזיונית, נדבך-נדבך, פרק-פרק, וזהותו של הרוצח נודעת לו, למחבר, בהפתעה גמורה, רק לקראת הסוף; ואף אז יתכן שהסניגור הפלילי המנוסה פלדמן יצליח לחלץ אותו מהרשעה.
אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ryהאויב המסוכן ביותר של הבטחון הוא הבטחון העצמי. תחושתם של שותפי סוד שהם יודעים על האויב כל שיש לדעת משרה שאננות ומכרסמת בתודעת הצורך להיערך להפתעה; ותמיד תהיה הפתעה, כמו שהתברר לרומאים כשחניבעל איגף אותם מצפון עם בעלי-חיים נפוצים באפריקה אך נדירים באירופה.
זאת אחת התובנות שצבר ראובן אייל בעשרות שנותיו במדים ובארבעת העשורים שמאז. עוד אחת: רבים מקציני המודיעין נוטים לשכוח את העובדה החשובה ביותר במלאכתם: המודיעין משרת תכלית גבוהה יותר, לא את עצמו. חומר כה סודי, עד שנמנעים מהפצתו למי שזקוקים לו, הוא עושר השמור לרעת בעליו - כשהבעלים האמיתיים הם בכלל המפקדים, הלוחמים ומפתחי המענה בתעשיה הבטחונית.
לא כך אייל, תת-אלוף בדימוס, שהיה ראש להק המודיעין בחיל האוויר. אייל לא היסס (טוב, אולי היסס, אך החליט) להתעלם מהוראות קנאיות להטיל מידור קיצוני על נתונים שבלעדיהם לא היו מומחי המחקר והפיתוח בישראל משכילים להכין אמצעי-נגד להצלת טייסים ולסיוע לביצוע משימותיהם.
אייל לא חיפש אתונות ומצא מלוכה, אבל גם לא הרבה פחות מכך - כשהתגייס לשירות חובה, ב-1953, רצה להיות מכונאי מטוסים, וסורב. הנימוק: כושר קרבי. לא נורא, ניחמו אותו בבסיס הקליטה, תוכל להיבחן לטיס. מי שלא רצה בו כצוות קרקע קיבל אותו כצוות אוויר, אחד מתשעה בלבד בקורס 18, ביניהם מי שהיה בתוך עשור לטייס-קרב מוביל בחיל האוויר, רן פקר.
בשיחה עם אמיר אורן ב”אפרכסת״ מספר אייל על חיל האוויר מימי דן טולקובסקי ועזר ויצמן, מוטי הוד ודוד עברי, עד לעמוס לפידות. הוא דן בסוגיות המציאות החמקמקה שהמודיעין מנסה לשווא לשקף, ההערכות השונות שהמפקדים - רובם אך לא כולם - מבקשים לקבל וההבדל בין ״מטרה״ ל״איום״ כשני צדדים של אותו אויב.
אחת מנקודות השיא במבצעים שליווה היתה תקיפת הכור העיראקי. לאייל זכור היטב התדריך האחרון של שמונת הטייסים עם הרמטכ״ל, רפול, ימים מעטים לאחר נפילת בנו יורם איתן בהתרסקות מטוסו. הנחת העבודה, לאור הסכנות בנתיב וסביב הכור, היתה שיותר מאחד מהשמונה יופל. פגיע מכולם היה הרביעי והאחרון בכל מבנה, כך שהסיכון הגדול ביותר לשבי ולעינויים בבגדד ריחף על מספר 4 במבנה של אמיר נחומי - אילן רמון. ״אם תיפלו בשבי,״ הופתע אייל לשמוע את רפול הקשוח פוקד, ״אל תנסו לשתוק. ספרו הכל״.
אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב -
עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ry
כבנו של טייס קרב, חבר מרחביה שבעמק יזרעאל, גדל עטר דגן בסביבה שבמרכזה הקיבוץ והצבא. הוא התלווה לאביו לבסיס הסמוך, רמת דוד, צפה בהמראות ובנחיתות, הקשיב לסיפורי בני מחזורים קודמים שהצטיינו בחיל האוויר וקיווה להצטרף אליהם בתורו.
