Folgen
-
עם תחילת המלחמה, פינתה הממשלה ישובים רבים בצפון, ביניהם מטולה, המושבה הצפונית ביותר במדינת ישראל שגובלת עם לבנון מצפון, ממזרח וממערב. ליה היא אחת מתוך כ-2,000 תושבים שנאלצו להעתיק את מגוריהם לערים אחרות בישראל.
ליה מספרת לנו על החיים במטולה שלפני השבעה באוקטובר, קהילה קטנה ושורשית שמשלבת חיים פסטורליים לצד איום ממשי ומתמשך. היא משתפת על יום הפינוי והגלגולים שעברה מאז עם בעלה ובתה התינוקת, על האתגרים היום יומיים וההשתדלות להתקדם, לחיות ולנהל שגרה, לצד הגעגוע לבית.
איך משפיע הפינוי על הנפש, על התא המשפחתי, איך חולמים על התפתחות אישית כשהאדמה מתחת רועדת. איך מתרכזים ומשתקעים במיקום הנוכחי לצד התעדכנות בלתי פוסקת במה שקורה במקום בו נולדה, גדלה וחיה, איך מבקשים פתאום עזרה ומה היה הכי חסר לה בקבלות הפנים שחיכו לה, בערים אחרות בישראל.
ליה בעיקר מבקשת להזכיר, שכ-120 אלף מפונים מהצפון, עדיין חיים בינינו, המורכבות היא אדירה, היא מדגישה. וכשאין צפי ברור לחזרה, היא מזכירה לנו להושיט יד זה לזו ולהיות קשובים.
-
אולי פרק הסגירה המדויק ביותר לימים האלו של האבל, הזיכרון והעצמאות.
השיר "יש עוד חיים" נכתב והולחן ע"י רועי מכלוף, זמר, יוצר ומפיק מוזיקלי. יש בו קצת מכל הקשת שכולנו חווים כאן מאז אותה השבת ובמיוחד בשבוע האחרון; כאב, כעס, דאגה, גאווה, בושה, אופטימיות ותקווה.
מכלוף מספר על השתלשלות האירועים הפרטית שלו בימים הראשונים של המלחמה, מביקורי הפצועים ועד לרגע שבו התיישב לכתוב את השיר הכי בועט ולא מתנצל של המלחמה. הוא משתף בתחושות ובהשפעה שלהן על המוזיקה ועליו, בסיפור שמאחורי מילות השיר והחזרה לבמות לאחר השבעה באוקטובר. וגם מעניק לנו אחלה של הפוגה עם שיח פתוח על גלגולי הדרך בקריירה שלו עד כה.
"יש עוד חיים" מבוצע ע"י מכלוף יחד עם עברי לידר. רוצו לשמוע את השיר!
*ב-2/7/24 מכלוף במופע להקה חשמלי בתל אביב!
-
Fehlende Folgen?
-
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה תשפ"ד-2024.
הפרק מוקדש לזכרו של סרן במיל' שאולי גרינגליק, בנם של רות וצביקה, אחיהם של רותם, מיכל רועי ודניאל.
שאולי נפל בקרב ברצועת עזה ביום י"ד בטבת תשפ"ד, 26.12.24, במלחמת חרבות ברזל.
בן 26 היה בנופלו.
רותם, אחותו הגדולה והבכורה במשפחה, מספרת על שאולי כפי שהיה בעיניה וכפי ששמעה עליו מפי סובביו. מלא חיים, אהבה, ערבות הדדית, הומור וסטייל. על החיים שהיו לפני, כמשפחה מוזיקלית, החלום של שאולי לשיר והאודישן שהותיר אחריו ב"כוכב הבא" לפני שבחר לפרוש מהתחרות בשביל להילחם לצד חבריו בעזה.
היא צוללת איתנו, בקסם האישי שלה, אל הרגע שבו פתחה את הדלת לקציני הנפגעים ולכל מה שהשכול הביא איתו לחייה. ובעיקר, מבקשת להעביר מסר אחד חשוב-אחדות! בשמה ובשם אחיה, שאהב כל אדם באשר הוא אדם.
יהי זכרו של שאולי ושל כל הנופלים והנופלות בהגנת המולדת ובפעולות האיבה, בהיסטוריה של מדינת ישראל ובמלחמה הנוכחית, ברוך. בתקווה, שלא יהיו עוד.
חיבוק גדול למשפחות השכולות, ביום הזיכרון הזה כולנו משפחה שכולה אחת גדולה.
*משפחת גרינגליק עורכת ברחבי הארץ מופעים מוזיקליים ומעוררי השראה, בשילוב עם תכני זוגיות, תקומה, חינוך ועכשיו, גם שכול. ניתן למצוא את ההופעות בחיפוש באינטרנט ולרכוש כרטיסים.
