Folgen
-
יון למדני בסוגיא לשונות במסכת קידושין (ה:). הרב חוזר אל הסוגיא בשבועות (כו:) ומראה כי המוקד של רב ששת הוא בכוונת האדם. הרב מנגיד זאת לסוגיא בקידושין (ה:) המדגישה חשיבות בנוסח עצמו, מעבר לכוונת האדם. הרב מבחין בשיטת רבי יוסי בין קידושין וגיטין שבהם צריך הקשר, מפני שקיימת דעת אחרת, לבין תרומות ומעשרות שבהן אין צורך מפני שמדובר על עניין אישי. הברכת שמואל רב דן בשיטת רבי יהודה המדגישה את חשיבות הנוסח עצמו, מחדד את המחלוקת על ידי קושיית ר"ע איגר, מפרש את שיטת רבי כפשרה, ומסיים בעיון בדברי הרמב"ם.
-
הרב פותח במחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה במעשר שני, ולאחר מכן סוקר סדרה של מקורות הנוגעים ביחס שבין לשון לכוונה, ומציג תובנות על היחס שבין דיבור לגמירות הלב בתחומים שונים. הרב מבחין בין תודעה חסידית, אשר שמה יותר דגש על הכוונה בלב, לבין תודעה משפטית אשר מחפשת נוסח מדויק.
-
Fehlende Folgen?
-
הרב פותח בנדרים ונזירות (רמב"ם נזירות א:ה, וירושלמי), שם ידות באה להשלים את ה"מבטא בשפתיים", ואין לשפה תפקיד אינפורמטיבי אלא מאגי בלבד. לעומת זאת, בקידושין (ו.) אין צורך בדיבור כדי לקדש, ומהרמב"ם (אישות פ"ג) משמע כי תפקיד הלשון בקידושין הוא אינפורמטיבי. על כן, מה עניין קידושין לידות? הרב מציע את הבנת הברכת שמואל (סי' א), לפיו כאשר יש לשון בקידושין – הרי שהיא חלק ממעשה הקידושין. הרב מוסיף לכך את דברי הבית יעקב, לפיהם מלבד דעת ומודעות במעשה הקידושין צריך גם רצון. הרב מקשה כי בנדרים ידות עובדות רק כאשר הביטוי מובן מעט, ועל כן מבחין בין דיבור לשפה. בהמשך הרב עוסק בביאורו של הברכת שמואל לרמב"ם, מציע תיאור של התפתחות המושג ידות, בשילוב עם טענות מחקריות, ולאחר מכן מציע את הבנתו ברמב"ם.
-
עיון למדני בסוגיית ידות. הרב פותח בהבחנה בין ביטויי שפתיים בהפלאה לבין דיבור אינפורמטיבי בקידושין וגיטין. הוא מעמיק בסוגיא על ידי הירושלמי נדרים (א:א) התוהה האם לוקים על ידות, על ידי הריטב"א בשבועות יד ע"א, הסבור שאי אפשר להתפיס ביד, ודן על מקומם של הידות בתוך לשון קידושין. הרב מציג את שיטת תוס' והרא"ש (נדרים ו:) שיש יד לקידושין כיוון שהוא מלשון הקדש, קורא לפיה את סוגיית קידושין ז ע"ב, ומבחין בין קניין להקדש בקידושין. לאחר מכן הרב עובר לשיטת הברכת שמואל (סי' א), אשר פותח בדיון מסביב למחלוקת רמב"ן-הרשב"א (קידושין נ ע"א ביחס לנזיר ב ע"ב) בדברים שבלב, על פיו הרב מעלה סדרה של תובענות עקרוניות בנוגע ליחס בין מחשבה, דיבור ומעשה.
-
עיון מחקרי ולמדני בסוגיות הלשונות במסכת נזיר ב ע"א וקידושין ו ע"א. לאחר פתיחה מתודית הדנה בחשיבות של השילוב בין מחקר ללמדנות, הרב קורא את הסוגיא בנזיר בצורה מחקרית יחד עם הראשונים, ומראה את הדחק שבה. לאחר מכן הוא עובר לסוגיא בקידושין, משווה בין הסוגיות בעזרת כלים פילוסופיים ובלשניים, ובכך מציע קריאה בסוגיא בנזיר.
-
עיון למדני ומחקרי בסוגיות קידושין ו ע"א. הרב מחלק את הסוגיא לשלושה חלקים, ולאחר מכן מתפלפל ארוכות ביחס בין כוונה לביטוי (משמעות נורמטיבית) על פי החזו"א (אבן העזר, נשים: סימן לח אות א). הרב מראה כי מגמת הגמרא היא לקרוא את הסוגיא על פי רבי יוסי, שלשיטתו כוונת האדם מספקת ואין אנו סומכים על משמעות נורמטיבית. הרב מסיים בנפקא מינה מהביאור הלכה (סי' סב) בהל' קריאת שמע שלא בלשון הקודש