למרות אופיו המרדני וחומד הלצון הצליח כפרח טיס עד למחצית הקורס. אז לא התאפק בטיסת סולו, ביצע תרגיל מסוכן ושרד תאונה אך הופנה לאפיקים קרקעיים יותר. מבין החלופות שהוצעו קסמה לו קצונה בתותחנים. גם כצוער התגרה בשלטונות ועמד שוב ושוב בפני הדחה; הוא ניצל ממנה בזכות חוות הדעת המעולה של חבריו לצוות, שהרשימה את מפקד בה״ד 1 יותר מהסתייגות המדריכים.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר דגן, אלוף-משנה בדימוס, על פרקים מספקים לצד מתסכלים בשירותו הצבאי. כשהוזמן לפקד על יחידה טרייה בחיל התותחנים, שתכלית הקמתה בלימת פלישה משוריינת של אוגדות סוריות לגולן, התאכזב לגלות שצה״ל, בשיגרת מחשבה, רואה בה עוד סיירת נבחרת עם טילים ולא מסגרת חדשנית להפעלת אמצעי-לחימה מהפכניים מטווח רחוק.
מפקדו באוגדה 91 בסוף תקופת לבנון, משה (קפלן) קפלינסקי, מינה אותו לקצין האג״ם של פיקוד המרכז, תפקיד מפתח באמצע העשור הראשון של המאה, תקופה עמוסת משימות ופגועת מאבקי אגו בין אישים ואירגונים. כשהתבדח כדרכו באחד הדיונים במטכ״ל הזכיר לו קפלינסקי, כבר סגן הרמטכ״ל, שבקרייה לא מאמינים בהומור.
מאחר שלא היה קצין שיגרתי ולא שם את אוכפו על סוס אביר שירכיב אותו אל השקיעה - הוא עדיין מעדיף טרקטור - נותר בדיוני האיוש ללא תפקיד תת-אלוף שבעליל היה ראוי לו. הפער שבין הציפיות המוצהרות למציאות הבינונית לא הפתיע אותו. צה״ל הציע לו פיצוי בדמות נספחות צבאית. בלונדון, הסכים דגן, ונשלח לוורשה.
אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב -
מספר שאלות למאזיני "אפרכסת" בקישור הבא
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
הטלפון הנייד של שגריר ישראל בברלין צילצל בעיצומן של קניות לשבת - בשבת. ״איך העסק מתקדם?״ הסתקרן ראש הממשלה, אריק שרון. הוא כיוון למיקוח על רכש שלוש הצוללות הראשונות בסדרת ״דולפין״, שהוביל שטיין בקשריו המעולים בבירת גרמניה. שרון, שלפנים לא רווה נחת מאנשי שירות החוץ, הוקיר את שגרירו בברלין במלים חמות.
רבע מאה לפני כן, בשליחותו הראשונה למחצית המערבית של אותה מדינה, לבירתה אז בון, היתה לשטיין דעה שונה לחלוטין על שר הבטחון שרון. לשמע הדיווח המקומם על הטבח בסברה ושתילה התלבט בין שלוש חלופות קשות - להתפטר, לשקר למקומיים או לומר את דעתו האמיתית - ובחר ברביעית, להסתגר בחדרו ולהימנע מכל התבטאות.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שטיין איך גוייס מהאוניברסיטה העברית למשרד החוץ כדי לעסוק במחקר מודיעיני ובתכנון מדיני, אך הוסט למסלול דיפלומטי - לא שיש לו סיבה להתלונן. הוא הוצב בבירות החשובות ביותר, בתפקידים המעניינים ביותר ובתקופות המאתגרות ביותר.