-
עד השישה באוקטובר, חיים רובינשטיין היה יועץ אסטרטגי ומומחה לניהול משברים. בשבת השחורה בבוקר, מבלי שהבין עדיין את ממדי האסון, הוא לקח על עצמו את משימת חייו.
חיים, ממקימי מטה משפחות החטופים ודובר המטה לשעבר, משתף בגילוי לב על מאחורי הקלעים של מטה המשפחות, מאותו יום שבת ארור ועד לחמישה חודשים אחר כך, כשבחר לסיים את תפקידו.
מדוע עזב? מה דעתו על שם הפודקאסט הזה? כיצד קמה כיכר החטופים? אילו הזדמנויות פספסנו והאם מדינת ישראל עושה הכול כדי להשיב את מי שעדיין שם? על הליווי של המשפחות, ההתנערות מכל תיוג פוליטי, החזרה לחיים וללקוחות הפרטיים ועל ההתעקשות, למרות שלקח על עצמו את החזית הכי רגישה וחשובה במלחמה הזו, שהסיפור זה לא הוא.
#BringThemHome. 🎗️
-
אושרת צרפתי מלווה בהתנדבות משתחררים רבים. מהרצאות בכנסים מאורגנים ע"י יחידות צה"ל ועד לבניית קורות חיים אישיים ומותאמים אחד אחד.
בפרק הזה, אושרת מתארת את השינוי, כפי שהיא חוותה אותו, שחל אצל החיילים והמשתחררים מאז השבעה באוקטובר. הצרכים שהשתנו, הבגרות המוקדמת, המוטיבציה הגבוהה והחיפוש אחר משמעות החיים.
בעבר, היא מתארת, היה ניתן להבדיל בקלות בין צרכים של משוחרר טרי בן 21, לבין אלו של בן ה-25. אבל מאז השבת השחורה, כשמאות אלפים התגייסו לשירות מילואים, בשקט בשקט ורחוק מאוזנינו, התרחשה מגמה של היווצרות נקודות דמיון בין הדילמות של החיים, בכל טווחי הגילים; חישוב מסלול מקצועי מחדש, הקשר בין הגוף לנפש, הכמיהה למשפחה ועוד.
-
ירון הוא מנכ"ל ומייסד שותף בעמותת הלם קלאב; קהילה המאפשרת שיתוף ידע, כלים ומענים ע"י פוסט טראומתיים, עבור פוסט טראומתיים.
ירון עצמו, היה לוחם בצבא בתקופת האינתיפאדה השנייה, ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה, שירת במילואים עוד 10 שנים אח"כ. את פוסט הטראומה האישית איתה הוא מתמודד, הוא חווה לראשונה כבר בשירותו הסדיר.
בשבעה באוקטובר, כשהמדינה כולה הייתה עסוקה באחוזי הגיוס הגבוהים למילואים, ירון קיבל עשרות טלפונים דווקא ממי שקרס אל מול אותו צו ה8.
בפרק הזה, ירון מסביר מה זו בכלל פוסט טראומה, בספרות המקצועית, כיצד היא מתאפיינת בתוך ומחוץ לגוף שלנו, מה הן הדרכים האפשריות להתמודד איתה ולמה דווקא תהליך ההשלמה איתה, הוא הארוך ביותר. הוא משתף את הסיפור האישי שלו, משירותו הצבאי, דרך הקריסות האישיות במסע שלו כמתמודד עם פוסט טראומה ועד להקמתה של עמותה אחת שמבקשת להתייחס לפוסט טראומה כאל פציעת מוח ביולוגית ולא כפציעת נפש.
התוכן הדיגיטלי שהעמותה מייצרת, נועד כדי לסייע בניווט של מי שחווה את הדילמות של ההתחלה; מהו השלב הראשון? למי פונים? מה בכלל קורה לי? איך מתמודדים? איך להסיר מסיכות? ובעיקר-אני לא לבד!
-
ניצן היא מאלפת ומשקמת כלבים. אחרי השבעה באוקטובר היא הבינה שהכישורים שלה והגישה שלה לכלבים, יכולים לסייע לאחד משפחות עם חיות המחמד שלהן.
כלבים וחיות מחמד אחרות, שוטטו, התחבאו או נורו למוות. יומיים לאחר הטבח הארור, כשהאזור עדיין לא טוהר לחלוטין והירי הרקטי היה בקצב גבוה, ניצן כבר הייתה שם. מאתרת כלבים ע"פ פניות של בני משפחה ומחזירה אותם לחיקם.
ניצן מספרת באיזה מצב הישרדותי, של סטרס עצום, היא מצאה את הכלבים ואת החיות האחרות, על הכניסה לבתים של אזרחים שעברו זוועות, על הפעמים בהן איתרה גופה במקום כלב או שמצאה את הכלב, אבל בעליו נרצחו או נחטפו לעזה.