שטיין, שגדל בנתניה, במשפחת ניצולי שואה, לחם כצנחן בששת הימים וביום הכיפורים. במדינות אחרות משרד החוץ בכיר ממערכות הבטחון והמודיעין. לא בישראל. צה״ל, המוסד, המלמ״ב והשב״כ מתבוננים במשרד החוץ בהתנשאות חשדנית. נדיר למצוא דיפלומט ישראלי המקובל עליהם ושותף לסודותיהם. שטיין היה בקומץ זה. כשפעל יחד עם ידידו מהוועדה לאנרגיה אטומית, גדעון פרנק, הלחימו אותם ל״פרנקנשטיין״.
שני דורות של פוליטיקאים ופקידים גרמנים התוודעו אליו. ביניהם הנשיא הנוכחי שטיינמאייר והקנצלרית הניצחית מרקל, שמקורביה לא הסתירו את כעסם על התנהגות נתניהו כלפיה.
עיסקת הצוללות הנוספות וכלי-השיט האחרים התנהלה לאחר פרישת שטיין מהשגרירות בברלין ומשירות החוץ, אך גם בלי להתעמק באפלים שבהבטיה הוא מפוכח דיו לפסוק שבשני הצדדים, הישראלי והגרמני, יש גם שחיתות.
אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב -
In the second episode of the Pine & Oak Podcast, Alon Pinkas and Amir Oren discuss, from an Israeli perspective, the latest events in the Washington scene they used to know but now doubt whether prior knowledge has much relevance in the Age of Trump.
Send comments to [email protected]
-
ענו על שאלון קצר ועזרו לנו לשפר את אפרכסת
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
כשהסקייהוק של סרן צביקה טרון נפגע מטיל קרקע-אוויר בחזית הסורית, ב-11 באוקטובר 1973, הנחת העבודה של מפקד טייסת 102 היתה שטרון לא שרד את הנטישה והצניחה לקרקע עויינת. כך, בגישה מציאותית, אכזרית בסירובה לטפח אשליות, אמר להדסה אמן, בת-זוגו של צביקה, שניהם חברי קיבוץ שפיים.
הדסה, שלא איבדה תקווה, המתינה כמעט שמונה חודשים קרים וקשים להגעת רשימות השבויים, לקראת סוף מסעות הנרי קיסינג׳ר בין ירושלים לדמשק. צביקה חזר, התאושש ושב לטיסה, בחיל האוויר כסא״ל במילואים ובחברות אזרחיות כטייס ריסוס וכיבוי.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר הזוג טרון לילדות בשפיים - הדסה עם חמש אחיותיה (אחיהן, אורי, נהרג בעת שירותו בסיירת הצנחנים) ו״מספר כביסה 1״ של הוריהן, ממובילי הקיבוץ; צביקה, בן לשורדי שואה ותלאות בריחה והעפלה שאיבדו בת, אח צעיר ליוסי, טייס מסוקים מעולה שנשאר בקבע עד לאלוף-משנה, מפקד בסיס שדה דב.
צביקה חלם על חיל האוויר, בנה דגמי מטוסים שהעביר לביקורת טייס-הקרב הנערץ שמוליק חץ ולמד להטיס מטוסים קלים, אך נבלם בטעות-איבחון בשערי קורס-הטיס והתגייס לסיירת הצנחנים. רק בהיותו קצין בסיירת הצליח, בעזרת קשריה של הדסה, לזכות בהזדמנות מחודשת והמריא.
השבי בכלא המייסר אל-מאזה, על עינוייו בחקירות ותקופות בידודו, אומר צביקה, לא הותיר בו חותם מסוייט. בעשור שעבר, בצילומי סרטה של לינוי בר-גפן ״השובה מדמשק״, הופגש עם אחמד מעאמנה, ישראלי מעראבה שברח כנער לסוריה והועסק שם במודיעין הצבאי כמתורגמן בחקירות. חבריו של צביקה לשבי לא סלחו למעאמנה על נוכחוחו ברגעים המשפילים וחסרי האונים ביותר בחייהם. צביקה ייצג זווית אחרת: ״שנינו ביצענו את תפקידנו, אני בהטלת פצצות, הוא בתרגום בחקירות״.