זה סיפור מרתק על מאלפת כלבים אמיצה אחת מתל אביב, שהגיעה מיוזמתה לאזור מלחמה, כדי לעשות את מה שהיא הכי מאמינה בו ולסייע ליצורים תמימים וטהורים, שחזו ברוע, לחזור למשפחותיהם.
בונוס לבעלי הכלבים! ניצן מעניקה לנו כמה טיפים יום יומיים להתמודדות עם רגרסיה אצל הכלבים שלנו.
-
נעמה גורן היא מטפלת ומרצה לרפואה סינית, מתמחה בטיפול בנשים, בחוסר איזון הורמונלי ובחרדות.
עמוד האינסטגרם שלה הפך לפלטפורמה נגישה לכל מי שמדזדהה עם התחושות שהיא עצמה חווה ומשתפת בגילוי לב, כולל טיפים להתמודדות יום יומית עם חרדה.
אבל גם נעמה, בשבעה לאוקטובר, לא הייתה ערוכה למפלסי החרדה הגבוהים שחוה כל בית בישראל.
בפרק הזה, נעמה משתפת אותנו בסיפור האישי שלה ומעניקה לנו כלים פרקטיים להתמודדות עם החרדות והניתוקים שכולנו חווים כאן, כל אחד בדרכו, מאז אותה השבת השחורה.
בגלל שנעמה מטפלת בנשים, היא מדברת לרוב בלשון נקבה, כמובן שהמידע רלוונטי עבור כל המינים :)
-
רותם היא מנהלת תכניות סטודנטים ב-
StandWithUs.
כבר שנים ארוכות שהיוזמה הזו שהתחילה מסלון ביתה של רוז רוטשטיין בלוס אנג'לס, מכשירה פרטים וארגונים להסברה ישראלית נכונה. ועדיין, בשבעה באוקטובר, גם בסטנד ווית' אס, היו צריכים לעשות חשיבה מחודשת על איך מתמודדים עם גודל האירוע.
בפרק הזה ניחשף אל מאחורי הקלעים של העמוד היהודי והציוני הגדול בעולם, שסלבריטאים רבים, ממדינות שונות, משתפים את התכנים שלו על בסיס יום יומי.
ונקשיב קצת, לעקרונות המנחים הכי חשובים של הסברה ישראלית נכונה, מאישה אחת שעובדת בזה ימים כלילות.
-
סיוון היא אשת תרבות, מנהלת הצגות של אמני סנטדאפ מהשורה הראשונה בישראל.
בשבעה לאוקטובר כל ההופעות בוטלו. סיוון, האמנים וכל אנשי ההפקה והצוות, הבינו שיש להם את הכלי הכי מרפא להעניק למדינה שבורה; הומור.
הם תרו את המדינה מקצה לקצה, דרך שטחי כינוס, התרעננות, בתי חולים ומלונות המארחים מפונים, פגשו את כולם ולמדו על עם ישראל את השיעור החשוב בתולדותיו.
-
נתנאל, קצין בהנדסה קרבית, גויס בשבעה באוקטובר לשירות מילואים בצפון הארץ. מול הנוף היפה של החרמון, המחלקה תחת פיקודו התאמנה במשך חודשיים וחצי לכל תרחיש. כשפקודת השחרור הגיעה, לנתנאל היה ברור שהחלק שלו בלחימה עדיין לא הסתיים.
הוא הצטרף לפקד על חפ"ק קצין ההנדסה של פיקוד דרום וירד לעזה. האירועים הקשים ברצועה שדווחנו עליהם בחדשות, היו חלק משמעותי מיומן המלחמה שלו. בפרק הזה יש לא רק מבט מבפנים על הלחימה בעזה אלא גם שיעור אותנטי על אחווה, רעות ואומץ לב.
אחרי חמישה חודשים של לחימה, נתנאל חזר מהמילואים לאשתו מירי ולעבודתו כסמנכ"ל מסחרי בחברה של אנרגיות מתחדשות. הוא מספר על המורכבות והדיסוננס שבין שני פרקי הזמן החופפים האלו, על הניתוקים לפעמים בעבודה, על המחשבה של מה היה קורה אם היה עושה משהו אחרת, שעלולה להתפלח מדי פעם לראש ועל ההתאקלמות מחדש במקומות שהיו הכי מוכרים לו.
-
חלק א'
נתנאל, קצין בהנדסה קרבית, גויס בשבעה באוקטובר לשירות מילואים בצפון הארץ. מול הנוף היפה של החרמון, המחלקה תחת פיקודו התאמנה במשך חודשיים וחצי לכל תרחיש. כשפקודת השחרור הגיעה, לנתנאל היה ברור שהחלק שלו בלחימה עדיין לא הסתיים.