הדסה וצביקה טרון בנו, כדבריה, ״חיים שלמים וטובים״, עם ארבעה צאצאים - שני בנים ושתי בנות - ו-11 נכדות ונכדים. הם אנשי שלום ומחאה, מסיעי חולים פלסטיניים לטיפולים רפואיים ומשתתפים בהפגנות נגד יחסה של ממשלת נתניהו לחטופים במנהרות חמאס.
כשמפוני כפר עזה עקרו לשפיים, הדסה היתה להם לכתובת, גשר על-דורי, יובל שנים לאחר אותו כאב מקנן של אי-ודאות בין אוקטובר 1973 ליוני 1974. צביקה, אילו נשאל ולא חס על משפחות החטופים, היה ממעיט בסבלו אז, כשבוי בידי צבא של מדינה - בתנאים משתפרים בהדרגה, בארוחות סדירות (וביניהן התעללויות), במקלחות חודשיות, לפעמים בתספורת ובתגלחת - ובידיעה שלבסוף ייערכו חילופים, לעומת מוראות עזה, כבר כפליים הזמן הסורי ההוא.
אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב -
An English-language spin-off of the אפרכסת (“Afarkeset”) podcast through Tel Aviv’s Procast studios. Amir Oren and Alon Pinkas on the American-Israeli axis and the news of the day. Episode I, mid-February 2025.
Comments welcome at [email protected] -
עזרו לנו לשפר את אפרכסת
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
בקיבוצו, עין צורים, עבד הנער חנוך דאובה בגידולי שדה, אבל הדימוי העצמי שלו לקוח מהרפת: כדי החלב שמילא וששימחו את המערכת הצבאית פיצו על בעיטותיו בכדים אחרים.
כך היה דאובה לקצין שהצטיין בשריון ושהגיע לדרגת אלוף-משנה ולפיקוד על חטיבה, עד שהחליט לשנות כיוון - יותר מעשור וחצי לאחר ״מבצע שינוי כיוון״ בלבנון, המערכה ב-2006, כשנפצע בעת פעולה אמיצה ונחושה ונחלץ כשוועדה בראשות איל זמיר ממליצה להעניק לו, אך לא לצוות הטנק שלו (כי הוא יזם ופיקד והלוחמים צייתו) את עיטור העוז.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דאובה את רקעו המשפחתי - נכד לפדויי שבי מגוש עציון, אח בכור לשלושה קצינים נוספים - ואת דרכו מהקיבוץ הדתי לצבא, עד להחלטתו לפרוש לעיסוקים אזרחיים וציבוריים, שבמסגרתם היה למייסד ודובר רהוט של ״פורום לוחמי ולוחמות ׳חרבות ברזל׳״.
ב-7 באוקטובר, בעודו בחופשת פרישה משירות הקבע, התקשה להאמין למראה עיניו. כשהשתכנע ירד דרומה, לגיא ההריגה, והשתתף בלחימה. אין לו הסבר לקריסת המערכת באוגדת עזה, בפיקוד הדרום ובמטכ״ל, אבל מסקנתו נחרצת: על כל המפקדים וקציני-המטה העיקריים, שהובסו, היה להתפטר מתפקידיהם ברגע שהמצב בשטח התייצב, כי צבא אינו יכול לתפקד כראוי בלחימה כשהעומדים בראשו הובסו.
איך זה היה אמור לפעול יודע דאובה מתחנות שונות במסלולו, כמפקד קרבי וכקצין במטכ״ל בשתי עמדות תצפית - ראש לשכת סגן הרמטכ״ל (גדי איזנקוט ולרבעון יאיר גולן) וראש זירת דרום בחטיבת המבצעים.
כרל״ש סרמטכ״ל ראה דאובה את יחסי הגומלין בין הדרגים הפוליטיים, הצבאיים והמודיעיניים, כולל במבצע ״צוק איתן״. התנסותו הותירה בו הערכה עמוקה לגולן ובמיוחד לאיזנקוט, המצטייר בעיניו כמתאים לראשות הממשלה יותר מכל הפעילים בזירה הפוליטית. הוא גם מברך על מינוי זמיר לרמטכ״ל - ״מנוסה מאד, שמרן ועם זאת פתוח, ומחובר לשטח ולדור הלוחמים היכולים להיות בניו״.