הוא הצטרף לפקד על חפ"ק קצין ההנדסה של פיקוד דרום וירד לעזה. האירועים הקשים ברצועה שדווחנו עליהם בחדשות, היו חלק משמעותי מיומן המלחמה שלו. בפרק הזה יש לא רק מבט מבפנים על הלחימה בעזה אלא גם שיעור אותנטי על אחווה, רעות ואומץ לב.
אחרי חמישה חודשים של לחימה, נתנאל חזר מהמילואים לאשתו מירי ולעבודתו כסמנכ"ל מסחרי בחברה של אנרגיות מתחדשות. הוא מספר על המורכבות והדיסוננס שבין שני פרקי הזמן החופפים האלו, על הניתוקים לפעמים בעבודה, על המחשבה של מה היה קורה אם היה עושה משהו אחרת, שעלולה להתפלח מדי פעם לראש ועל ההתאקלמות מחדש במקומות שהיו הכי מוכרים לו.
-
אביו של גיל אופק, מנהל קבוצת מכבי חיפה, היה ביחד עם אשתו, כ-36 שעות בממ"ד ביתם שבכפר עזה, בזמן ששמעו את הזוועות המתחוללות בחוץ. בזמן הזה עשה גיל כל שביכולתו כדי לסייע להם.
הוא מספר איך נעזר בעיתונות, על אף שנמנע מכל מה שנוגע אליה בדרך כלל, על אוהד אחד אמיץ של מכבי חיפה, לוחם דובדבן שנחלץ לסייע, על החמ"ל שהקים בביתו בזמן ששתי בנותיו הקטנות בסלון ועל הרגע שבו נשם לרווחה בפעם הראשונה.
בתמונה של הפרק, מופיע עץ אחד, שהוא נס גלוי עבור משפחת אופק.
התחושות הקשות של אותם הרגעים מלוות את גיל עד היום, אבל העשייה של מועדון מכבי חיפה כולו למען הקהילה והחברה, הצילו אותו ומילאו בחזרה את הנפש שלו ושל הקולגות שלצידו. מאז הקבוצה כבר הספיקה לשחק בחו"ל, הליגה חזרה והמועדון חרט על דגלו ללוות בדרכם האחרונה, את הנופלים והנרצחים, אוהדי הקבוצה.
גיל מדבר בגילוי לב על השליחות של לשחק בחו"ל בתקופה הזו, על הרגעים שליוו את הקבוצה במסע הזה מאז אותה השבת ועל תקרית אחת סביב שלט חשוב, במשחק מול הפועל פ"ת, שעוררה מהומה רבה.
-
קרן ואור, קצין ביחידה מיוחדת, הכירו במשך שנים, הוא היה חבר קרוב של המשפחה ובן בית. במשך תקופה ניסו לסדר ביניהם וזה לא ממש קרה. הטיימינג משחק כאן תפקיד כפול; קרן ואור התאהבו זה בזו, שלושה חודשים לפני שאור נהרג בקרב על כפר עזה, לאחר שהציל נפשות רבות מן התופת של השבעה באוקטובר.
בפרק המצמרר הזה, קרן מספרת על מי אור היה עבורה, עבור המשפחה שלה ועבור הסובבים שלו כולם. גיבור אמיתי ואהוב על קרוביו. היא משתפת בלב פתוח ונקי, על אהבה שלא מומשה, על איך גילתה שנהרג, על ההתמודדות מאז, הליווי שהיא מקבלת מעומתת 'הותיר אחריו חברה' שעושה עבודת קודש, על רגעי השפל ורגעי האור.
מעבר לצביטה הענקית הזו בלב כששומעים את הסיפור שלה, זה כנראה גם שיעור חשוב עבורינו, ביחס שלנו לבנות הזוג ולבני הזוג השכולים.
הפרק מוקדש לזכרו, בצער ובחיבוק גדול למשפחתו, של הקצין, המפקד והלוחם אור יוסף רן ז"ל
-
גולדי רייך היא אשת תקשורת, יוצרת תוכן ופודקאסט בעצמה. בבוקר של השבעה באוקטובר היא עוד הייתה במסיבה בדרום, בערב כבר הגיעה לסייע בחמ"ל מתנדבים שהוקם בתל אביב. חוץ מהחמ"ל השכונתי שסייע לאלפי חיילים בשטח, גולדי וחבריה מהמידברן הקימו גם את סיירת המסיבות שטיילה בין שטחי הכינוס וההתרעננות.
היא מספרת על השתלשלות האירועים, על איך מקימים יוזמות ענק יש מאין, על הבמה שהחליטה לתת לגיבורות המלחמה ועל משפט אחד שמלווה אותה מאז, ששמעה כשראיינה את אלמנתו של לוחם סיירת מטכ"ל.