המערכת הצבאית, לפחות כל עוד הרצי הלוי בראשה, שמעה את ביקורתו של דאובה על תיפקודה ובחרה בהפרדת כוחות: מאז שובו מהלחימה בעזה, כשמילא את מקומו של מג״ד שנפגע, לא שובץ למינוי חירום. צה״ל לחוד והוא לחוד, או לפחות בחוץ. חנוך לנער על פי דרכו.
אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב -
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7
אם יש מועמד מובהק לחבר מקצועי ונטול פניות בוועדת חקירה ממלכתית לכשלון ה-7 באוקטובר, הרי הוא שלמה ינאי. אלוף בדימוס, שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים והשתתף במסע תיקון ליקוייה, אך גם חווה תופעות בעייתיות בצבא של שנות ה-70׳ עד תחילת המאה הנוכחית. קפדן וממושמע, אך גם יצירתי ומתחבל, אלוף פיקוד הדרום בתקופת תהליך אוסלו וראש אגף התכנון במטכ״ל בעת המגעים עם ערפאת וקלינטון.
ואם לא די בכך, בעל נסיון טרי בוועדת החקירה בראשות שופטת (מרים נאור, ולאחר מותה דבורה ברלינר) לאסון מירון. דו״ח הוועדה ייחס אחריות אישית, המגלמת גם אשמה, לנתניהו. קל לשער את תגובת רבין או בגין, אילו מי מהם ראש הממשלה: בו בערב היו מתייצבים מול האומה, מודיעים על התפטרות ופורשים לביתם, או מבקשים אמון מחודש.
נתניהו, טיפוס אחר וייחודי, הגיב בדרכו: לא הגיב. הממשלה לא כונסה מעולם לדון בדו״ח מירון. המחדל הקטלני הוליד מחדל שתקני. ינאי לא נואש. אם תיכון ועדת 7 באוקטובר ונשיא העליון עמית יבקש ממנו להיות חבר בה, יענה באותה מילה שהשיב לאסתר חיות, כשפנתה אליו בעניין מירון: ״הנני״.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מגולל ינאי את פרשת חייו האישיים והצבאיים, מילדותו במשפחת ניצולי שואה ובפנימיית יתומים, דרך התרחקותו מהסממנים החיצוניים של הדת ועד לשלושת העשורים של שירותו בצה״ל, משוטר צבאי ועד להתמודדות כפולה, על סגנותו של הרמטכ״ל משה (בוגי) יעלון ועל ראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
בספרו ״השארתי את הלב בבית״ (עם ענב שור-דיעי, בהוצאת משכל) מתאר ינאי את שלבי מסלולו בפירוט מעניין ולעתים - בפרק הילדות - אף מרגש. הוא היה נער מוכשר ונחוש, שפרץ את המחסומים המשפחתיים והפקידותיים שנערמו בדרכו. כך הצליח לעקור עצמו מהמשטרה הצבאית לקצונת השריון, להתאושש מפציעה כפולה - השנייה קשה מאד, כוויה רבתי - ולהתקדם ממג״ד ומח״ט לאוגדונר ולמטכ״ל.
״כמעט כל אלוף,״ הוא אומר, ״רואה בעצמו מועמד לרמטכ״ל ומתאכזב כשאינו מתמנה; גם אני״. אך מעבר לעניין האישי, הוא אומר, המסתיים כשמתמנה קצין ראוי אחר, מפריעה לו המיקריות, השרירותיות והגחמנות שבהחלטת שר בטחון עובר-ושב להעדיף מי מהמועמדים שהגיעו בדין לגמר. נחוצה, סבור ינאי, ועדת איתור שתפעל לפי אמות מידה. הוא רציני, אך גם תמים - מה שמסביר מדוע לאחר פרישתו מהצבא פנה לניהול, תעשיה ועסקים - לא לפוליטיקה.
אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב - Mostra di più
